לא קל
אני חייבת לפרוק שזה לא קל.כל הקשר עם חייל הזה. זה לא עניין פשוט.שו"ש זה עוד עובד. אבל פעם בשבועיים זה ממש קשה.ויש בנות שעוברות יותר ואני לא מבינה איך אפשר לתפקד ככה. חצי מהמחשבות זה עליו,מהצורך לראות אותו.במיוחד בשישי שבת.שבא לי לחבק אותו ופשוט לקחת נשימה ארוכה ולרצות שהריח שלו לא יירד מהבגדים או מהמצעים של המיטה. אבל בשבועיים הכל כבר עובר כביסה:X הייתי בטוחה שאני פשוט אתעסק בשלי,אתגעגע,ואהיה איתו שיחזור. זה הרבה יותר מזה.זה לא רק געגוע.זה סוג של צורך,להיות עם האדם שאתה אוהב,ואוהב אותך,ואתם לא יכולים.זה משהו שלא הכרתי קודם.אני חסרת סבלנות,אני רגילה לקבל מה שאני רוצה הרגע,מקסימום עוד 5 דקות.ושבועיים,זה הרבה. פעם הקודמת שהוא חזר אחרי שבועיים,הלכתי ישר אליו,והוא אמר שהאישונים שלי היו בגודל של אגוז איזה שעתיים עד שנרגעתי. מהניסיון שלכן,באיזה שהוא שלב מתרגלים?
אני חייבת לפרוק שזה לא קל.כל הקשר עם חייל הזה. זה לא עניין פשוט.שו"ש זה עוד עובד. אבל פעם בשבועיים זה ממש קשה.ויש בנות שעוברות יותר ואני לא מבינה איך אפשר לתפקד ככה. חצי מהמחשבות זה עליו,מהצורך לראות אותו.במיוחד בשישי שבת.שבא לי לחבק אותו ופשוט לקחת נשימה ארוכה ולרצות שהריח שלו לא יירד מהבגדים או מהמצעים של המיטה. אבל בשבועיים הכל כבר עובר כביסה:X הייתי בטוחה שאני פשוט אתעסק בשלי,אתגעגע,ואהיה איתו שיחזור. זה הרבה יותר מזה.זה לא רק געגוע.זה סוג של צורך,להיות עם האדם שאתה אוהב,ואוהב אותך,ואתם לא יכולים.זה משהו שלא הכרתי קודם.אני חסרת סבלנות,אני רגילה לקבל מה שאני רוצה הרגע,מקסימום עוד 5 דקות.ושבועיים,זה הרבה. פעם הקודמת שהוא חזר אחרי שבועיים,הלכתי ישר אליו,והוא אמר שהאישונים שלי היו בגודל של אגוז איזה שעתיים עד שנרגעתי. מהניסיון שלכן,באיזה שהוא שלב מתרגלים?
אני מרגישה שאין לי כוחות לכלום כבר אחרי שבוע שהוא לא איתי, אין כוח ללימודים, לחברות,לכלום... אני כל כך צריכה אותו...הוא מה שמחזיק אותי...ומתישהו מתרגלים לזה כי אין ברירה אבל הגעגוע יהיה תמיד והצורך לחבק אותו ולהיות איתו...