למה אני ככה, ואיך אפשר להפסיק?
- פותח הנושא Nimst
- פורסם בתאריך
יש פה שרשור
באיזה מקום על קנאה... ו-כן זה קשור בביטחון עצמי... וביטחון עצמי קשור בהערכה עצמית, והערכה עצמית קשורה ביכולת לראות דברים חיוביים בעצמך ולתת לעצמך קרדיט עליהם... (חד גדיא, חד גדיא...
) אין איזה מפסק שעוזר להפסיק את זה, אלא שלומדים בהשקעה עצמית ובכוונה גדולה לשנות את העמדה הבסיסית שלך, זו ששמה אותך בעיני עצמך במקום "פחות" מזה של אחרים וכפועל יוצא שאתה רוצה את מה שיש להם. את אותם הדברים שנדמה לך שיעשו אותך פחות "פחות".
באיזה מקום על קנאה... ו-כן זה קשור בביטחון עצמי... וביטחון עצמי קשור בהערכה עצמית, והערכה עצמית קשורה ביכולת לראות דברים חיוביים בעצמך ולתת לעצמך קרדיט עליהם... (חד גדיא, חד גדיא...
כי יש דברים שאת רוצה
ואין לך אותם, ויש אותם לאחרים וזה משגע אותך. לא יודעת, זה נראה לי כלכך ברור, אני גם כלכך מבינה אותך... כן, זה קשור לבטחון עצמי ולהערכה עצמית, ולהשוואה נונ-סטופית לסביבה, ולהרגשה ששומדבר לא מספיק טוב במה שאת עושה או שיש לך, ולידיעה שלמישהו אחר יש את זה בכזאת קלות והרגשה שבחיים לא תצליחי להשיג את זה גם, ומאה אלף דברים אחרים שהם בעצם נגזרות או פיתוחים של אותו הדבר. לא יודעת, אני לא חושבת שזה בגנים ואני כן מאמינה שבתקופות שמרגישים חזקים יותר, מקנאים פחות, אז סביר להניח שכן יש דרך לעבוד על זה. את יכולה לשים את האצבע על דברים ספציפיים שאת מקנאה בהם, או אנשים ספציפיים? או רגעים ספציפיים? ואולי תנסי, ברגעים כאלה, להפריד את זה לשני חלקים - למה שאת מרגישה כלפי מה שאת רוצה, ולמה שאת מרגישה כלפי עצמך באותו הרגע. כלומר, "אני רוצה לדעת את החומר למבחן בדיוק כמו X / אני מרגישה שאני מטומטמת שאני לא מצליחה לקלוט גם איך לעשות את התרגיל הזה". כאילו, פצלי את זה לשתי השכבות האלה. אולי זה יעזור לך לשים את האצבע על המקומות שמניעים אותך לקנאה, שמגיעים ממך ולא ממה שיש לאחרים.
ואין לך אותם, ויש אותם לאחרים וזה משגע אותך. לא יודעת, זה נראה לי כלכך ברור, אני גם כלכך מבינה אותך... כן, זה קשור לבטחון עצמי ולהערכה עצמית, ולהשוואה נונ-סטופית לסביבה, ולהרגשה ששומדבר לא מספיק טוב במה שאת עושה או שיש לך, ולידיעה שלמישהו אחר יש את זה בכזאת קלות והרגשה שבחיים לא תצליחי להשיג את זה גם, ומאה אלף דברים אחרים שהם בעצם נגזרות או פיתוחים של אותו הדבר. לא יודעת, אני לא חושבת שזה בגנים ואני כן מאמינה שבתקופות שמרגישים חזקים יותר, מקנאים פחות, אז סביר להניח שכן יש דרך לעבוד על זה. את יכולה לשים את האצבע על דברים ספציפיים שאת מקנאה בהם, או אנשים ספציפיים? או רגעים ספציפיים? ואולי תנסי, ברגעים כאלה, להפריד את זה לשני חלקים - למה שאת מרגישה כלפי מה שאת רוצה, ולמה שאת מרגישה כלפי עצמך באותו הרגע. כלומר, "אני רוצה לדעת את החומר למבחן בדיוק כמו X / אני מרגישה שאני מטומטמת שאני לא מצליחה לקלוט גם איך לעשות את התרגיל הזה". כאילו, פצלי את זה לשתי השכבות האלה. אולי זה יעזור לך לשים את האצבע על המקומות שמניעים אותך לקנאה, שמגיעים ממך ולא ממה שיש לאחרים.
