לא פייר זה קטן על מה שהולך כאן.

TheBeast

New member
לא פייר זה קטן על מה שהולך כאן.

שוב תחושת החנק הזו שעוטפת אותי אחרי כל כך הרבה זמן. אני פשוט נופל לתוך עצמי ומנסה להבין איך לברוח, עד שזה פשוט מתפוצץ ואני מוצא את עצמי חסר נשימה ומעורפל על שפת הכביש ברחוב. כבר פעמיים עברתי את המסלול לבית החולים באמבולנס בגלל ההרגשה הזו. פעמיים יותר מדי וחסרות טעם וסיבה מוצדקת. אבל הפעם, הפעם אני מרגיש שאיבוד השליטה הזה מגיע אליי בצעדי ענק ואני מברך אותו. מברך על ההתערפלות, על קושי הנשימה הזה שנותן לי את ההרגשה של להאיחז בחיים בכמה טיפות אחרונות של אוויר. בריחה. הקלה. ועד כמה שאני כאן כדי להתמודד עם דברים, אני לאט לאט מתחיל לגלות. העולם הזה לא מתדרדר, הוא נמצא כבר בתחתית. שחיתות היא לא חלק מהממשלה, זה חלק מהחברה. אי אפשר להתעלם מזה, אי אפשר להתמודד עם זה, אי אפשר לחיות עם זה, אי אפשר לברוח מזה. אני קטן. נמלה שמחכה להימחץ תחת מגף ענק של אדם חסר עקרונות נשמה ולב. כל כך קטן שאני מרגיש את עצמי אובד מחדש בכל יום תחת שלל ישויות גדולות ממני שבראש ובראשונה אוהבות להראות את חשיבותן. בסוף כל יום מחדש אני מוצא את עצמי אוצר בפנים, מתחת לסרעפת, את כל התקוות שהיו יכולות להתגשם, את כל האכזבות ואת כל הכעס והרעל שמפעפע בעורקים ובוורידים שלי והפך כבר לחלק ממני. כל כך עמוק שלשחרר אותו זה כבר לא אופציה. לנתח אולי, בצורה ברוטלית, תוך כדי כאב וייסורים. אין משהו שינקה אותי יותר מזה. אין דבר אחד בעולם שיצליח להוציא אותי מהזעם הזה. אני לא יכול להוציא את זה על אחרים, מעולם לא הייתי טוב בזה. וזה כל כך גדול, כל כך גדול ממני ומהרצונות הפאתטיים שלי לרצות, להצליח ולשפר. קטן, טיפש ואין לי מה לעשות בקשר לזה. המערכת משומנת יותר טוב ממני, היא חזקה גדולה ועיוורת. כל כך עיוורת. לי אין את הכוח להתמודד. יום אחד, אולי יותר מדי בקרוב, אני אברח. ואני אפילו לא אנסה לעשות את זה- זה יקרה מעצמו. ואז הכל יתפרק, שוב.
 
היה קשה לי להבין

אם אתה אשכרה מדבר על התקפי פאניקה עם קוצר נשימה והרגשה שהולכים למות - עד כדי כך שמגיעים למיון, או שמא זו מטאפורה למשהו אחר מה קורה?
 

TheBeast

New member
לא, לא מטאפורה.

זה קרה לפני כל כך הרבה שנים, אבל התחושה הזו עדיין מקננת בי מאז. אובדן שליטה לא עד כדי אובדן, אלא פשוט עד כדי ניתוק טוטאלי מהגוף. מה קורה? קבלתי מפקד בצבא על מספר דברים שעשה לי. בתגובה למכתב הקבילה שהוא קיבל היום- לקחו לי את המחשב כדי לגלות אם ביצעתי עבירות ביטחון מערכות תקשוב. (פריצות וכדו') אנשים עם כוח, כל כך הרבה כוח, שמנצלים אותו לכיסוי התחת הענק שלהם ולהבטחת העתיד שלהם. גופות בדרך? רומסים, הורסים ועוברים וממשיכים הלאה. הריקבון הזה ששולט בכל. האלימות ברחוב, השחיתות בממשלה, השקרים והרוע. זה פתאום אצלי, כאן. ופתאום הכל נראה כל כך מיותר. כי אם ככה נראה העולם- בשביל מה לי להתאמץ בכלל. אני קטן, אני אשאר קטן. אדם קטן עם כוונות גדולות וטובות שיום אחד פשוט יעלם.
 
