לימודים וחברים

אדם 08

New member
לימודים וחברים

שלום, אני סטודנט למדעי המחשב.בן 24... בזמן האחרון עוברת עלי תקופה מאוד לא קלה. אני מרגיש שאני תובע בלימודים. אני מוציא ציונים מאוד גבוהים, אבל החרדה מהלימודים, העומס הבלתי נגמר של עבודות והדכיפות של הכל - יצרו אצלי מנגון של שאיבה ללימודים. אני יוצא לעיתים רחוקות מהחדר. לומד כל היום. אני מרגיש באזיה מקום שזה גרם לי להתנתק מהרבה חברים שהיו לי. זה מוביל לבעיה נוספת שיש לי- אני בנ"א חברותי. מעולם לא הייתי במרכז הכיתה. אבל ככל שהתבגרתי עם הגיל, אני זוכר שיותר ויותר אנשים חפשו בחברתי. הבעיה היא שאני נקשר לאנשים מאוד. מצפה מהם יותר ממה שהם מציעים. ומתאכזב מהם מאוד. לדוגמא חברים שהיייתי עוזר להם בלימודים ובדיעבד מגלה שלא כ"כ שמחים לעזור לך כשאתה צריך. משתף אותם בכל מה שעובר עליך ומצד שני לא מקבל יחס של הקשבה. אני אחד שבד"כ לא שומר על קשר מרחוק עם חברים. ובכל שלב בחיים פשוט נוטש את החברים משלב קודם. אני יודע שזה גרוע, אבל אני פשוט לא אוהב את שיחות הטלפון על הא ועל דא עם אנשים שאתה לא רואה זמן רב. נפל לי הרבה פעמים האסימון שלפעמים אני שומר על חברים עם קשר רק מתוך מחשבה על איזו תועלת תצמח לי מזה בעתיד. אוליחלק מהעניין הוא הלימודים- אני מרגיש שהשיחות חולין עם חברים אמוד רחוקים גוזולות לי יותר מדי זמן. ובגלל זה פשוט הפסקתי אותן. אני מאוד חרד לניהול זמן לימודים שלי. אני מרגיש שגם ככה אני נאבק כדי להבין טוב את החומר. בהתחלה הייתי עונה לטלפונים של הרבה אנשים ששואלים אותי שאלות לימודיות. התחלתי לסגור את הנייד כדי שאצליח לעשות דברים גם משלי ולא רק לענות על שאלות. לענות נגיד על שאלות במייל, אני מסוגל לנתב לזמן מסוים. וככה אני מעדיף. המצב שלי בכלל מורכב יותר, כיוון שמי שהיה החבר הכי טוב שלי- הוא בן זוג של בחורה ששמתי עליה עין בתחילת הלימודים. אני לא בא אליו בטענות או משהו. אבל באופן עקרוני הייתי מעדיף להתרחק ממנו וממנה. אבל קשה לי. קשה לי כי אני אין לי חשק להכיר אנשים חדשים, אין לי כח לתחזק חבריות חדשות מאפס. נסיתי. באמת. מה גם שאני לא יודע אם טוב שאני אפגש איתה. אני לא רוצה להשלות את עצמי שאני נהנה בחברתה ושאולי משהו יצמח. אבל כדאי להסביר לה את מורכבות המצב? כי היא כל הזמן מזמניה אותי לצאת, ללמוד. נורא... הלימודים (עכשיו גם המצב הבטחוני- שאני סגור כל היום בבית, אבל זה שולי לדעתי) , התחרותיות עם אנשים שמשחביים עצמם חבירם שלך אבל בעצם רק רוצים לראות אותך מקבל ציונים נמוכים - כל זה גרמו לי לתהות אם יש מישהו בעולם שאני יכול להגדיר כחבר. הלוואי והייתי יכול לשלב בין העולמות. לצאת, לבלות לשכוח מלימודים. מצד שני אני רואה מימין ומשמאל בכיתה- שכולם לומדים כל היום... אני פשוט חושב... תואר זה דבר זמני... שווה להשקיע וצאת עם ציונים גבוהים ככל שניתן. מצד שני... זה כבר מנטרה שאני שומע מעצמי מגיל אפס... לגבי כל דבר... אז מתי מפסיקים. אני מרגיש בודד. לבד. מוקף 800 חברים בפייסבוק, אבל אף אדם קרוב. אין לי חבירם לצאת איתם למסיבות ופאבים. אני מרגיש רע. מה עושים? בשלב זה אני לא חשוב ללכת לייעוץ פסיכולוגי. הייתי שמח לשמוע דעות שלכם...וגם אם אין דיעות... לפחות פרקטי משהו מהלב.
 

