לכל דיסק יש שם [1]
פינה חדשה שלי בפורום שבה אספר בכל פעם על דיסק אחר מהאוסף שלי. מתי נקנה, מה אני חושב עליו, הסיפור שלי איתו, תמונה שלו וכו'. והפעם: היהודים - היהודים Live את היהודים התחלתי לשמוע בכיתה ו', כשהתחלתי לראשונה להתעניין ברוק, אז קניתי את הדיסק "מציאות נפרדת" - אלבום הבכורה המופתי שלהם. את אלבום הלייב הכפול הזה שלהם (שיצא אחרי שלושה אלבומי אולפן) קניתי כשיצא, כשהייתי בכיתה י'. מצד אחד - הדיסק הזה חיזק אצלי את האהבה ללהקה, הוא גרם לי להבין שוב עד כמה הם מעולים, גם בלייב, עד כמה השירים שלהם טובים ומרגשים ביסודם ועובדים מעולה אפילו יותר בהופעה חיה עם קהל. חרשתי לאלבום הזה על הצורה עד שידעתי אותו בעל פה והוא גרם לי לרצות ללכת (וגם באמת ללכת) לעוד הופעות שלהם. אלבום הופעה טוב הוא כזה שגורם לך להצטער שלא היית נוכח בהופעה הזו, וזה בדיוק מה שהאלבום הזה גרם לי. מצד שני - כאן גם התחילה הירידה באהבה שלי ללהקה הזו. אני עדיין חושב שהם מעולים בתחומם, שהם סופר-מוכשרים, שאורית שחף היא אחת הסולניות הכי טובות בהיסטוריה של ישראל ושיש להם לא מעט שירים נצחיים שתמיד ישמעו טוב. אבל באותה תקופה, ככל שהלכתי ליותר הופעות שלהם, כך התחלתי יותר לשנוא את הקהל הגרוע של הלהקה - אני לא רוצה להכליל אבל הקהל שהורגש בהופעות היה מעצבן, ילדותי, אלים ומציק. בנוסף הם היו פריקים עלובים וחולי תשומת לב. ילדים מסכנים, בקיצור. עם כמה שזה מצער ושזו לא סיבה מוצדקת, בפועל זה גרם לי להתרחק מהלהקה. בינתיים התחלתי לשמוע עוד הרבה סוגים אחרים של מוזיקה ולהיפתח לדברים שונים, מה שהרחיק אותי מהם עוד יותר. בנוסף, בתקופת השיא של האהבה שלי ללהקה הזו, חרשתי להם על הצורה. בסופו של דבר זה המאיס אותם עלי קצת. כיום אני כמעט ולא שומע את האלבומים שלהם מרצוני (חוץ מ"מציאות נפרדת" פה ושם, שהוא מופתי ונצחי) ובכל זאת - מדובר באחלה אלבום לייב! הביצועים לשירים השקטים כמו "קח אותי" ו"לא קל" מרגשים ביותר, השירים הקצביים כמו "עוד ארון אחד", "שחק אותה" ו"אינטרמת" מעיפים לך ת'מוח ויש שירים שלגמרי שודרגו בלייב והם הרבה יותר טובים מאשר בגרסאות הסטודיו שלהם - הרבה מזה תודות להשתתפות הנרגשת של הקהל - כמו "עידן האלוהים". אין ספק שהיהודים הם אחת הלהקות הכי מקצועיות שפעלו ופועלות בארץ, עם ביצועי לייב וסטודיו שלא היו מביישים אף להקה בינלאומית מהתחום וגם אם אני פחות שומע אותו היום, "היהודים Live" הוא אחד מהאלבומים שהגדירו את גיל ההתבגרות שלי.