כי ככה הכי קל...../images/Emo95.gif
הכי קל זה להסתכל על מה יש לאחרים ואת גם רוצה. הכי קל לשים לב לדברים הטובים שיש לכולם ולחשוב למה לך אין אותם. אבל כמה פעמים יוצא לך לחשוב "איזה כיף שאני כזו, כולם צריכים לקנא בי"? אני מאמין שלא הרבה, כי זה לא האינסטינקט שלנו.. אבל לפעמים את חייבת להזכיר לעצמך את הדברים הטובים שבך. תמיד יהיו דברים שתרצי שיהיו לך, אבל נסי לא לקחת את זה למקום של קנאה, אלא למקום של דרבון. יש למישהו משהו שאת גם רוצה, תעשי שיהיה לך. תהפכי את עצמך לבנאדם שאת רוצה להיות, בלי קשר למה יש או אין לאנשים מסביבך. את בנאדם מדהים ויש הרבה מה לקנא בך, אל תשכחי את זה..
הכי קל זה להסתכל על מה יש לאחרים ואת גם רוצה. הכי קל לשים לב לדברים הטובים שיש לכולם ולחשוב למה לך אין אותם. אבל כמה פעמים יוצא לך לחשוב "איזה כיף שאני כזו, כולם צריכים לקנא בי"? אני מאמין שלא הרבה, כי זה לא האינסטינקט שלנו.. אבל לפעמים את חייבת להזכיר לעצמך את הדברים הטובים שבך. תמיד יהיו דברים שתרצי שיהיו לך, אבל נסי לא לקחת את זה למקום של קנאה, אלא למקום של דרבון. יש למישהו משהו שאת גם רוצה, תעשי שיהיה לך. תהפכי את עצמך לבנאדם שאת רוצה להיות, בלי קשר למה יש או אין לאנשים מסביבך. את בנאדם מדהים ויש הרבה מה לקנא בך, אל תשכחי את זה..
תשובה לנוש ולעופר
זה לא קנאה במובן הזה. זה לא שאני רוצה דברים ואז אני מקנאת באנשים שיש להם אותם. קשה לי להסביר. זה יותר מין state of mind של להיות בתחרות עם כולם, כל הזמן, בהכל. וזה לא שאני צריכה רק "לנצח", אני צריכה שזה יהיה בהפרש כזה שלא יהיה לי ספק ש"ניצחתי". גם "לנצח" זו לא המילה הנכונה; זו לא הרגשה של לנצח ולהפסיד. זה הרגשה של.. מעל ומתחת. כאילו יש היררכיה נפרדת של אנשים לכל דבר טוב בעולם שאפשר להיות/להשיג. את רוב הדברים אני בכלל לא רוצה - אני פשוט לא רוצה להיות מתחת. וזו תגובה למה שעופר אמר - אני לא יכולה ולא רוצה לקחת את זה למקום של דרבון, כי זה אומר ניסיון אינסופי ובלתי אפשרי להיות מעל לכולם בהכל. ואני בכלל לא רוצה את רוב הדברים שגורמים לי "לקנא". גם אם אני אשיג אותם, ההנאה היחידה שאני אפיק תהיה מעצם העובדה שהצלחתי, שאני מעליו ומעליה ומעליהם ויופי לי. גם ההנאה הזאת בכל מקרה מתפוגגת מאוד מהר. אני לא אפיק הנאה מהדברים עצמם שאני אשיג, כי שוב - את רובם אני לא רוצה בכלל. אני לא רוצה להיות האצנית מס' 1 בעולם ואני לא רוצה להיות העורכת הראשית של הYDN ואני לא רוצה להיות חברה של כל האנשים בעולם. אבל אני עדיין מקנא במי שכן; לא בגלל מה שיש להם, אלא כי הם מעלי באיזושהי היררכיה. אולי הדוגמא הקונקרטית עזרה להבהיר טיפה. ולנוש - שוב, זה לא ש"יש דברים שאת רוצה ואין לך אותם". זו לא הבעיה. מושא ה"קנאה" עצמו לא רלוונטי, כי הוא יכול להיות כמעט כל דבר בעולם. אני יכולה לנסות לעצור ולהסתכל על כל מקרה ולחשוב "אני באמת