לולית היקרה,

לולית היקרה,

פורום מדהים, חשוב ויקר ואני שמחה על שמצאתי אתכם. אני אחות של.. אחותו של אחי הצעיר (בן 18 ) בחור מקסים,שפתאום באמצע החיים קיבל לנו סכיזופרניה.בגיל 14 הוא נחשף למחזיר בתשובה שגרם לו נזק בלתי ישוער.יום בהיר אחד הוא ניגש אל אבי ואמר לו "אבא אני צריך שתקח אותי להית חולים,אני לא מרגיש טוב,קח אותי עכשיו." אבי לקח אותו לבית חולים ושם הוא התמוטט.הוא דבר על יום הדין ועל החטאים של כולנו,נישק כפות ידיים והתנצל בלי סוף. זה היה קורע לב.אבי ואימי לקחו על עצמם את כל האחריות והיו שבורים.במחלקת המיון של בית החולים אמרו שאין מה לעשות אתו והציעו לאבי להזמין אמבולנס ולהחיש אותו לבאר יעקב.במקרה הזדמן לי לשמוע על מקרה שכזה חודש לפני"נפילת" אחי ואמרתי לאבי "בשום פנים ואופן",קח אותו מיד הביתה.אבי היה מבולבל,כואב ולא ידע מה עושים.לאחר ארבעה ימים במיון לקחנו אותו הבית.ומשם לפסיכיאטרים פרטיים. הדיאגנוזות היו לא חד משמעיות. חלק אמרו אפיזודה חולפתוחלק-סכיזופרניה.כמובן שרצינו להאמין באפיזודה מאחר והתרופות עזרו ואחרי שלשה חודשים הוא היה במצב מצויין. אבל מאז זה בא והולך, תקופות מעודדות ותקופות של התבודדות. הוא בחור מקסים חכם מבריק אבל הביטחון חלש. הוא חושש לפגוע בנו.אנחנו אוהבים אותו ולא יודעים לאן פני המחלה מועדות.האם זה מתמתן האם הוא יתחתן? יתמיד בעבודה? תודה על ההקשבה אשמח לקבל תגובות יום טוב לכולם.
 

ל ו ל י ת

New member
הי פיה

היה לי עצוב לקרא אך גם (אם אפשר לומר) משמח. משמח למה, ועוד עם סיפור שכזה? משמח משום שנראה לי שאת באמת כל כך מלאה ברגש וברצון טוב כלפי אחיך הצעיר. ונראה לי שכולכם שם בבית (לפחות אלה עליהם סיפרת) מאד מנסים להיות שם ולהבין מה קורה וקרה לו. וזה לא קיים בכל משפחה. לעיתים מצבים שכאלה מביאים לניכור ו/או להתעכבות על חיפוש אשמים ו/או להתפוררות של המשפחה כולה, ו/או להכחשה ו/או להסתרה. תאמיני לי, המצב מוכר. אחיך פתאום יחסית בתחילת החיים קיבל לא רק לכם ( אלא גם לו, הוא קיבל. אולי סכיזופרניה אולי משהו חולף. כמו שהרופאים אמרו לכם בהתחלה, רק לאורך הזמן אפשר לדעת האם זה היה התקף חד פעמי או מסוג ההתקפים השבים מידי פעם, התקפים פסיכוטיים שבינהם אדם חי באופן "נורמאלי" או שמדובר במחלת הסכיזופרניה (שליתר דיוק מכונה בספרות המקצועית כיום כ"הפרעה" ולא כמחלה) ואם זה אכן סכיזופרניה אזי זהו מצב כרוני למדי, שאפשר לעזור בו בדרך כלל עם תרופות, להקל אם כי לא לרפא לגמרי. להקל על סימפטומים ועל תדירות התקפים אך במחלה הזו רב הלא ידוע על הידוע ועבור כל אדם הסובל ממנה יש להתאים את הטיפול המתאים ולהיות כל הזמן עם אצבע על הדופק. בן כמה אחיך כיום? מה הוא עושה כשאינו בזמן של התקף? האם יש לו חברה/סביבה חברתית? עד כמה את קרובה אליו? מתי זה קרה, הפריצה הראשונה? איך אתם בבית מתמודדים? את גרה בבית? מחוצה לו? וההורים, מה איתם? האם הוא מטופל? אנשים מסביבכם יודעים מה קורה אתכם? המון שאלות לי. גם אני אחות של. את יכולה לקרא בעמודים הראשונים של הפורום. ויש כאן עוד ועוד כמונו, חלקם כותבים וחלקם בשלב זה עדיין קוראים. שלך,
 
למעלה