בדרך כלל

תחושות חרדה קשות קשורות לתחושות של חוסר שליטה, ומלוות בפנטזיה שאם רק תהיה לך שליטה לא תרגיש יותר חרדה... לעולם! מה עוד שהרבה פעמים, כשמדובר בחרדה, המוטיבציה לעבוד קשה ולסדר את העולם היא כדי שלא תחווה שוב חרדה ולא כדי שבאמת יהיה עולם יותר מסודר... זו מין הסוואה שהמוח שלך עושה ומנסח איזו רציונאליזציה לעבודה הקשה שכאילו אתה איזה פילנטרום דגול שרק בא להציל את העולם - כשלמעשה, אם מבררים איתך ברחל ביתך הקטנה, כל מה שאתה רוצה זה לא לחוות שוב חרדה. ולמה כתבתי שהמחשבה שאם תהיה לך יותר שליטה לא תרגיש יותר חרדה זו פנטזיה ? כי המציאות היא שאין לנו שליטה על המון דברים בחיים. זה לא משהו נגדנו, אלא ככה העולם עובד. מרכיב המקריות מאוד גדול. אם נשאבים לחשב אותו או לתחמן איך לנהל את החיים כך שהאחוזים ירדו, הפוקוס או המוטיבציה לעשייה שלך הם על תחמון האחוזים ולא על החיים עצמם. זהו מתכון בטוח לסוג של לאבדון כי באמת אי אפשר לחיות חיים מלאים ככה. אין לנו כפרטים שום השפעה ישירה על אחוזי המקריות בחיים הללו. מה כן אפשר? אפשר ללמוד להיות יותר בהווה. בכאן ועכשיו. להעריך אותו. אפשר גם לתכנן תכניות אישיות בלי קשר להשוואה הענקית לאנושות או למערכות-על כמו צבא, ממשלה, מערכת השמש. ההשוואה למערכות-על היא לא הגיונית כי אף אחד לא מכיר את כולה ברמות שליטה אבסולוטיות (מה עוד שגם שם מרכיב המקריות פועל חזק) ולכן נקודות ההשוואה הן לא 'אמת' אלא רק אותן נקודות מקריות שנתקלת בהן... ואין דרך להרגיש מחוזק וגדול כשמשווים למערכות-על. תמיד בהשוואה למערכות-על הפרט הוא קטן וזניח. כולנו אנשים קטנים ביחס למערכות על. לכולנו חשוב להיות חשובים ומשמעותיים באיזה אופן. מה שחשוב, בתהליך ההתבגרות, זה ללמוד באיזה אופן. לעמוד מהצד ולשפוט מה לא בסדר אצל האחר (במקרה זה מערכת-על) ולהגיד שמתוך "כוונות טובות" אתה רוצה לשנות משהו איפה שלא ממש קיבלת הזמנה או מנדט לשנות שם אותך על הדרך הבטוחה לתסכול מתמשך או חרדות או שניהם. אותה טקטיקה גם לא ממש מצליחה בין אדם לחברו במיקרו. נניח שאני רואה (למעשה מפעילה שיפוט) שמשהו בך לא בסדר ומתוך "כוונות טובות" אני עושה כל מיני דברים לשנות אותך או לעזור לך היכן שלא נתבקשתי. ב-90% מהמקרים אדחה כלאחר יד אפילו שאני מה-זה-צודקת (בעיני עצמי)! למה? בעיקר כי לא היית מוכן (מלשון ready) לשמוע אבל גם כי לא נעים לנו כששופטים אותנו. אז בשביל מה להתאמץ? שאלה טובה. אולי לא צריך להתאמץ כל כך
אני הייתי שואלת את השאלה קצת אחרת: 'בשביל מה בדיוק אני מתאמץ'. אם התשובה מובילה אותך לכל מיני ניסוחים אבסולוטיים לגבי מה אתה עושה כדי שאחרים בסוף יבינו / יראו את האור / יגידו 'הללויה' ו'איפה היית עד היום' או כדי שיהיה עולם טוב יותר - רד מהר מהעץ! אתה לא בכיוון. אני במקומך הייתי קודם מתאמצת כדי ללמוד איך להפחית חרדה ולהתעסק בדברים אמתיים בכאן ובעכשיו. יש מצב?
 

