לבער את מה ששורף.

לבער את מה ששורף.

יותר קל לסדר מגרות {ואפילו את הגרביים לפי צבעים} מאשר לטאטא את כל השברים. . לבער זה להשאיר הכל חשוף...נקי...משוחרר.... ולפעמים זה מרגיש קשה כשיש הרבה סדוק, לא ממש שבוא אפילו. מן סדקים כזה של כאבים קטנים {חיפשתי ו...אין. אין ספוג פלא או דבק חזק,יש רק מטפחות נייר שממלאות את הכר}. איש יקר, אני מביטה בך ויודעת שיש הרבה שאתה לא מספר. מפחד לנגוע בחלקת הנפש הקטנה. רק שיניחו לך לנפשך. ועכשיו, מסביב כבני מלכים. והחירות- איפה היא?! אתה משעבדת אותה...אותך...שוב ושוב. כדי לא להתגעגע, כדי לא לחשוב, כדי לא לרצות את שקורה...את שיקרה. כמה געגוע יש בתוך הניקיון הזה, הלבן בוהק, הלא ברור הופך לחלק. אבל קשה לנקות ככה, בתוך החומות. הדרך סבוכה, שכבות של אבק. איש, אתה אומר שהכל בסדר ומחייך. אבל אני מרגישה שלא. אני יודעת שלא. בשתיקה...בדממה... אני מחכה שתבחר לשחרר. במילים, בדמעות, בשתיקה. אני כאן.
אני יודעת, שעוד תהיינה לך פריחות אחרות, אם רק תבחר לא לפחד עוד
.
 
למעלה