לו רק היה לי עכשיו שק איגרוף..(סליחה על האורך

ידי קסם

New member
לו רק היה לי עכשיו שק איגרוף..(סליחה על האורך

לנסות לשחרר את האבן הגדולה שתקועה בגרון...
אם לא לפרוק בבכי (שכבר מזמן לא יוצא) אז לפחות להוציא אגרסיות על מה שאפשר...

כשלקחתי אחרה"צ את ביתי מהצהרון, הינו עם מצב רוח טוב, פטפטנו לנו, דיברנו ושיתפנו והיתה אוירה נחמדה. שיתפתי אותה שקניתי לה בגד גוף ורוד לחוג הבלט עם שרוולים ארוכים כמו שבקשה וגם נעלי בית ורודות וחמימות. כשהגענו הביתה היא בקשה לראות, נתתי לה את שקית המתנה, היא שמחה ובקשה למדוד את הנעלי בית, אמרתי לה שתחכה לאחרי האמבטיה כי הרגליים מלוכלכות ואנו גם ככה עוד מעט צריכות לצאת לספריה. נראה שהפעם ההסבר לא עשה את שלו ומאוד יכול להיות שהעייפות השפיעה והחלה להתבכיין וכשראתה שאני עומדת על שלי, הגיבה באימפולסיביות, עשתה מעשה שבחיים לא עשתה ונשכה אותי חזק על היד. אני שהיתי בהלם מהתגובה הלא צפויה, דחפתי קלות, צעקתי עליה שתתבייש לה על ההתנהגות הזו ושככה לא מתנהגים לאמא, אמרתי לה שאני מאוד כועסת, הולכת לחדר שלי ולא רוצה להיות לידה עד שתבקש סליחה ותגיד שלא תעשה זאת יותר. היא בכתה, לאחר שנרגעה בקשה סליחה ואמרה שזה לא היה בכוונה. אבל לי כאב, כאב מאוד, בעיקר כאב בלב...
היא חיבקה אותי חזק ואמרה שהיא אוהבת אותי מאוד, לאחר רגע של פיוס ורוגע ואינטראקצייה טובה...
היום בערב עשיתי עוד צעד קדימה והלכתי עם ביתי לשעת הסיפור בספריה (הפעם האחרונה שהיתי שם היתה כחודש וחצי אחרי "הלידה השקטה, באותה הפעם שאימי סיסמה לי שסבתי היקרה הלכה לעולמה. מגיעה לשם ופוגשת באמא וילדה מהגן בו היתה שנה שעברה, זו שאלה לשלומי ולשלום ביתי ודאגה להוסיף את המשפט העוקץ "כנראה זה מה שהיה צריך להיות, כנראה זה עדין לא היה הזמן המתאים"... העדפתי שלא להגיב, אמרתי והתחמקתי במשפט "צריך להיכנס" וזזתי ממנה.
בהצגה המספר סיפר על סוגי הנרות וכשדיברו על נר יום ההולדת ביתי בת השלוש וחצי התנדבה להשתתף בתפקיד הילדה שלה חגגו, שרו לה היום יום הולדת, זר על הראש, בקשה משאלה, כיבתה את הנרות, מוחאים לה כפיים ודמעות התרגשות בעיני. בסוף כשהגיעו לנר החנוכה, שרו שירי חנוכה ובין השאר המפעיל דיבר על האור, על הניסים... ואני... שוב הדמעות רוצות לצאת, שוב מחזיקה אותן חזק. על איזה אור הוא מדבר, אילו ניסים... למה לי לא קרה הנס... למה לא קרה הנס שכה רציתי שיקרה, למה לא היה לה דופק???

בסוף שעת הסיפוק הילדה שלי ניגשה אלי חיבקה אותי חזק ואמרה לי "אמא אני אוהבת אותך" אמרתי לה "תודה גם אני" וחזרנו הביתה. בד"כ אני ממש לא אוהבת שאימי מגיעה לביקור פתע, הפעם שמחתי לזה, הוקל לי. הוקל לי שהיא סייעה לי עשתה לה מיקלחת והרדימה אותה. כי לי כבר נגמרו האנרגיות. תחושת המחנק הגדולה שוב הגיעה לביקור...
 
זה קשה מותק

החזקת מעמד יפה. זה מה שצריך.
ואוףףףף הנשיכה הזאת בטוח כאבה לך בדיוק בלב. אנחנו מתמודדים עם תקופת הטנטרומים יומיומית. אני חושבת שהלב שלי נשבר כל פעם מחדש כשהיא מתחילה.
חיבוק גדול יקרה. מחר גם יהיה קשה, וגם מחרתיים, ועוד חודש חודשיים תראי שזה מתחיל להכנס להרגל. ותראי כמה שאת חזקה וכמה שאת גאה בעצמך.
 

meytall0

New member
יש ימים כאלו, בהם הכל מעיק והתחושה הקשה

מציפה, ופשוט הפיתרון ללכת לישון כדי שיתחיל יום חדש..
כל כך מכעיס כל האמירות האלו "זה היה צריך לקרות"- ואם זה היה צריך לקרות, אז הכאב והעצב והתסכול לא נחשבים? ומי את שתגידי אם זה היה הזמן המתאים או לא למשפחה שלנו??

מקווה שאת מרגישה יותר טוב, ושהנשיכה הייתה אירוע חד פעמי, (וכן גם לגדול שלי יש התקפי עצבים, ופתאום(?) שומעים על זה מכל עבר ובפורומים שונים) ואפשר לראות עד כמה היא הצטערה וכמה היא אוהבת אותך!


מיטל
 

ידי קסם

New member
תודה! רק שלצערי לאחרונה תדירות הימים הללו...

הולכת וגוברת! אולי זה בגלל יום הולדתי שמתקשרב ולא שמחה לבואו, אולי זה בגלל 'חג האורים הניסים והנפלאות..."

ואפילו ללכת לישון זה כבר לא הכי כייף ומרגיע, הלא קיים הסיום שביתי תעיר אותי מוקדם מאוד ותבשר כי שוב 'ברח לה'.
ושוב "זוכה" לאחרונה לשמוע את הדי הסביבה שדואגים לאמר ש'הכל לטובה'. אולי זה כך אבל אני עדין לא במקום של לשמוע ולקבל את זה...
אני די חזקה אבל המיגרנות חזרו! אולי כי לא משחררת כשצריך אולי כי יותר עצורה ופחות מרשה לעצמי...
הנשיכה היתה ארוע חד פעמי ונכון לעכשיו נראה שלא יחזור. אם כי לרגע היה נראה לי שזה לא סתם קרה, שבאה לעורר אותי. אולי לאמר לי בדרכה שלה "אמא תיהי קצת יותר קשובה אלי".
אבל כן היא אוהבת אותי. מרגישה את זה! כמו כן, בעבר בזמן ההריון, היתה נוהגת ללטף את בטני ולהגיד לה "תינוקת, אני אוהבת אותך, תצאי כבר, אני רוצה לראות אותך...". בשבוע האחרון חזרה ללטף את בטני אך הפעם זה התלווה בחיוך ומשפט "אמא, אני אוהבת אותך" (מודה שאני לא כ"כ אוהבת את הליטוף הזה...)

שבת שלום!
 
למעלה