להתחיל להתכונן נפשית-עוד 3 שב' יום המשפחה...

להתחיל להתכונן נפשית-עוד 3 שב' יום המשפחה...

ט"ו בשבט אוטוטו מגיע, וזה אומר שלא הרבה זמן אחריו מגיע יום המשפחה. בל' בשבט, ליתר דיוק. אני מזכירה את זה, כי אני יודעת שלפעמים זה ככה "תופס" אותנו לא מוכנות, כל התמונות וכל הפרסומות הדביקות, וכל האירועים בגני הילדים ובבתי הספר, ואמנם כבר שינו את זה ל"יום המשפחה", אבל לרבות מאיתנו יש עדיין בזכרון את שמו הקודם של היום הזה - "יום האם", עם כל הזכרונות שהוא נושא. אז קודם כל, טוב לזכור ולהתכונן נפשית... וגם אולי לחשוב איך לתת ליום הזה משמעות אחרת, ולמי שמוצאת את עצמה מתקשה ביום הזה, לחשוב אולי על זוית ראיה אחרת, על העלאת זכרונות חיוביים, ביקור של קרובי משפחה שמזמן לא בקרנו, ...? אם יש לכן רעיונות נוספים, או סתם מחשבות לחלוק נוכח היום הזה, אתן מוזמנות להעלות לכאן.
 

לונה..

New member
כן?

את חושבת שכדאי לתת ליום המשפחה משמעות אחרת? ואם כן, איזו? אני שואלת ברצינות לגבי דעתך האישית בעניין. אשמח אם תשתפי.
 
או קיי.

אני לא בטוחה שהמינוח "משמעות אחרת" קולע, כי בעצם זו אמור הלהיות המשמעות ה"חדשה" של יום המשפחה - היא נותנת מקום לא רק לאם אלא לכל המשפחה. כוונתי הייתה לנסות להתמקד ביום הזה במי שנמצא איתנו מהמשפחה - אבא, אחים אם יש, ילדים אם יש, ואפילו משפחה מורחבת [אם יש איתה קשר....].
 

לונה..

New member
אה

באמת הייתי צריכה לקשר לכך שמדובר במשמעות ה"חדשה". זה לא חדש לך, אבל אני לא אוהבת אותה. עדיין, אני מבינה למה אנשים חושבים שזה עדיף. שיהיה בכיף.
 
עוד כיוונים

לעשות משהו שקשור לאמא ודחינו הרבה זמן - כמו - לאסוף תמונות לאלבום תמונות. לסרוק תמונות. לשוחח עם מישהו מעברה שרצינו לשאול אותו שאלות עליה, על צעירותה, על מה הם זוכרים ממנה מתקופת הילדות שלנו...
 
הרעיון הכללי שהיה חשוב לי להעביר הוא

לא להיות "מופתעת פתאום", אלא להיערך בצורה יותר אקטיבית.
 
לתת ממשהו מאוד שלי, מאוד אישי

מזכירה לאלו שלא מכירות אותי, או לאלו שלא יודעות: אני עובדת בגן ילדים. עובדת עם גילאים דיי קטנים בסביבות גילאי שלוש. ילדים שבדר"כ ישנים בצהריים. בהתחלה, ואפילו עד היום כשנה וחצי שאני עובדת שם היה לי קשה לראות ילדים קטנים עם מוצצים ועם חיתוליי בד כאלו שמחבקים אותם, ישנים על מזרנים בלי אמא. צבט לי בלב. ויסלחו לי הפמניסיטיות, ואלו שממש צריכות לעבוד. אבל, היה לי קשה. אח"כ עשיתי לעצמי סוויץ' בראש, ואמרתי לעצמי: "בסדר, קשה לך. הבנו. התפקיד שלך הוא לעשות להם כמה שיותר קל. נכון ?". "נכון". עניתי לעצמי (טוב יש לי לפעמים תשובות חכמות, אבל, לא תמיד אני מקשיבה לעצמי). בכל מקרה חשבתי על זה ונזכרתי שכשהיה לי קשה להירדם אימי ופה אני מגיעה לעיקר. הייתה שרה לי. והיו לה שלושה שירים קבועים ברפרטואר: "על שפת ים כינרת" - אותו לא ממש יכולתי לשיר כי היא הייתה שרה אותו גם לליאור שלי - בני בכורי המקסים שלפניי שבוע חגג 20 (!) ואני עוד לא מסוגלת להתנתק ולהעביר את זה הלאה. השני - "כל האור, או בואי אמא". כמדומני. שאותו אני שרה להם. והשלישי שהוא האישי מבחינתי מבין השלושה: "דוגית שטה". לא יודעת אם אתן מכירות. ובהתחלה היו לי דמעות בעיניים ואז דווקא מתוך העצב הגדול והאין שלי התחברתי לצורך שלהם ושרתי אותו, כנראה ממקום מאוד עמוק. כי זה השיר שמרדים אותם הכי מהר. וגם אני הצלחתי לעבור סוג של תהליך של ריפוי. תודות לילדים הללו, בעצם רציתי לעזור להם ועזרתי לעצמי. מעניין לא ?
 

אשבל1

New member
תודה


רעיון מצויין להתכונן מראש, החלטתי שזה יהיה יום שמח בביתינו, ונחגוג בארוחה חגיגית עם מטעמים שכולם אוהבים (הילדים,הבעל ואני) , להדגיש ביום הזה את הביטחון והקבלה ללא תנאים שמעניקה המשפחה, הנתינה למשפחתי את מה שכל כך חסר לי היא בעצם גם נתינה לעצמי, ואני מעדיפה לבחור כך גם אם יבצבצו להם כאב וגעגוע, באופן אישי לא הייתי מתנגדת בכלל שזה ישאר יום האם, בפרט כשאצלנו במשפחה לקחתי על עצמי מבחירה ומרצון את עיקר מטלות הטיפול בילדים, אבל אני חושבת שיש משהו שמח מאוד בזה שהחגיגה היא של כולם. צרפתי כאן תמונה של מתנה שקניתי לאמא שלי ליום האם כשהייתי בת עשרה , לא מזמן כשהבנות שלי הכינו עבודת שורשים שחלק ממנה הוא לצרף פריט שעובר במשפחה , הן צירפו את המתנה הזו שקניתי לאמא שלי, סבתא שהן לא הכירו ליום האם.
 
מרגש לראות את התמונה...

וגם לדעת שעברה כך בתור חפץ סימלי. וחיבוק חם לזו שעשתה בחירה להיות כל כך כל כך אמא...
 
ושלושה ימים אח"כ יומולדת לאמא...

תמיד הם התחברו הימים האלה.. מן חגיגה כפולה. אז עכשיו האין הוא כפול
בהחלט ימים שצריכה להתכונן אליהם נפשית.
 
למעלה