רוצה את זה?" והרבה פעמים התשובה תהיה לא, וזה עדיין לא יעזור לי. והרבה פעמים התשובה תהיה כן, אבל גם אז זה לא מצדיק את הקנאה, כי זה לא חשוב לי במידה כזו שאני באמת רוצה להתאמץ ולהשיג את זה. למשל, אני יכולה לשמוע על מישהו שיש לו ממוצע מושלם ואם אני אשאל את עצמי אם אני באמת רוצה את זה התשובה תהיה "כן, ברור, זה יהיה ממש מגניב אם גם לי יהיה ממוצע מושלם". אבל כמה אני רוצה את זה? זה לא באמת כזה חשוב לי. מה שחשוב לי, מה שמפריע לי, זה ההרגשה שאני מתחת. אני לא יודעת איך להפסיק להסתכל על דברים בצורה הזאת, של מעל ומתחת. או לפחות איך להפסיק שיהיה לי אכפת אם לפעמים אני מתחת.
זה לא קנאה במובן הזה. זה לא שאני רוצה דברים ואז אני מקנאת באנשים שיש להם אותם. קשה לי להסביר. זה יותר מין state of mind של להיות בתחרות עם כולם, כל הזמן, בהכל. וזה לא שאני צריכה רק "לנצח", אני צריכה שזה יהיה בהפרש כזה שלא יהיה לי ספק ש"ניצחתי". גם "לנצח" זו לא המילה הנכונה; זו לא הרגשה של לנצח ולהפסיד. זה הרגשה של.. מעל ומתחת. כאילו יש היררכיה נפרדת של אנשים לכל דבר טוב בעולם שאפשר להיות/להשיג. את רוב הדברים אני בכלל לא רוצה - אני פשוט לא רוצה להיות מתחת. וזו תגובה למה שעופר אמר - אני לא יכולה ולא רוצה לקחת את זה למקום של דרבון, כי זה אומר ניסיון אינסופי ובלתי אפשרי להיות מעל לכולם בהכל. ואני בכלל לא רוצה את רוב הדברים שגורמים לי "לקנא". גם אם אני אשיג אותם, ההנאה היחידה שאני אפיק תהיה מעצם העובדה שהצלחתי, שאני מעליו ומעליה ומעליהם ויופי לי. גם ההנאה הזאת בכל מקרה מתפוגגת מאוד מהר. אני לא אפיק הנאה מהדברים עצמם שאני אשיג, כי שוב - את רובם אני לא רוצה בכלל. אני לא רוצה להיות האצנית מס' 1 בעולם ואני לא רוצה להיות העורכת הראשית של הYDN ואני לא רוצה להיות חברה של כל האנשים בעולם. אבל אני עדיין מקנא במי שכן; לא בגלל מה שיש להם, אלא כי הם מעלי באיזושהי היררכיה. אולי הדוגמא הקונקרטית עזרה להבהיר טיפה. ולנוש - שוב, זה לא ש"יש דברים שאת רוצה ואין לך אותם". זו לא הבעיה. מושא ה"קנאה" עצמו לא רלוונטי, כי הוא יכול להיות כמעט כל דבר בעולם. אני יכולה לנסות לעצור ולהסתכל על כל מקרה ולחשוב "אני באמת רוצה את זה?" והרבה פעמים התשובה תהיה לא, וזה עדיין לא יעזור לי. והרבה פעמים התשובה תהיה כן, אבל גם אז זה לא מצדיק את הקנאה, כי זה לא חשוב לי במידה כזו שאני באמת רוצה להתאמץ ולהשיג את זה. למשל, אני יכולה לשמוע על מישהו שיש לו ממוצע מושלם ואם אני אשאל את עצמי אם אני באמת רוצה את זה התשובה תהיה "כן, ברור, זה יהיה ממש מגניב אם גם לי יהיה ממוצע מושלם". אבל כמה אני רוצה את זה? זה לא באמת כזה חשוב לי. מה שחשוב לי, מה שמפריע לי, זה ההרגשה שאני מתחת. אני לא יודעת איך להפסיק להסתכל על דברים בצורה הזאת, של מעל ומתחת. או לפחות איך להפסיק שיהיה לי אכפת אם לפעמים אני מתחת.