h300

New member
תקופה לא קלה כרגע בעתיד יכול להיות יותר טוב

אתה כותב שהציונים שלך מאוד גבוהים אתה נשמע תלמיד חכם לומד כל הזמן חושב על הלימודים ועל העתיד שזה מצויין , אבל אתה שם לב שהלימודים תופסים לך חלק רב מאוד מהיום שלך. לא כתבתה כמה זמן אתה כבר לומד את התואר מדעי המחשב איך סדר היום המלא שלך אני יכול להציא לך להעריך את זמן לימודי התואר (בשנים)לקחת קצת זמן כדי שתוכל לבלות ולצאת אם חברים. לא לתת ללימודים את כל הזמן שלך - זה דבר שיפיל אותך בסוף אתה כבר מרגיש את המכה. זה דבר הגיוני ונורמלי - טוב שאתה שם לב לזה עכשיו תחשוב על סדר היום שלך ותחשב אותו ככה שתוכל לבלות לאכול להנות - דברים שחשובים לאדם לצורך כיומו. אתה צריך לצאת ולפגוש אנשים ולא למלות את הפיסבוק כמו שכתבה זה לא חיים. תנצל את הזמן הזה על תחשוב יותר מדי על האנשים מסביב תחשוב עלייך כל החיים לפנייך לא חייבים להוציא תואר כל כך מהר יש מספיק זמן כדי ללמוד ולהתקדם. אני לא חושב שאתה צריך יעוץ פסיכולוגי וכו... אתה צריך למצוא אנשים לדבר איתם לראות שגם להם לא קל לדבר איתם לעזור להם ושגם הם יעזרו לך בקשיים שלך.
ולא אנשים שחשוב להם רק ציונים מבחנים !!!! תרשום מה היתה רוצה לשנות ותעשה את זה כמה שיותר מהר
אתה יודע מה הכי טוב לך. :)
 

אדם 08

New member
אני חושב

שחלק מהעניין הוא אולי גם קנאה. קנאה באלה שמצליחים לשלב בין לימודים לשאר הדברים. אולי אני אחד שהתפיסה הלימודית שלו היא ממוצעת +. הסוד שלי להצלחה הוא השקעה רבה. אני מפחד שאם אני אשקיע פחות אני ארגיש החמצה שלא הוצאתי את הציונים הכי גבוהים שיכלתי ככה אני יודע שלא משנה איזה ציון אני מקבל- אני רגוע כי השקעתי את המקסימום שלי...
 
היי

אתה מדבר על זה שהלימודים גוזלים את כל זמנך, ומתאר תחושת בדידות מבחינה חברתית (שקשורה באופן חלקי גם להתנתקות מחברים בגלל העומס בלימודים). את מתאר קנאה באנשים שמצליחים לשלב בין לימודים לבין דברים אחרים. ונראה שאתה לא מאמין שאתה תוכל לשלב בין הלימודים שלך לבין דברים אחרים, בעיקר כאלו שקשורים לתחום החברתי. האם התחושה הזאת מבוססת על זה שניסית לשלב בין הלימודים לבין החברים ולא הצלחת, או שזו מן תחושה שיש לך על בסיס ההיכרות שלך עם עצמך? כי הרבה פעמים אנחנו משערים שכל מיני דברים לא יצליחו לנו, ובגלל זה אנחנו אפילו לא מנסים... אני חושבת שאם לא ניסית לשלב בין הדברים, אז שווה לתת לזה נסיון, כי יכול מאוד להיות שתופתע לטובה... בכל מקרה, אתה יכול לנסות ולמצוא את האיזון שמתאים לך.למשל: גם אם מאוד חשוב לך להשקיע בלימודים, ובגלל זה לראות חברים כל יום זה מוגזם עבורך, אז אולי פעם-פעמיים בשבוע זה בסדר? או אולי לשלב בין חברים ללימודים דרך זה שלומדים ביחד למבחנים או מכינים ביחד עבודות יכול להצליח?
 

