נגזר עלי להקשות עליכן חברותיי....
אתן כותבות משפטים שבעיניי הם מקסימים בתיאוריה, כמו מה שכתבת איה על זה שאם נבין מה גורם להתנהגות נוכל להבין או להזדהות... יקירתי, בואי ניקח לדוגמא ילד בן 10 שאנס ילדה בת 3 (קראתי על זה בעיתון לפני כמה ימים, ממש לא ממציאה את זה). נסי לרגע לרדת מהעמדה התיאורטית - שאגב אני מאד מסכימה איתה בתיאוריה כמובן - ונסי להביא את העניין הזה אליך, אל הבית שלך, אל הילדה שלך. אני לא אומרת את זה כדי להציק לך או לפגוע בך חלילה (כל כך לא) אלא כדי לנסות ולהראות לך שלפעמים קל לנו להיות מאוד פתוחים ומבינים ומקבלים כאשר מדובר על משהו רחוק מאיתנו. לא בבית ספרנו, מה שנקרא... האם היית מסוגלת להבין ולהזדהות אם היה מדובר בילדה בת 3 שאת מכירה אישית ? אם היית שומעת שהדבר המחריד והנורא הזה נעשה לאחיינית שלך (טפו טפו טפו חלילה וחס) - האם היית מוכנה להבין שהילד שאנס אותה עשה זאת כי היכו אותו בבית ?... יקירתי, עם כל האמפתיה שלי לאנשים שחייהם היו קשים, ועם כל ההבנה שלי לכך שנסיבות חיים מצערות עלולות להוביל אנשים בדרכים לא טובות - מבחינתי ההבנה נגמרת כאשר פוגעים באלימות במישהו אחר. אין הבנה, אין אמפתיה, אין סימפתיה ואין הזדהות. אני מרשה לעצמי להגיד את הדברים האלה (שהם אולי לא הכי מקובלים כאן בפורום, מסתבר) דווקא מפני שאני גדלתי בבית שרחוק מלהיות אידיאלי. היכו אותי ואת אחיי על בסיס די קבוע. לא היתה לי ילדות מאושרת (למרות שבוודאי שיש לי גם זיכרונות מאושרים). רוב הזמן אני זוכרת את עצמי רוצה להיעלם או לברוח מהבית, רק שלא היה לאן. האם זה יהיה מקובל שאשתמש בילדותי המסובכת והמורכבת כדי להתעלל באחרים כיום ?? האם אני יכולה לצפות לקבל הבנה או הזדהות מאנשים, רק משום שעברתי סבל בילדותי אז זה מסביר את הכל...? מרגיז אותי שאנשים משתמשים בזה. ראיתי כתבה בטלויזיה לפני כמה ימים על בחור שדקר למוות בחור אחר בחוף הים, פשוט מפני שהוא קילל אותו בגלל איזו הערה על סיגריה. נכון, זה בטח לא נעים שמקללים אותך, אבל התגובה מן הסתם לא אמורה להיות להוציא סכין ולרצוח את מי שקילל אותך. עורך הדין שלו (של הרוצח בן ה-15) טען להגנתו שמדובר בילד מסכן, שחי בבית עני עם הורים קשי יום ונסיבות חייו לא השאירו לו שום ברירה אחרת... זה מקומם אותי לשמוע את זה. אני אישית מכירה אנשים שנולדו וגדלו במקומות אפלים ועצובים, חלק מהחברים שלהם אכן הדרדרו לעולם של פשע וסמים ובתי כלא, אבל חלקם פשוט סירבו לקחת בזה חלק. הם בחרו להוציא את עצמם מהחברה הזאת, בחרו בסגנון חיים אחר לגמרי. ומלה לאסנת - יקירתי, כשאת כותבת שבילדות אין אינטריגות - נגזר עלי להסיק שהיתה לך ילדות מיוחדת במינה... הילדות מ ל א ה באינטריגות, והדוגמא הכי טובה לכך היא ה"חרם" שמארגנת קבוצה של ילדים על הילד הלא מקובל או על הילדה שלא מסתדרת עם מלכת הכיתה... איפה הרכילות מתחילה, אם לא בגיל הילדות ?? איפה מתחילות החבורות הסגורות ? הבנות על פי רוב מסתדרות בזוגות, ושתקום מי מאיתנו שלא זוכרת מהילדות שלה חוויה אחת (רק אחת !) לא נעימה בה היא מרגישה שקבוצת בנות מסתודדת ומדברת עליה... מי לא מכירה את ההרגשה הזאת ? תמימות ? ילדים ? תינוקות - בוודאי ובוודאי. הילדים אינם תמימים, אבל ממש לא, ובפרט לא הילדים של היום...
ולך יקירתי חיבוק גדול אוהב ועוטף על הילדות שלך ובכלל... לא קל לקרוא את שאת כותבת לטעמי דווקא מהמקום הזה נעשית האישה המדהימה, האוהבת והנפלאה שאת. אני חושבת שכל העוצמות הענקיות הללו שלך נובעות דווקא משם והנה את הלכת בדרך הנכונה. אני בהחלט מסכימה איתך שעצם העובדה שאיקס הגיע מבית עני ואומלל לא מהווה שום תירוץ ו/או הקלה להתנהגותו בבגרותו.
