liranush39
New member
לבד...
זה התחיל כשהייתי בזוגיות של שנתיים וחצי- ב"קורות החיים" - גבר מושלם, מבוסס,נראה טוב- ולעיני כול מלטף ומחבק.
אך בהתנהלות היומיומית-היה סוליסט ששם אותי תמיד בעדיפות שלישית- קודם הוא, אחר כך מה צריך, ואז אני.
לאורך כל הקשר - הרגיש שהוא יותר שווה ממני, הוא אפילו גם אמר לי שהוא לא מרגיש נוח להתייעץ איתי כי אני עוד לא אקדמאית כמוהו,
נכנסתי לקשר בן אדם X יצאתי בנאדם Y- שבור ומפורק לרסיסים
אהבתי אותו עד הרגע האחרון- אך לא יכולתי לסבול את התחושה שאני לא שווה אליו, הוא הוריד אותי תמיד- גם אם לא אמר במילים.
גרנו יחד שנתיים + בדירה שלו, ומעולם לא הרגשתי שזה המקום שלי... כי הכול היה לפי התנאים שלו, הפריע לו שאני לפעמים שטותניקית וצוחקת- ומרוב הערצה אליו- הלכתי לאיבוד, וכבר כמעט ולא צחקתי- וזה היה הרגע שלי לקום וללכת,
הערצתי בו את האהבה העצמית שלו כי רציתי גם לאהוב את עצמי כך...- אבל אהבתי אותו יותר.
וכשהלכתי- החלטתי שאני לא רוצה לאבד את עצמי יותר, בטח שלא את הדברים שאני אוהבת בעצמי...
נפרדנו לפני שנה וחצי,- ניתקתי קשרים עם כל מי שהיה איתו איי פעם בקשר- כי שרף לי בנשמה.
אבל מאז -אני מוצאת את עצמי צריכהלהיכנס לאתרי הכרויות, לפגוש אנשים הזויים,אחד שלא סגור על עצמו,
השני מכור לאתרי הכרויות, והאחרון הרגיש בנוח לבקר אותי כבר מהדייט השני- שוב חוסר קבלה
לא חוזרת לשם יותר!!!
כל החברים והחברות עם משפחה וילדים- ולפעמים הייאוש הזה מופיע.
אין לי כוחות לדייטים יותר, ואני רוצה להכיר אנשים בדרך, בכל מיני מפגשים חברתיים...- אבל גם אותם צריך לחפש.
את אותם אנשים שיוצאים יחד ומבלים...
ואם יש משהו שאני מאחלת לו - זה למצוא פרטנר, שנתחיל מחברות אמיתית ואז תבוא האהבה והמשיכה.
דבר ראשון לראות את היופי והקבלה.
מאחלת לעצמי שיבוא אותו בנאדם שיהיה חוויה מתקנת לכל האקסים שלי- ויום יבוא ואזכה לומר שהיה שווה לחכות...
הבדידות הזו חונקת לפעמים, אשמח להכיר אנשים חדשים
זה התחיל כשהייתי בזוגיות של שנתיים וחצי- ב"קורות החיים" - גבר מושלם, מבוסס,נראה טוב- ולעיני כול מלטף ומחבק.
אך בהתנהלות היומיומית-היה סוליסט ששם אותי תמיד בעדיפות שלישית- קודם הוא, אחר כך מה צריך, ואז אני.
לאורך כל הקשר - הרגיש שהוא יותר שווה ממני, הוא אפילו גם אמר לי שהוא לא מרגיש נוח להתייעץ איתי כי אני עוד לא אקדמאית כמוהו,
נכנסתי לקשר בן אדם X יצאתי בנאדם Y- שבור ומפורק לרסיסים
אהבתי אותו עד הרגע האחרון- אך לא יכולתי לסבול את התחושה שאני לא שווה אליו, הוא הוריד אותי תמיד- גם אם לא אמר במילים.
גרנו יחד שנתיים + בדירה שלו, ומעולם לא הרגשתי שזה המקום שלי... כי הכול היה לפי התנאים שלו, הפריע לו שאני לפעמים שטותניקית וצוחקת- ומרוב הערצה אליו- הלכתי לאיבוד, וכבר כמעט ולא צחקתי- וזה היה הרגע שלי לקום וללכת,
הערצתי בו את האהבה העצמית שלו כי רציתי גם לאהוב את עצמי כך...- אבל אהבתי אותו יותר.
וכשהלכתי- החלטתי שאני לא רוצה לאבד את עצמי יותר, בטח שלא את הדברים שאני אוהבת בעצמי...
נפרדנו לפני שנה וחצי,- ניתקתי קשרים עם כל מי שהיה איתו איי פעם בקשר- כי שרף לי בנשמה.
אבל מאז -אני מוצאת את עצמי צריכהלהיכנס לאתרי הכרויות, לפגוש אנשים הזויים,אחד שלא סגור על עצמו,
השני מכור לאתרי הכרויות, והאחרון הרגיש בנוח לבקר אותי כבר מהדייט השני- שוב חוסר קבלה
לא חוזרת לשם יותר!!!
כל החברים והחברות עם משפחה וילדים- ולפעמים הייאוש הזה מופיע.
אין לי כוחות לדייטים יותר, ואני רוצה להכיר אנשים בדרך, בכל מיני מפגשים חברתיים...- אבל גם אותם צריך לחפש.
את אותם אנשים שיוצאים יחד ומבלים...
ואם יש משהו שאני מאחלת לו - זה למצוא פרטנר, שנתחיל מחברות אמיתית ואז תבוא האהבה והמשיכה.
דבר ראשון לראות את היופי והקבלה.
מאחלת לעצמי שיבוא אותו בנאדם שיהיה חוויה מתקנת לכל האקסים שלי- ויום יבוא ואזכה לומר שהיה שווה לחכות...
הבדידות הזו חונקת לפעמים, אשמח להכיר אנשים חדשים
