לבנות בארות במדבר

לבנות בארות במדבר

הדברים הבאים נכתבו בהשראת תקשור שקיבלתי על ידי המלאך יהדניאל: לעתים אנו הולכים במדבר וטועים לחשוב שאנו פוסעים בשממה. לעתים יש תקופות ריקניות לכאורה, של שיממון ושל חוסר מעש. אז היצר הרע מנסה להתגנב ולהכניס ללבנו יאוש ודיכאון. הוא מנסה לומר לנו שחוסר המעש שלנו הוא לא בריא והביקורת העצמית מרימה ראש. האתגר והנסיון הוא להתחבר לשקט. להתחבר לאהבה העצמית. להתחבר לנוכחות. האתגר הוא להאמין שגם כשלא קורה כלום - זה בדיוק מה שצריך לקרות. השקט לפעמים הוא הכנה. בשקט הזה מוטב יהיה אם העשיה שלנו תהיה בניית משכן בלב, כמו שבני ישראל בנו משכן במסעם במדבר. ולמה בונים משכן? כי בנו לי מקדש =ושכנתי בתוכם= יש לבנות בתוכנו מקדש כדי שהויה יוכל לשכון בתוכנו. הדבר דומה להכנה של בארות, לקראת בוא גשמי ברכה. בזמנים של ריקנות הכינו מקום לחסד שיבוא. מלאו עצמכם באהבה עצמית בריאה. מלאו עצמכם באהבת הבורא ואמרו לעצמכם - הבורא תמיד נותן לי את הטוב ביותר - גם השקט הזה שנראה ריק הוא מתנה מהבורא - קריאה להכין מקום לשפע רב שעומד להגיע. אז בתקופות כאלה נקרא שוב את פרק לז' בתהלים ונזכור שעלינו לנהוג לפי דברי הפסוקים של דוד מלכנו הרגיש: בְּטַח בַּיהוָה, וַעֲשֵׂה-טוֹב; שְׁכָן-אֶרֶץ, וּרְעֵה אֱמוּנָה. וְהִתְעַנַּג עַל-יְהוָה; וְיִתֶּן-לְךָ, מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. גּוֹל עַל-יְהוָה דַּרְכֶּךָ; וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה. וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ; וּמִשְׁפָּטֶךָ, כַּצָּהֳרָיִם. דּוֹם, לַיהוָה וְהִתְחוֹלֵל-לוֹ: וכמו כן פרק ל בתהלים מדבר על העניין מזוית נוספת: ההתמודדות הזו עם חוסר הוודאות, היא בעצם התמודדות עם עצמנו בה אנו לומדים לבטוח בהשגחה. וַאֲנִי, אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל-אֶמּוֹט לְעוֹלָם. - אני אמרתי בגאוותי, כשהייתי שליו - לא אפול לעולם יְהוָה בִּרְצוֹנְךָ, הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי-עֹז: והויה העמיד לגאוותי המשולה להר - את עוזו הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ; הָיִיתִי נִבְהָל. - לרגע הייתי במצוקה וזו נגרמה כי הויה הסתיר את פניו - אבל הוא לא הלך לשום מקום, הוא רק מסתתר אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא; וְאֶל-אֲדֹנָי, אֶתְחַנָּן. - ואז אני שב וזוכר מי אני ומה אני - שאני תלוי רק בו הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי, לְמָחוֹל לִי: פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי; וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה. - ואז הוא מאיר אלי את פניו שוב ולפתע כל העצב שלי וכל האבל שלי הופכים לשמחה יְהוָה אֱלֹהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ. - ונותר לי רק להודות להויה אז אהובי, זכרו כי הויה מעולם לא עוזב אותנו - נהפוך הוא, הוא מכשיר אותנו להיות מנהיגים של עצמנו ולהיות עצמאים. תקופות כאלו הן תקופות של עיבור ויניקה וטרם הגיעה שעת הלידה. בתקופות אלו עלינו להתחבר לאורך הרוח שבתוכנו ולסבלנות. עלינו להתחבר לאהבה עצמית שאינה תלויה בדבר. ואז תגיע ישועה כפולה מאת הויה: "מעט מעט אגרשנו מפניך" - זהו התהליך ההתגברות על היצר הרע, שמנסה לשבור את רוחנו, לאט לאט. ואז:"ישועת ה כהרף עין"... הדברים יהפכו מרעים לטובים כהרף עין! אז אהובי, מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם.... אוהב עד מאוד,
 
למעלה