אדם 08

New member
טלי, תודה

ניסיתי בהתחלה לשלב- אבל אני פשוט לא מצליח. אני מרגיש שאני לא יודע את החומר הלימודי ברמה מספקת כשאני לא לומד באותה כמות כמו שאני לומד כשיש לי שקט מוחלט. חוץ מזה- אני מרגיש שחברים שסביבי - כשאני לומד איתם למבחן - הלמידה מאוד איטית אנחנו לא מכסים את כל החומר ואני מרגיש שזה לא אפקטיבי... חוץ מזה שכרגע יש לי קצת רגשות מעורבים - בעיקר אכזבה וחוסר חשק לראות את אותם "חברים" כך שבטח לא ללמוד איתם בשלב זה. נסיתי להתחבר לאנשים אחרים וללמוד איתם, אבל זה לא מסתדר לי מבחינת הקצב.. איטי מדי או מזלזל מדי...
 
היי

אתה כותב שאתה מרגיש שזה יעיל יותר עבורך ללמוד לבד, ושכשאתה לומד עם חברים זה פחות טוב. עדיין, אם זה נועד לשרת מטרה חברתית, אולי תוכל ללמוד עם חברים רק מעט (אפילו במחיר של לחזור שוב על החומר אח"כ). כל עוד מדובר נגיד בשעה-שעתיים, זה לא כזה נורא מבחינת זמן... או אולי ללמוד עם חברים יותר סביב הגשה של עבודות מאשר סביב מבחנים... כתבת שניסית להתחבר לאנשים אחרים וללמוד איתם ושזה לא הולך. אולי תנסה לעשות עם האנשים החדשים האלה דברים אחרים, שלא קשורים ללימודים, כמו לצאת לבלות, להפגש אחר הצהריים...
 

אדם 08

New member
איבדתי אמון

רע לי להגיד את זה... אבל פתחתי שינאה למי שחשבתי שהיו חבירם שלי לא יכול להסתכל להם בפרצוף- בלי לחשוב איזה תחמנים הם. שואבים ממך כמה שאפשר ונותנים כמה שפחות. לא יודע איך להתגבר על החשיבה הזו אני פשוט רואה את זה קורה שוב ושוב. גם היום לדוגמא זה קרה.
 

אדם 08

New member
אני אפילו לא יודע

איך להסביר את ההתנהגות שלי. בתור צופה מהצד ככל שניתן, אני מתנהג בצורה ילדותית. לוקח קשה מדי דברים מסוימים. מצד שני, אני זוכר שפעם הערכתי את עצמי הרבה יותר. ואולי בגלל זה אני מטמפטף לעצמי שוב ושוב בראש "מגיע לך חברים טובים יותר", "לא מגיע לך יחס כזה מהם". זה קצת קטנוני. הרבה לא מתחדש- כי אני לאט לאט פשוט מנתק קשר עם חברים שהיו פעם החברים הכי טובים שלי. וזה מבחירה שלי. היא אולי שגויה. אבל ברגע שאני מתחיל לחשוב- אני "חייב לשמור על קשר עם בנ"א X כי בעתיד אולי אצטרך אותו". אז אני מאמין שזו לא חברות אמת. היא ביסודה על אינטרסים. ולא יודע אם יש לי כח לתחזק כרגע חברות כזו. אני מאמין שכמו טיפש אני אתחזק אותה כשצריך - מה שלא נכון לעשות. אבל פשוט אין לי הכח ששואבים ממני כ"כ הרבה ואני מקבל יחס פשוט מזלזל. היום לדוגמא - צלמתי לחברים האלה תשובה מוכנה שהם צריכים להעזר בה להגשת עבודה כלשהי. ביוזמתי צלמתי. בלי שיבקשו ודאגתי להעביר להם. כי כשחשבתי על עצמי שחבתי גם עליהם. אבל היום במהלך יום הלימודים הייתי צריך עזרה מ2 מהם. פניתי אליהם... התחילו למרוח אותי בסיפורים, שהם התווכנו לענות לי על השאלות ששלחתי להם במייל, שהם לא כ"כ יודעים איך לפתור את התרגילים שאני שואל עליהם. לא בקשתי עזרה מלאה. בקשתי כיוון- ואת זה גם אם אין- אני אשמח לפתח איתם יחד. אבל מסתבר שלא... העניינים יותר מורכבים... למעשה אני יכול לסמן נקודת מפנה ביחס שלי עם חברים שלי. אבל זה באמת רק היה הטריגר ולא הסיבה נכון להיום. החבר הכי טוב שלי יוצא עם בחורה שהייתה הידידה הכי טובה שלי. אני בהתחלה שמתי עין אבל לא פעלתי. או שאז לא נראתה לי מספקי מושכת. היום אני די מתחרפן מזה שהם עושים הכל יחד. אני מאמין שאני קנאי לזמן של שניהם וחורה לי שאני מרגיש לפעמים נתקע בינהם או שלא נוח לי לדבר עם אחד מהם כשהם יחד. לא יודע מה להגיד... אני די מיואש... מצחיק כי תקופת האונ' אמורה להיות השיא של החיים שלי... לא אמור להיות ככה...
 
