לא יכולה יותר

[אמא אמא היחידה]

לא יכולה יותר ../images/Emo10.gif

אני שוב יתומה. כל החיים יש לי תקופות כאלו, בהן אני מרגישה (והרבה פעמים גם אומרת) שאין לי אמא, שלבן שלי אין סבתא. אמא שלי שמעה את זה - דרך חברה של חברה. עכשיו היא שוב כועסת עלי (והפעם קצת בצדק

) והיא הודיעה לי שהיא לא באה אלינו יותר, שלא אצפה לעזרה או לסיוע. טוב - אנסה להרגע ולספר איך זה היה. אז היה לנו חג חנוכה קשה. היא לא עזרה בכלל, למרות שהיא לא עובדת. עברנו את זה. אחר כך היתה המחלה שלי. דודה שלי עזרה המון ואמא שלי פחדה להדבק אז לא באה אלינו בכלל. יצא שהוא לא ראה את סבתא כבר כמעט חודש. נורא כעסתי על זה. וכמו אצלנו במשפחה לא אמרתי כלום וגם לא התקשרתי אליה. אבל כשדיברתי עם חברים אמרתי שאני יתומה. זה טריק שאני עושה כל חיי - כבר בעבר עשיתי את זה. אני יודעת שזה מגעיל. אבל כל עוד היא לא שומעת ולי זה עושה קל יותר להסביר. כי איך אפשר להסביר אמא שלא עוזרת לבת שלה כשהיא חולה ואין מי שיעזור לה? אחותה עוזרת לי והיא לא? אז הרגשתי יתומה ואמרתי את זה, וזה עבר אליה. ועכשיו היא כועסת עלי. ואני מרגישה מאוד רע... לא יודעת איך לגשר, לא בטוחה שאני רוצה לגשר. כבר הבטחתי לה בעבר שלא אגיד את זה (כשהיתי בצבא היה פיצוץ גדול) אבל אני לא באמת הפסקתי, היא רק לא שמעה על זה

מה אתן אומרות? אולי פשוט לוותר עליה כאמא וזהו? בטוח יהיה לי יותר קל בחיים. מה היתן עושות במקומי?

 

[אורora]

לא אני לא חושבת

שזה רעיון טוב לוותר עליה כאמא. אמא יש רק אחת לא? את יודעת כל אחת והתיק שלה. אמא שלי מוכנה לעזור בלי סוף (במסגרת המגבלות של היכולת שלה כי היא כמעט בת 80 ולא בריאה). אין דבר שהיא לא תעשה בשבילי ובשביל הילדים. אבל לפני שאת מקנאה לנו יש צרות אחרות, היא מאוד מעיקה ומנדנדנת ומוציאה אותי משלוותי ופעמים אני רוצה שרק תעלם לי מהעניים עם כל העזרה שלה. אבל בסףך הכל סבתא, בכל מתכונת, זה דבר חשוב לנכדים ותריך לשמר את זה. קצת עיצות (ממקום שלר מבין כלום בעניין) - חכי כמה ימים שתרגע - ואז או נסי לדבר איתה או שתזמיני אותה או תרפצי לבקר כאילו כלום לא קרה (זה מה שאני עשיתי בפעם האחת והיחידה שיזמתי נתק) - ובאמת כדאי שתפסיקי להגיד את זה. שאת מתעצבנת שהיא לא עוזרת תגידי לה ישירות. אוףףףף נקווה שאנחנו נהיה אימהות יותר טובות

 

[דש1דש]

../images/Emo10.gif את בטוחה?

היא באמת לא עוזרת אף פעם? אני מאוד מבינה אותה על הפגיעה - מאוד לא נעים לשמוע שהבת שלך אומרת כזה דבר - מאוד מקווה שהבנות שלי אפעם לא יגידו את זה.... תנסי לשים עצמך בנעליה

לדעתי את בהחלט צריכה להתנצל. גם היא - קצת קשה לי להבין למה היא לא עוזרת יותר - אבל היא אמא שלך - לא של בנך. היא כבר גידלה את הילדים שלה - למה היא צריכה עוד סיבוב - זכותה רק להנות מהנכד ולא לגדל אותו.... אני אומרת תודה על כל עזרה ומשתדלת לא לכעוס (לא תמיד מצליח לי) כשלא עוזרים לי בסמן שאני מצפה לעזרה.... מה אני אומרת? אל תוותרי כל כך מהר על אמא וסבתא. גם כשיש כזו דודה מדליקה - עדיף שתיים על כלום! תתנצלי - כי אמרת משהו מאוד קשה ותשתלי לא להגיד כאלו דברים יותר! גם לא לכתוב... כן לנסות לגשר, כן לסלוח לה, ולקוות שבעתיד יהיה טוב יותר!

