לדוד - כפי שהבטחתי - פרשת קורח

[א ט ו]

לדוד - כפי שהבטחתי - פרשת קורח

שני נקודות מבט – והמקשר ביניהם היא המילה "קדושים". אם רוצים לראות רואים כעובדה מוצגים לעינינו זה מול זה, רעיון הקדושה המתייחס למדרגה "הגבוהה" ביותר אליה אדם יוכל לשאוף – "והייתם קדושים לאלוהיכם". ומנגד ההבנה האומרת כי קדושה היא נתון קיים ועומד בפני עצמו, שהכלל והפרט יכולים להתהדר בו, ושהיא מצויה בהם כעובדה – "כולם קדושים ובתוכם ה'". "אותו המקום אותו הנוף שתי נקודות מבט"! הפירוש עד כאן – מחד קורח ועדתו מאמינים שכל המגיע להם הוא מתוך עובדה היותם "קדושים" – ומנגד עומד האדם "המאמין" בציווי הקדושה. המשמעות היא שהאדם המאמין מבין, שלא רק שאין לו כל תביעות, והסיבה היא כי אמונתו אומרת שהוא עצמו עומד כנתבע מול ה', בכל התנאים ובכל הנסיבות תמיד. שני המצבים מציבים בפנינו את מושג "הקדושה" בצורותיו המנוגדות בעיני האדם המאמין: האחת היא הראיה הזולה יותר של הקטגוריה הדתית, לעומת "והייתם קדושים לאלוהיכם" ובו התביעה כשמשמעותה בעיני המאמין, "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". והנה "הנוף הנראה בעיני האדם המאמין אך לא נראה בעיני מתבונן אחר מאותו המקום ומאותו הנוף"! על מנת לנסות וכפות נקודת ראיה "והייתם קדושים לאלוהיכם" מנסה התורה שבעל-פה על ידי מימוש הצו הגדול – "ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם" וזאת על ידי הטלת איסורים וחיובים חמורים, שספק אם גם הקדושים ביותר לאלוהיהם מסוגלים לעמוד בהם, דבר זה נמשך לאורך כל דורותיו של עם ישראל. תפיסת הקדושה נוסח קורח נמשכת עד למהר"ל מפרג, וממש בימינו אנו גם בתורת הרב קוק ותלמידיו לדורותיהם. והרי לך ראיה מאותו המקום על אותו הנוף מקהילה דתית ומאמינה לא פחות משאר המאמינים. כלומר: שני משקיפים מאותה האמונה מביטים מאותו המקום על אותו הנוף ולכל אחד מבין את המשתקף בדרכו ובהבנתו הוא. לסיכום: (למרות שאפשר להמשיך עד אין סוף) אפשר לומר שמימות משה וקורח ועד ימינו ממש, נמשכים שני קווים אלה, ותמיד היו ותמיד יהיו כאלה המביטים מאותו המקום על אותו הנוף ויראו את החיוב הגדול "והייתם קדושים" לעומתם יש יהודים גדולים ברוח ובעלי אמונה עמוקה מאוד, המביטים מאותו המקום ועל אותו הנוף אבל רואים דבר שונה לחלוטין – שמעמד כל אדם כבר מובטח "כמקיים אלוהה"! בין שני גישות מנוגדות אלה, חייב כל האדם להחליט ולקבוע, באיזו מהן הריהו מוכן לתפוס את מושג "הקדושה" ואין לטעות, בין שתי נקודות המבט אלה מפרידה תהום גדולה ועמוקה הקובעת ללא צל של ספק את משמעות הנראה מאותו המקום ומאותו הנוף דרך עיני המתבונן. ודי לחכם...

 

[ח אפריים]

לכבודו של דוד יתכן...

שגם אני אנסה את כוחי בנושא נקודת המבט השונה.

 

[דוד היחיד]

טוב אחרי שלא ענית לי

בעניין קורח , מרחת איזה תשובה מנומקת היטב, שהדיוט היה קונה כאילו הדברים הם עניין שבבחירה , צר לי אבל הבחירה היא בחיים מיתוך האפשרויות הידועות של: טוב רע חיים ומוות .ולא עניין של פרשנות קורח לקדושים . כי- קדושיים תהיו כי קדוש אני .ואת זה לא ציינת . עניין ה="אני" הוא פה החשוב , האינדוידואל לעומת התקדשות בקבוצה , קורח ועדתו זה בענין של קבוצה שיחדיו הם קדושים , ואילו היבט האני הולך לאיבוד , ולכן גם האני שלהם מונע בדברים ארציים כמו שררה ולא מיתוך הקודש הפנימי של האני , ולכן עונה להם משה שהם מבקשים גם כהונה . כי מבחינת האני זה חיפוש המעמד מבחינה אישית (אישיותית)ולא מיתוך הפנימי הקדוש . ראה צורת רוח הקודש השורה על דוד בין אחיו , וצורת הקדושים הנכונה לעומת קורח . חכמינו כבר העלו על כתב את ליבון סוגיה זו , ומה הסדר הנכון מהפנימי בע"ב שמות . ולכן מופיע המילה "אני" כאחד מע"ב שמות . יתרה מכך הנוף מיוצר מהפנימי ואפשר להגיע לביטול לנוף ולמשקיפי הנוף , אולם הפנימי ובו האני מקבלים את עניין זה לפני הכניסה לארץ , גם שידעו בפנימי מה מהנוף מלווה את הפנימי , ומקיים קדושים , ואילו משקיפי הנוף שרואים רק את הארץ החיצונית ללא הפנימי , חיים בפיספוס עצמי של האני שלהם , וגם אינם מקימיים קדושים . הדרך לקדושים והתהליך המתבקש מעמדת נוף מבטך , כבר ציינתי בתשובה הקודמת . לא קל ללמוד שאתה טועה , גם אחרי ספר . סליחה מראש ... דוד