הקשיבי
אמנם זה נשמע תיאורטי, אבל בעצם מדובר בדברים מאוד מעשיים. את תכלס מבקשת דרך לעצור מעצמך למדוד כל דבר שאת עושה או משיגה על פי איזה סולם נאצי (וסליחה על שם התואר, לא מצאתי שם תואר יותר רודפני ומרושע ממנו) שאת המצאת. זה סולם דמיוני, במובן הזה שאין לו אחיזה במציאות כי כל מה שאת מודדת עליו הוא איזו פרשנות שיש לך לגבי המציאות של אחרים ואיזו פרשנות רגשית שלך לגבי עצמך. הרי אם נהיה מציאותיים כל דבר - אבל ממש ממש כל דבר בחייך - אפשר למצוא אנשים בעולם שיהיה להם פחות ואחרים שיהיה להם יותר. נו? ומה נעשה עכשיו? נשנה את העולם? נשב בבית ונבכה כי יש אנשים יותר מוצלחים מאיתנו? או שמא נבכה כי יש המון מיסכנים שאין ידנו משגת לעזור להם? השינוי בעמדה שלך יכול להגיע כשתמציאי סולמות קצת יותר ידידותיים למשתמש, סולמות שיעזרו לך למדוד את עצמך ביחס לעצמך וביחס למטרות שאת מציבה בחייך כי את רוצה את המטרות הללו, הן חשובות לך, והן לא קשורות לאף אחד מלבדך
אמנם זה נשמע תיאורטי, אבל בעצם מדובר בדברים מאוד מעשיים. את תכלס מבקשת דרך לעצור מעצמך למדוד כל דבר שאת עושה או משיגה על פי איזה סולם נאצי (וסליחה על שם התואר, לא מצאתי שם תואר יותר רודפני ומרושע ממנו) שאת המצאת. זה סולם דמיוני, במובן הזה שאין לו אחיזה במציאות כי כל מה שאת מודדת עליו הוא איזו פרשנות שיש לך לגבי המציאות של אחרים ואיזו פרשנות רגשית שלך לגבי עצמך. הרי אם נהיה מציאותיים כל דבר - אבל ממש ממש כל דבר בחייך - אפשר למצוא אנשים בעולם שיהיה להם פחות ואחרים שיהיה להם יותר. נו? ומה נעשה עכשיו? נשנה את העולם? נשב בבית ונבכה כי יש אנשים יותר מוצלחים מאיתנו? או שמא נבכה כי יש המון מיסכנים שאין ידנו משגת לעזור להם? השינוי בעמדה שלך יכול להגיע כשתמציאי סולמות קצת יותר ידידותיים למשתמש, סולמות שיעזרו לך למדוד את עצמך ביחס לעצמך וביחס למטרות שאת מציבה בחייך כי את רוצה את המטרות הללו, הן חשובות לך, והן לא קשורות לאף אחד מלבדך
דווקא טוב שאת מתעקשת!