פינה חדשה שלי בפורום שבה אספר בכל פעם על דיסק אחר מהאוסף שלי. מתי נקנה, מה אני חושב עליו, הסיפור שלי איתו, תמונה שלו וכו'. והפעם: היהודים - היהודים Live את היהודים התחלתי לשמוע בכיתה ו', כשהתחלתי לראשונה להתעניין ברוק, אז קניתי את הדיסק "מציאות נפרדת" - אלבום הבכורה המופתי שלהם. את אלבום הלייב הכפול הזה שלהם (שיצא אחרי שלושה אלבומי אולפן) קניתי כשיצא, כשהייתי בכיתה י'. מצד אחד - הדיסק הזה חיזק אצלי את האהבה ללהקה, הוא גרם לי להבין שוב עד כמה הם מעולים, גם בלייב, עד כמה השירים שלהם טובים ומרגשים ביסודם ועובדים מעולה אפילו יותר בהופעה חיה עם קהל. חרשתי לאלבום הזה על הצורה עד שידעתי אותו בעל פה והוא גרם לי לרצות ללכת (וגם באמת ללכת) לעוד הופעות שלהם. אלבום הופעה טוב הוא כזה שגורם לך להצטער שלא היית נוכח בהופעה הזו, וזה בדיוק מה שהאלבום הזה גרם לי. מצד שני - כאן גם התחילה הירידה באהבה שלי ללהקה הזו. אני עדיין חושב שהם מעולים בתחומם, שהם סופר-מוכשרים, שאורית שחף היא אחת הסולניות הכי טובות בהיסטוריה של ישראל ושיש להם לא מעט שירים נצחיים שתמיד ישמעו טוב. אבל באותה תקופה, ככל שהלכתי ליותר הופעות שלהם, כך התחלתי יותר לשנוא את הקהל הגרוע של הלהקה - אני לא רוצה להכליל אבל הקהל שהורגש בהופעות היה מעצבן, ילדותי, אלים ומציק. בנוסף הם היו פריקים עלובים וחולי תשומת לב. ילדים מסכנים, בקיצור. עם כמה שזה מצער ושזו לא סיבה מוצדקת, בפועל זה גרם לי להתרחק מהלהקה. בינתיים התחלתי לשמוע עוד הרבה סוגים אחרים של מוזיקה ולהיפתח לדברים שונים, מה שהרחיק אותי מהם עוד יותר. בנוסף, בתקופת השיא של האהבה שלי ללהקה הזו, חרשתי להם על הצורה. בסופו של דבר זה המאיס אותם עלי קצת. כיום אני כמעט ולא שומע את האלבומים שלהם מרצוני (חוץ מ"מציאות נפרדת" פה ושם, שהוא מופתי ונצחי) ובכל זאת - מדובר באחלה אלבום לייב! הביצועים לשירים השקטים כמו "קח אותי" ו"לא קל" מרגשים ביותר, השירים הקצביים כמו "עוד ארון אחד", "שחק אותה" ו"אינטרמת" מעיפים לך ת'מוח ויש שירים שלגמרי שודרגו בלייב והם הרבה יותר טובים מאשר בגרסאות הסטודיו שלהם - הרבה מזה תודות להשתתפות הנרגשת של הקהל - כמו "עידן האלוהים". אין ספק שהיהודים הם אחת הלהקות הכי מקצועיות שפעלו ופועלות בארץ, עם ביצועי לייב וסטודיו שלא היו מביישים אף להקה בינלאומית מהתחום וגם אם אני פחות שומע אותו היום, "היהודים Live" הוא אחד מהאלבומים שהגדירו את גיל ההתבגרות שלי.
פינות כמו זו מבורכות בפורום. מעניין איך שקהל יכול להשפיע על רגש ללהקה.. כשהולכים להופעה, החוויה כולה נצרבת בזיכרון, לא רק המוזיקה עצמה. החיבורים האלה, הקונוטציות, קורים לנו הרבה פעמים ובהרבה תחומי חיים. ואני מסכים לגבי המשפט הזה: "אלבום הופעה טוב הוא כזה שגורם לך להצטער שלא היית נוכח בהופעה הזו".