TheBeast

New member
כתבת יפה. ובכ"ז-

דווקא ההתעסקות בכאן ועכשיו הפכה אותי לחרדתי בנוגע לעתיד. אני כולי בן 21 עוד מעט. לפני חודש וחצי הגשתי כבר תביעה. משהו שלא חשבתי שאגיע לעשות אי-פעם. למה? כי ניצלו אותי בעבודה שלי לפני הצבא ולא שילמו לי הכל. אנשים רעים, לא משהו מטורף. ועכשיו אני עומד מול סא"ל שביום יום הוא ראש הענף שלי, בקבילה מטורפת שהגשתי לפני שבוע. ואני מתנסח בבהירות, בחדות, במקצועיות ובבגרות. ואז באים ומנסים להפליל אותי באיזו עבירה שלכאורה ביצעתי במחשב שלי, כשאין לי אפילו את הידע הטכני לכך. זה ההווה שלי. הכאן והעכשיו שאני צריך להתמודד איתו. העובדה שיש מצב שאני אטבע בתביעה כי הקייס שלי לא מספיק חזק וכי אין לי את הכסף לסוללת עו"ד. והעובדה שיש מצב שאני אמצא את עצמי בכלא 4 על לא עוול בכפי, כשכל מה שניסיתי לעשות זה לעמוד ולומר את דעתי. אני קטן מול כל מערכת, זה ברור. אבל כשעולה הצורך הממשי להתמודד מול המערכת- אין סיבה נראית לעין שלא להיכנס לחרדות. ישבתי בשבת וקראתי את "בעייה קטנה" של מארק האדון (המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה...) הוא הצליח ללא ספק לערער את שלוותי סופית, מכיוון שהוא מדבר בדיוק על הרגשות שתוקפים אותי בימים האחרונים, איכשהו. החרדה העמוקה הזו פשוט נובעת מחוסר אונים טוטאלי. איך להתמודד עם זה? או לעצום עיניים חזק ולהתפלל (למי, אני כבר לא ידוע) שזה יעבור. או להילחם באותם כלים- שחיתות, שקרים ולכלוך. אני לא יודע איך להשתמש באופצייה השנייה. ההורים שלי נתנו לי את החינוך הכי טוב שאפשר לבקש.
 
כשממש ממש ממהרים

ואין כסף לעו"ד מחפשים אחד שיהיה מוכן לייצג אותך pro-bono - בחינם. בקש עזרה מההורים לחפש במקום להלחם, היכנס לשקט. היה מאוד בטוח במי שאתה והיה נכון להגיד את האמת שלך ולעמוד מאחרי הקבילה שלך. זכור שהמטרה היא לא לשנות את האחר אלא להיות מי שאתה הכי טוב שאתה יכול. ו-כן משלמים לפעמים על החלטות שאולי בהסתכלות יותר מפוקחת היית עושה דברים אחרת. קח את ההזדמנות ללמוד מזה להבא. מחזיקה לך אצבעות!!
 
תרשה לי שנייה להערב בדיון הזה

היי, מצב שבו חייל מגיש קבילה כנגד חייל אחר או על אחת כמה וכמה כנגד מפקד או יתרה מכך כנגד קצין בכיר - צריכה להיבדק בצורה יסודית ומעמיקה. אני בטוח שכך נקח"ל פועל ואני סומך את ידי על הגורמים שעובדים שם. עם זאת מצב שבו מנסים להפליל חייל, בעבירות משמעת או אחרות, בעקבות ובגלל תלונה של חייל כנגד אותו חייל / קצין - הוא מצב בלתי נסבל, שלא מתקבל על הדעת ! אני לא ארחיב מעבר לכך את דעתי, מאחר ואינני משפטן אך ידע רב יש לי בתחום הצבא. במצב כזה כמו שאתה מתאר - אם פרטים מדוייקים, אובייקטיביים ונכונים במלואם - אין מקום לכך שתמשיך להישאר ביחידה שלך. אני מציע לך - לפנות מיידית לנקח"ל בעניין של מה שקרה. זאת, רק אם יש ביכולתך להוכיח כי מה שקרה קרה בעקבות התלונה שהגשת לנקח"ל. ראיות נסיבתיות הן אמנם ראיות אבל שלא בהכרח ניתן לקשור אותן לעובדות מוצקות. עם זאת, אם ביום בו קיבל הסא"ל את מכתב הקבילה (אגב הוא בעצם קיבל דרישה להגיב), היה היום בו גם לקחו את המחשב שלך לבדיקה - הרי שיש לכאורה יסוד סביר להניח כי אין מקריות בדברים ואין הדבר נסיבתי בהכרח. יתרה מכך - אם יש ברשותך עדות של מישהו ששמע כי המפקד שלך ביקש שיקחו את המחשב שלך לבדיקה - הרי שיש פה התנהלות חמורה שדורשת את הדעת והן את הדין על כך. ויפה שעה אחת קודם. זו דעתי.
 