יש המון דרכים ל"איך", אבל כדי לדעת איזה "איך" יעבוד עבורך צריך להתחיל להתנסות, להתחיל איזו דרך עם איש מקצוע שיבדוק ביחד איתך מה עובד עבורך. אם את רוצה לעבוד בעצמך, קודם כל את חייבת לאסוף את עצמך ולקחת אחריות על זה שאת נכנסת לפאזה של למידה, ומתחילה לנסות לעשות דברים אחרת, ולתת לעניינים צ'אנס. הרי אין רצפטים. זה לא שאני יכולה לכתוב לך איזה manual על "איך מתמודדים עם X" ולכתוב לך שם צעד אחרי צעד מה עושים, ולהבטיח לך שאם תעשי - יעבור לך. מהות של קשר עם איש מקצוע - שיכול להיות גם mantor, או מאמן אישי - זו איזו מחוייבות לדרך, לתהליך, ללמידה שאת עושה עם עצמך ביחד עם שאלות החקירה וההכוונה של איש המקצוע. ככה גדלים ולומדים. מניסיון ובהתנסות, לא מקריאה ומדיבור עצמי. שינוי עמדות בחיים זה הדבר שהכי הכי קשה לעשות באופן יזום. לפעמים זה קורה לבד עם ההתבגרות והם ההתנסות שהחיים מזמנים לך - ולפעמים לא. כבר יצא לי להכיר כמה וכמה אנשים שהחיים עוברים לידם והם בשלהם. באופן יזום זה אומר שאת רוצה לשנות את הדרך בה את מפרשת את המציאות, את העולם, את כל מה שקורה לך, בלי שתהיה לך דרך חשיבה אחרת מזו שכבר לא עובדת עבורך!!! אז באמת איך יבוא שינוי בלי החדרה של התנסות יזומה ופרשנות של איש שני/מלווה בדרך? הדרך היחידה שאני מכירה שאפשר לעשות לבד, לא קשורה לשינוי עמדות חשיבה, אלא קשורה להתנהגות. בגלל שקשה לשנות חשיבה לבד (כי אין חשיבה אחרת ולא מכירים שום דבר אחר ממה שכבר יש), אפשר להחליט לבחור לשנות התנהגות או לשנות את אופן התגובה שלך כדי להכניס "בכוח" התנסות שונה למערך הלופים שכבר לא עובד עבורך. כמו בחיים, ההתנסות השונה יכולה בהחלט להשפיע ולשנות את המערך המחשבתי - אבל רק בדיעבד. למשל - אם את כל הזמן משווה אחרים אליך וסובלת מההרגשה שאת "פחות" קחי שבוע ניסוי והתחילי לפרגן בקול רם לאנשים על ההצלחות שלהם. תגידי להם "איזה יופי!!!" תגידי כמה את חושבת שזה נפלא ההישג שלהם, תגידי שהיית שמחה להיות יכולה לעשות מה שהם עשו - ושכל הכבוד להם... תחמיאי עד שיצא לך מהאף. ספרי לאנשים כמה הם נראים טוב בעיניך, איזו חולצה יפה מצאו בזיל הזול ואיזה ברי מזל הם ש... לא-משנה-מה. ואחרי שאת אומרת - התבונני בתגובות שלהם. עשי את זה שבוע תוך כדי כך שאת באה הביתה ובסוף כל יום רושמת את החוויות שלך בעיקר מה את לומדת מהתהליך על עצמך ועל אחרים. הנה בשבילך איזה "איך"...
אם תקחי את זה על עצמך - את מוזמנת לשוב ולספר לנו מה למדת. יכול שזה היה תרגיל חרא, אבל גם יכול להיות שלא. בשני המקרים תלמדי משהו על עצמם שאפשר יהיה לקחת לתרגיל הבא. קחי בחשבון שזו רק התנסות כדי "לאוורר" את הלופים המחשבתיים שלך, לא איזה מתכון לחיים טובים, OK?