 

[א ט ו]

הרשה לי בבקשה לחלוק על דבריך

לא כי הם לא נכונים מבחינת האמונה של חלק מהעם היהודי (הן החלק השני בכל זאת "ממקיימי אלוהה" אבל כנראה שכרגיל לא נוכל להגיע לעמק השווה כי התהום הפרושה ביננו היא עמוקה ורחבה כאין סוף. ובכל זאת אטען כך על שני נקודות המבט: האחת היא, שההכרעה המוסרית של האדם מתבטאת בהכוונתו את עובדת רצונו לפי הכרתו את האמת של המציאות, כלומר בהתאם למה שהוא מבין בעיני רוחו על מכלול המציאות אשר מחוצה לו ובתוכו, והוא אינו אלא חלק קטן ממנה - משמע "והייתם קדושים לאלוהיכם. והשנייה מכוונת להבנת המהות הרצונית של האדם לא לפי מה שהוא מכיר בעולם, ואף לא לפי הכרתו את העולם, אלא לפי הכרתו את עצמו ואת חובתו שהיא כמובן איננה מותנית במהות העולם, ואף לא בשום דבר שמחוצה לאדם, הווי אומר אדם כאישיות בעל הכרעה רצונית חופשית - משמע "כולם קדושים ובתוכם ה'" - כלומר "מקיים אלוהה". כמובן שכאן אפשר להכנס לדמגוגיה עם כל מצוות עשה ואל תעשה והדר ארוכה עד בלי די

נו, אז שיהיה לך ערב טוב ומבורך באשר אתה, ממקום אמונתך ורצון הבנתך.

 

[א ט ו]

אגב דוד בהחלט שעניתי לך בעיניין קורח.

 

[דוד היחיד]

הרשה לי לחלוק על דבריך

אם נלך לפי שיטתך לגבי הכרתו של האדם את אמת המציאות ועניין המוסר , אז גם ראייתו של גוי היא מקיימת אלוהה , וכמובן שכל התזה שבנית לא נכונה , אף על פי שהיא כאילו מצטיירת כנאורה . מה לעשות חביבי יש אור פנימי נוסף ושונה וגם נשמה שונה . וכל זה מבוסס על הפנימי , שממנו אתה בוחר להתעלם , לגבי ההכרעה המוסרית היא באה מהכוונה ולא הרצון , והכרעת העשייה יכולה לבוא גם בכוונה וגם ברצון ואתה מבלבל בין שניהם או לא מודע לכוונה . בקיצור חסר בתזה שלך איזה שהוא רובד פנימי. שלב בהתפתחותך אני מניח אולי בספר הבא . דוד

 

[א ט ו]

הרשה לי לחלוק על דבריך ../images/Emo6.gif

דברי הפתיחה הופכים להיות איזו מנטרה

אם שמת לב אזי ח אפריים הגיב אלי שלא כל כך בשמחה כי לקחתי לו זכיות יוצרים על ספרו הספר הוא שלו לא שלי ותוכל לקרוא אותו בבלוג שלו (טוב זה ביננו לאורך שנים כבר) אבל מעבר לזאת אומר כך: אני מתייחס לגופו של נושא ואתה מתעקש להתייחס לגופי, לא לעיניין בכלל. לא רציתי להתייחס אחד לאחד מתגובותיך כי אז הייתי נוהג כמוך ואין לי כל רצון להתייחס לגופך ולא לגוף הנושא. אז אנו מסכימים שלא להסכים על נושא, נכון? שיהיה לך יום טוב חביבי.

 

[דוד היחיד]

בדיוק ההפך

לא לגופך אלא מגופך שלא תתעלם ממנו , ואז יהיה חיבור בין השכל והגוף . ואולי תוכל להתבונן עוד קצת פנימה . דוד

 

[א ט ו]

כן דוד, זו הבעיה... כאשר אין הסכמה על נושא

הסבלנות והסובלנות בורחים מהחלון! אז במה הואילו חכמים?

 

[דוד היחיד]

לא אצל כולם בורח