למה ומדוע
הי שי הנה נקודת המבט שלי: כיום כמעט כל הליצנים הרפואיים הינם מתנדבים, אני מאמינה שזה ישתנה בעתיד. כשהמקצוע הזה נכנס לבתי חולים בארץ (כמו בסרט פאטץ' אדאמס) לא בכל מקום הגיבו בהתלהבות והיו אף מקומות או אנשים שממש התנגדו ("בית חולים זה לא מקום לליצנים" ועוד ועוד) (דרך אגב התשובה היתה:"בית חולים זה גם לא מקום לילדים...
, לאט לאט ועם הרבה עבודה של הליצנים (שהיום הם הותיקים שבינינו) ועם עזרת האחיות, הרופאים ההורים אבל בעיקר עם תגובות הילדים ראו גם (רוב) המתנגדים את התועלת העצומה במה שאנו עושים. התועלת מתבטאת בהרבה רמות ואציין רק מס' מהן: להפוך ילד עצוב לילד מחייך (אפילו אם זה רק לרבע שעה, לפעמים זה מספיק לכל היום...), להחזיר לילד תחושה שהוא ילד (הרבה מהם נהיים "מבוגרים קטנים" שיודעים להסביר על המחלה ועל הטיפולים, ואנו מעודדים אותם לחזור להיות ילדים), לרבע שעה לשכוח/ לא לחשוב על זה שהוא חולה, להצחיק את ההורים המודאגים (שדאגתם משתקפת אל הילד), ולגרום להם לצחוק, לשכוח או אפילו לתת להם כמה דקות הפסקה... להיות כמה דקות עם עצמם ובשביל עצמם... מעבר לכך אנו מנסים לעזור גם בטיפולים שונים שהילדים עוברים (בדיקות דם, טיפולי הסרת תחבושות לאחר כוויות - שהם כואבים ביותר,לקיחת תרופה מרה ועוד) בתי החולים נוכחו שעם ליצן רפואי (שמסיח את דעתו של הילד בזמן הבדיקה/תרופה) זה יכול לעבור יותר בקלות ובחלק מהמקומות אפילו קובעים טיפולים ליום והשעה שהליצן בא... וכל המחקרים שנעשו והראו על חשיבות הצחוק לבריאות (שיפור המערכת החיסונית, שיפור יכולות החלמה, אנשים אופטימיים מחלימים יותר מהר ועם פחות סיבוכים ועוד ועוד מחקרים) ועוד דרך אגב - אני מציינת כאן רק ילדים אבל ליצנות רפואית (בשמה העדכני ג'לולוגיה - מדע ההומור) טובה לכולם (לכל מי שרוצה בה) והיום יש ליצנים שנמצאים גם במחלקות גריאטריות ויש כוונה לעבוד עם כל גיל. וקצת סטיתי ממה שהתכוונתי לומר, אז לאחר שצוותי בתי החולים "ראו כי טוב" הם מבקשים ליצנים, והיום יש דרישה לליצנים מהרבה בתי חולים (ולא רק בתי חולים יש עוד מוסדות כמו בתי אבות סיעודיים וכיוב'), ולפי אמונתי כשיש דרישה, והבנה עד כמה משמעותית העבודה לא ירחק היום שבו בכל מחלקה יהיה עובדת סוציאלית, מרפאה בעיסוק וליצן רפואי כחלק מהצוות. אמנם אני רק שמילבי - ג'לולוגית טריה ולא תורם מיליונר שמממן 100 ליצנים, אבל אני באמת מאמינה שזה יהפוך למקצוע, אומנם לא כזה של משרה מלאה, אבל מקצוע. המקצוע הכי טוב בעולם (בשבילי - שמילבי) שמחה וחיוכים הם דבר נפלא. ובקשר להבדל במחירי הקורס: אנו למדנו 7 חודשים, פעם בשבוע 4 שעות, ועכשו זו שנה אקדמאית שלמה, יום מלא (10 שעות!) בשבוע (ואם הבנתי נכון , יכול להיות שבפרט זה אינני מדייקת, גם התנסות במחלקות מסימסטר ב' בנוסף) אם תשאל למה האריכו את הקורס - פשוט צריך. יש המון כלים שמקבלים בקורס להמון התמודדויות שמגיעות בשטח, אנחנו אחרי הקורס הקצר הרגשנו (אני לפחות) שפתחו לנו את התיאבון ושעכשו "יאללה תביאו ת'אוכל..." מקווה שעניתי (גם על מה שלא שאלת...) וחשוב לציין זוהי דעתי בלבד, אני בטח לא יכולה להתחייב שישלמו לנו אני יכולה רק להאמין התלבטות נעימה לך שי... בי שמילבי