 

[דש1דש]

ואולי רעיון שצץ לי

אולי הדודה יכולה לעזור בגישור? הבנתי שהיא אחותה של אמך - שווה לנסות לערב אותה. מה היא אומרת על כל זה?

 

[catנוע]

לא הייתי מוותרת עליה

גם בשביל הילד - סבתא זה דבר חשוב, וזה לא כמו דודה, זה משהו אחר. אבל גם לא בשבילך - אמא יש רק אחת, וכמה שכועסים עליה (ותאמיני לי שאני מבינה בדיוק את ההרגשה), בכל זאת היא אמא. אני מבינה את הפגיעה שהיא חשה. זה באמת מעליב לשמוע שהבת שלך אומרת שהיא יתומה (תנסי רגע לחשוב איך היית מרגישה אם היו אומרים לך שזה מה שהבן שלך אומר עלייך). אני גם מבינה מאיזה מקום אמרת את זה. ואני חושבת שיש תמיד מקום לגישור בין אמא לבת (אין לדעת מה יהיו תוצאות הגישור, אבל לגשר אפשר). אולי בעזרת דודה שלך תוכלי לגשר? וגם אם לא מייד כרגע - אז כשהדברים ירגעו קצת. מה גם שאני בכלל לא בטוחה שיהיה לך יותר קל בחיים אם תוותרי עליה כאמא. המועקה שיכולה להתלוות לכך עשויה להיות מאוד מכבידה. כן הייתי מציעה לך להנמיך ציפיות. אם, כמו שאת אומרת, היא בקושי עוזרת, אז אל תצפי ממנה לעזרה. תקבלי את העזרה ממנה בתודה, אבל לא מתוך ציפיה אלא מתוך שמחה שהנה פתאום היא כן עוזרת. זה יקל עלייך מפני שלא תתאכזבי כל פעם מחדש שהיא לא עוזרת. גם אם היא לא עוזרת בכלל בשום אספקט (גם לא כלכלי? גם לא רגשי?) היא מקיימת קשר כלשהו עם הילד, ולילד זה חשוב. גם אם הוא יראה את סבתא שלו רק פעם בחודש נניח, זה עדיין חשוב. אה, כן, ותפסיקי להגיד שאת יתומה

 

[gezers]

רגע רגע...

קשה לי מאד לקרוא את התגובות שלכן, כי אני מאמינה ש*אמא היחידה* אמרה ואומרת את הדברים באמת כי היא מרגישה ככה! ואם היא מרגישה ככה אז סימן שיש דברים בג'ו.. והם לא התחילו כשאימה לא הגיעה לעזור לה בחנוכה, אלא הרבה קודם.. גם אני גדלתי באוירה דומה, עם הורים "נוכחים-נעדרים" הפגיעה היא שלנו שהוזנחנו! ואם אמה הייתה טורחת להיות לה אמא כל השנים אז היא לא הייתה צריכה להתמודד עם תחושות קשות ואמירות כאלה מצד ביתה...! אז לשמור עליה כסבתא, כן! אבל כאמא? היא אף לא הייתה כזו אז אין כ"כ על מה לשמור..

 

[catנוע]

זאת שאלה של ציפיות, לא?

כלומר, מה זה אומר בעינייך ש'היא לא היתה אף פעם אמא' - לאו דווקא בהקשר האישי שלך ושל אמא היחידה, אלא בכלל. האם זה לא עניין של ציפיות? אז ברור שכשאנחנו ילדים אנחנו פחות מודעים לזה שאנחנו מצפים לדברים מסויימים, ומקבלים כמובן מאליו שאמא 'צריכה' להיות ככה או אחרת. אבל בתור מבוגרים אנחנו יכולים להוריד ציפיות ולהבין שהאמא הספציפית לא מסוגלת להיות האמא שאנחנו צריכות שהיא תהיה ולקבל אותה ככה. כן, בעיקר בשביל הנכדים, אבל גם בשביל ההרגשה שלנו. בעיני, יותר קל להוריד ציפיות וככה גם להוריד אכזבות ומשקעים מאשר לנתק ניתוק טוטאלי. לא תמיד זה הפתרון ובהחלט יש מצבים בהם רק ניתוק טוטאלי הוא הדרך היחידה לפתור את המצב, אבל אני קודם הייתי מנסה דברים אחרים. שוב, בעיקר בשביל הילד. הרי אם את שומרת עליה כסבתא ממילא את צריכה לקיים איזו שהיא מערכת יחסים איתה, אז לא עדיף שזה יהיה בלי כעסים ומשקעים אם אפשר? מה שאני אומרת כאן הוא בכללי, ולא ספציפית לשאלה או אלייך כי אני לא מכירה את הפרטים מספיק לעומק כדי לענות לך האם לדעתי יש או אין על מה לשמור.