יש המון דרכים ל"איך", אבל כדי לדעת איזה "איך" יעבוד עבורך צריך להתחיל להתנסות, להתחיל איזו דרך עם איש מקצוע שיבדוק ביחד איתך מה עובד עבורך. אם את רוצה לעבוד בעצמך, קודם כל את חייבת לאסוף את עצמך ולקחת אחריות על זה שאת נכנסת לפאזה של למידה, ומתחילה לנסות לעשות דברים אחרת, ולתת לעניינים צ'אנס. הרי אין רצפטים. זה לא שאני יכולה לכתוב לך איזה manual על "איך מתמודדים עם X" ולכתוב לך שם צעד אחרי צעד מה עושים, ולהבטיח לך שאם תעשי - יעבור לך. מהות של קשר עם איש מקצוע - שיכול להיות גם mantor, או מאמן אישי - זו איזו מחוייבות לדרך, לתהליך, ללמידה שאת עושה עם עצמך ביחד עם שאלות החקירה וההכוונה של איש המקצוע. ככה גדלים ולומדים. מניסיון ובהתנסות, לא מקריאה ומדיבור עצמי. שינוי עמדות בחיים זה הדבר שהכי הכי קשה לעשות באופן יזום. לפעמים זה קורה לבד עם ההתבגרות והם ההתנסות שהחיים מזמנים לך - ולפעמים לא. כבר יצא לי להכיר כמה וכמה אנשים שהחיים עוברים לידם והם בשלהם. באופן יזום זה אומר שאת רוצה לשנות את הדרך בה את מפרשת את המציאות, את העולם, את כל מה שקורה לך, בלי שתהיה לך דרך חשיבה אחרת מזו שכבר לא עובדת עבורך!!! אז באמת איך יבוא שינוי בלי החדרה של התנסות יזומה ופרשנות של איש שני/מלווה בדרך? הדרך היחידה שאני מכירה שאפשר לעשות לבד, לא קשורה לשינוי עמדות חשיבה, אלא קשורה להתנהגות. בגלל שקשה לשנות חשיבה לבד (כי אין חשיבה אחרת ולא מכירים שום דבר אחר ממה שכבר יש), אפשר להחליט לבחור לשנות התנהגות או לשנות את אופן התגובה שלך כדי להכניס "בכוח" התנסות שונה למערך הלופים שכבר לא עובד עבורך. כמו בחיים, ההתנסות השונה יכולה בהחלט להשפיע ולשנות את המערך המחשבתי - אבל רק בדיעבד. למשל - אם את כל הזמן משווה אחרים אליך וסובלת מההרגשה שאת "פחות" קחי שבוע ניסוי והתחילי לפרגן בקול רם לאנשים על ההצלחות שלהם. תגידי להם "איזה יופי!!!" תגידי כמה את חושבת שזה נפלא ההישג שלהם, תגידי שהיית שמחה להיות יכולה לעשות מה שהם עשו - ושכל הכבוד להם... תחמיאי עד שיצא לך מהאף. ספרי לאנשים כמה הם נראים טוב בעיניך, איזו חולצה יפה מצאו בזיל הזול ואיזה ברי מזל הם ש... לא-משנה-מה. ואחרי שאת אומרת - התבונני בתגובות שלהם. עשי את זה שבוע תוך כדי כך שאת באה הביתה ובסוף כל יום רושמת את החוויות שלך בעיקר מה את לומדת מהתהליך על עצמך ועל אחרים. הנה בשבילך איזה "איך"...