ולגבי עניין השפיטה - חשוב ביותר!!!!

היי שוב, בדיעבד ראיתי שיש משהו שלא קראתי והוא אקוטי ביותר. ובכן, ראשית אם אתה תמצא שעשית עבירת מחשב - שזה בהגדרה הצבאית "עבירת ב.מ - ביטחון מידע" - אתה עשוי לעלות לדין משמעתי. דין משמעתי הוא מול המפקד שלך - אותו סא"ל. במהלך המשפט ואני מדגיש - במהלך המשפט - אתה רשאי לדרוש וגם שיקבלו את דרישתך - *****שלא*** להישפט בפני קצין השיפוט השופט אותך. במצב כזה יעבירו את התלונה (על גבי טופס 630), למפקד שמעל המפקד שלך - זה יכול להיות מפקד הבסיס, זה יכול להיות גם מחוץ ליחידה. כך למשל אם מח"ט (מפקד חטיבה - אל"מ) שופט חייל והחייל מסרב להישפט בפניו - הוא עשוי להישפט בפני המאו"ג (מפקד אוגדה). מבלי להכיר את החומר ולכןם כך זאת בערבון מוגבל - לא סביר שאתה צריך עורך דין!!! אתה לא עולה לדין פלילי וזה לא משהו שמגיע לבית דין צבאי, אלא אם כן נגרם נזק חמור לביטחון המדינה. מה שלא נראה סביר, אם כי תלוי מה הגישה שלך לחמ"ס ועוד. אלון
 

TheBeast

New member
זה לא יגיע לשם, לא מצאו שום דבר מן הסתם.

סיימו את הבדיקות בתחילת השבוע והודיעו לי כאילו בדרך אגב שזוכיתי מכל אשמה. הייתי אתמול בנקח"ל למתן עדות, מה שהתברר כחקירה כמעט צולבת ומצב די לוחץ בו אני אמור להתמודד בע"פ עם טענות מפקדיי. הסא"ל ממשיך לשקר, לסלף ולסובב. והסא"לית שמטפלת בקבילתי, אומנם הייתה נחמדה אבל כמעט והעלתה אותי אתמול על המוקד. זה כמעט נראה כאילו היא נוטה להאמין לו יותר מאשר להקשיב לי. אני מרגיש כל כך חלש מול המערכת הזו, עד כדי מחשבה של לברר אם אני יכול למשוך חזרה את הקבילה.
 
תשובה

היי, ראשית אל לך למשוך את התלונה זה עלול לסבך אותך ברמת העיקרון, וייעלה שאלות לגבי הנסיבות. חקירה צולבת עובר כל אחד, בדרך כלל בחקירה כזו, מעבר להצבלת נתונים וגרסאות, בודקים את אמינות הגרסא שלך. אדם תחת לחץ רב - בעת חקירה כמו זו שאני מבין שהייתה לך - יכולה לגרום לנחקר להוציא בטעות, מבלי לשים לב את מה שהוא לא רצה שייצתא החוצה.... אני חושב, לפחות לפי מה שקראתי שעברת את זה בצורה טובה. המשך להתמודד עם טענות מפקדיך, החוקרים בנקח"ל, הם לרוב משפטנים והם יודעים לזהות את מה שצריך. זה שלחצו עליך - אין זה אומר שלא מאמינים לך. אני מציע לך מאוד לספר, רצוי בכתב - את מה שקרה עם עניין המחשב. להעביר את המכתב - בכתב לאותה סא"לית, ולבקש שיחתימו את המכתב בחותמת של "התקבל", כך יהיה לך העתק וגם הוכחה לקבלת המכתב אצלהם. אם אתה רוצה להתייעץ עם עורך דין שמתמצא מאוד בנושא הזה, תשיג דרך מודיעין 144 עורך דין בשם איתי הרמלין. יכול להיות שהוא ייתן לך כיוון נוסף, אני זוכר אותו כאדם די נחמד. אלון
 
למעלה