 

[gezers]

צפיות???????

מה, כאילו אם כילדה בת 3 הסתובבתי לבד כל היום בחצר (עם אמא שמאד גאה עד היום בבת שלה ה"עצמאית" שלא הפריעה לה..) זה אומר שציפיות מסוימות שלי לא התמלאו? מזה משפחה? אם לא אותו גוף יחודי שמיועד לשמור על צאצאיו ולהגן עליהם בכל מחיר מצב או מקרה, קשה ככל שיהיה? אמא שמזניחה רגשית את ילדיה שווה בעיני לאמא שהזניחה אותם פיזית, ואולי זה אף חמור יותר! עדיף בעיני ילד מלוכלך ומחובק מילד נקי ו"זרוק" מול הטלויזיה..

 

[קַמִילִOn]

זה נכון, זה יותר גרוע גם בעיניי.

ועדיין, היא נשארת האמא היחידה שהיתה ושתהיה לך אי פעם. אם את לא מצפה ממנה לכלום, כי את יודעת מי היא - לא תתאכזבי. עניין נפרד הוא הילד/ה שהוא/יא הנכד/ה שלה. גם לו/ה יש זכויות כלפי סבתא שלו/ה ואם את מתנתקת מהסבתא (שבמקרה שלנו כאימ"ב - היא הסבתא היחידה - הו/יא זה/ו שי/תלם את המחיר של הניתוק, גם אם מדובר בסבתא שתיפגש איתו/ה פעם בחודש.

 

[catנוע]

אני אסביר שוב כי אולי לא ניסחתי טוב

ציפיות כאדם מבוגר. ברור שבתור ילדה אין קשר בין מה שאת מתארת לבין ציפיות כאלה או אחרות שלך. אני גם מסכימה איתך שהזנחה רגשית שוות ערך אם לא יותר מהזנחה פיזית. אבל כמבוגר, יש לך את האפשרות להכיר בכך שזו אמא שלך, על כל מגרעותיה, ולהנמיך ציפיות. זאת היתה הכוונה שלי.

 

[gezers]

אז ככה

כמו שגם כתבתי לאמא היחידה, אני את השיקולים/סליחות/הכרות/השלמות כבר עשיתי, אני בקשר עם אמי בשביל הבת שלי, בעיקר בגלל העובדה שאני יחידנית והיא הסבתא היחידה שיש לנו. כמבוגרת אכן אין לי שום צפיות מאמי, למעט שתהיה סבתא לבתי כשאני בוחרת שהיא תהיה כזו, ומעבר לכך אין לה היום ( ולא היה לה לצערי מעולם) כל קשר עם ה"אני" שלי.. זה מה יש, כאמור משפחה לא בוחרים, ואני מודה לפחות על זה שהיא לפחות מהשפה והחוצה אוהבת את נכדתה (למרות שלדעתי האדם היחיד שהיא אוהבת- אם היא בכלל יודעת מזה לאהוב- זה את עצמה) וכשאנחנו באות לבקר (היא חו"ח לא תטריח את עצמה לכאן.. בגלל אלף תירוצים כאלה ואחרים...) היא משחקת אותה סבתא רוב הזמן.. וזה כמובן בהתחשב בעובדה ורק בגללה, שהגוזלית היא מלאך משמיים. כי את נכדיה האחרים שהם קצת יותר אנרגטיים היא לא מוכנה אפילו לארח.. אלא בגינה הציבורית מתחת לבית..

 

[קַמִילִOn]

../images/Emo45.gif לדעתי בחרת במסלול הכי נכון

במקרה שלכן ובמה שמתאים לכן. לא יודעת איך הייתי מתנהגת במצב דומה ולא מסוגלת לדמיין את זה, רק להתצטער מאד מאד עבור כל מי שחווה אמא כזאת. לפחות את דואגת שהילדה שלך תחווה אמא אחרת...

 

[קַמִילִOn]

להתצטער? אמא שלך!

 

[קַמִילִOn]

אל תתחילי עם אמהות בשירשור כזה,

חוצפנית!

 

[קַמִילִOn]

נו, די, תירגעו!

אין לכן אלוהים?

 

[קַמִילִOn]

למה מה אנחנו נראות לך?

בושה.

 

[קַמִילִOn]

די להפריע בשירשור הזה! אני פורשת.

 

[גשם111]

וזה כשאת מפוצצת בעבודה וחצי חולה!?!

ואו...

 

[אורora]

הענף הזה בשרשור מאיים

להתקרב שמאלה מידי.

 

[קַמִילִOn]

אבל לא אמרת שאנחנו מתדרדרות.