חברים...

אתה מתאר כל מיני סיבות למה שקורה לך כרגע מבחינה חברתית. חלק מזה קשור בתחושות שלך לגבי היחס שאתה מקבל מהחברים, שאתה מרגיש שאתה לא מקבל מהם יחז זהה ליחס שאתה נותן להם, וחלק מזה קשור אולי באיזשהי נטייה שאולי יש לך בהקשר הזה, לנתח דברים נורא לעומק ולהכנס עם עצמך לכל מיני מחשבות מטרידות על המשמעות של הדברים. למשל, אתה מתחיל לחשוב שאם אתה רוצה לשמור עם מישהו על קשר בגלל שאתה תצטרך אותו פעם, אז זה סימן שזו לא חברות אמת, ואז אין בה טעם... אולי יש בזה גם איזשהי אמירה של הכל או כלום, כי הרי חברות לא חייבת להיות חברות אמת מושלמת, יש כל מיני סוגים של חברים, ואפשר להנות גם מחברויות שהן לא מושלמות... וזה שחברות היא לא החברות האמיתית שהיינו רוצים שהיא תהיה, לא אומר שאי-אפשר בכל זאת לשמר אותה ולהנות ממנה...
 

אדם 08

New member
את צודקת

מצד שני- כשכל החבריות כך: "לא מושלמות" אני מרגיש חסר אם זה היה כמה חברים והיה לי משהו שהוא חבר אמיתי אז הייתי מרגיש אחרת איך את מציעה להתגבר על התפיסה שלי- כמו שאת מתארת כנראה בצדק של "הכל או כלום"
 
תפיסות...

התפיסה הזאת של "הכל או כלום" היא משהו שמאפיין אותך בעוד תחומים? ממה שכתבת נשמע שזה משהו שאתה מרגיש סביב חברויות ואולי גם סביב לימודים... אולי זה קשור גם לפרפקציוניזם?
 

חורצי

New member
זה מאוד קשור

זה תמיד היה ככה הכל או כלום כשהשאיפה היא להכל הלוואי ויכלתי לצאת מזה אני מטפטף לעצמי כל הזמן... שלימודים זה לא הכל בחיים אבל בכל שלב בחיים אני כ"כ חותר למטרה מסוימת של הצטיינות שאני פשוט שוקע בזה כ"כ אני לא מצליח לצאת מזה אני תמיד חושב- איך אני אצטער בעתיד אם אני אדע שיכלתי להוציא ציון יותר גבוה בייחוד שאני יודע כמה חשוב הממוצע בתחום של ההיי טק שהכל נקבע לפיו הנה יש לי הצעות עבודה שמחכות לי רק בגלל שאני מצטיין. בלי שאף אחד יכיר את הכישורים שלי, אלא רק בגלל גליון הציונים שלי עד עכשיו
 
שאיפה להצטיינות...

זה לא דבר רע לשאוף להצטיינות, השאלה היא רק עד כמה זה קיצוני והאם זה פוגע בך... ממה שאתה מתאר נשמע שאתה מרגיש שזה גורם לזה שתחומים אחרים בחיים שלך יפגעו. אני חושבת שאם תנסה לשלב בין הרצון למצויינות ובין הרצון לעשות עוד דברים שלא קשורים ללימודים, אתה תופתע לגלות שזה כן אפשרי. אני בטוחה שגם עם טיפה פחות השקעה, עדיין תוציא ציונים נהדרים.. תן לעצמך גם לעשות עוד דברים, גם להנות, גם זה חשוב... הרי זה לא שאתה תלך לקיצוניות השניה ורק תבלה ותהנה ובכלל לא תשקיע בלימודים... תנסה למצוא את האיזון איפשהו באמצע... ולגבי שינוי של תפיסות, לא קל לשנות תפיסות שיש לנו לגבי כל מיני דברים. לפעמים תפיסות משתנות פשוט תוך כדי עשייה. כשאנחנו מנסים לעשות דברים טיפה אחרת, ורואים שזה הולך לנו... תמיד אפשר גם להעזר בטיפול פסיכולוגי, ולעבוד בטיפול על שינוי או הבנה של התפיסות שמפריעות לנו...
 
למעלה