כמה דברים../images/Emo95.gif
דבר ראשון - באמת תקראי את השרשור שאני פתחתי על קנאה, ואת השרשור שהיה פה השבוע על אינסטינקט אנוכי שהוא שונה מהדרך שבה את רוצה לפעול באמת.. אם תנסי רגע להסתכל על עצמך רגע מהצד, את תביני שאולי את רוצה את כל הדברים האלה, אבל הם לא כאלה חשובים לך, הרי בעצמך את אמרת את זה, לא? אז לפעמים חייבים להזכיר לעצמך את הדבברים הטובים שאת עושה, ואת הדברים שיש לקנא בך עליהם, ופשוט לשים זין על הדברים שאת לא הכי טובה בהם, כי את לא בנאדם מושלם, כמו שאפחד לא. אני חוויתי את זה המון עלבשרי, את הרי יודעת שלמדתי בבצפר בערך הכי תחרותי בערך מבחינה אמנותית. ותמיד היה לי את ההרגשה שאני לא מספיק טוב כי אני לא הנגן הכי טוב בשכבה, וכי ילדה מהכתה שלי תמיד עקפה אותי וקיבלה את הסולואים. אבל אז הסתכלתי רגע על הנגנים הטובים, וחשבתי רגע על החיים שלי מול החיים שלהם, או יותר נכון, מול חוסר החיים שלהם. וברגע שהבנתי כמה אני מעדיף להיות עם חברים ולהדריך בתנועת נוער ולישון הרבה במקום לנגן כל היום, הבנתי כמה הקנאה הזסו, חזקה שלא תהיה, לא משמעותית בעליל. כי אני מרוצה ממה שאני, גם אם יש תחומים שבהם אני פחות חזק.. את ילדה פקחית, יפה, מצחיקה, מלא אנשים אוהבים אותך, התקבלת לפאקינג ייל. אני חושב שאת מושא קנאה למספיק אנשים בשביל שתוכלי להתעלם מזה שיש אנשים יותר מוצלחים בתחומים מסויימים. והרי תמיד יהיו אנשים יותר טובים, כי את לא יכולה להיות הכי טובה בהכל, אז עדיף שתחיי את החיים שלך על פי עצמך ותתעלמי מהקנאה הזו וכן, תנתבי אותה רק למקום של "וואיף באמת יכול להיות מגניב אם היה לי ממוצע מושלם", אבל לא מעבר למחשבה הזו..
דבר ראשון - באמת תקראי את השרשור שאני פתחתי על קנאה, ואת השרשור שהיה פה השבוע על אינסטינקט אנוכי שהוא שונה מהדרך שבה את רוצה לפעול באמת.. אם תנסי רגע להסתכל על עצמך רגע מהצד, את תביני שאולי את רוצה את כל הדברים האלה, אבל הם לא כאלה חשובים לך, הרי בעצמך את אמרת את זה, לא? אז לפעמים חייבים להזכיר לעצמך את הדבברים הטובים שאת עושה, ואת הדברים שיש לקנא בך עליהם, ופשוט לשים זין על הדברים שאת לא הכי טובה בהם, כי את לא בנאדם מושלם, כמו שאפחד לא. אני חוויתי את זה המון עלבשרי, את הרי יודעת שלמדתי בבצפר בערך הכי תחרותי בערך מבחינה אמנותית. ותמיד היה לי את ההרגשה שאני לא מספיק טוב כי אני לא הנגן הכי טוב בשכבה, וכי ילדה מהכתה שלי תמיד עקפה אותי וקיבלה את הסולואים. אבל אז הסתכלתי רגע על הנגנים הטובים, וחשבתי רגע על החיים שלי מול החיים שלהם, או יותר נכון, מול חוסר החיים שלהם. וברגע שהבנתי כמה אני מעדיף להיות עם חברים ולהדריך בתנועת נוער ולישון הרבה במקום לנגן כל היום, הבנתי כמה הקנאה הזסו, חזקה שלא תהיה, לא משמעותית בעליל. כי אני מרוצה ממה שאני, גם אם יש תחומים שבהם אני פחות חזק.. את ילדה פקחית, יפה, מצחיקה, מלא אנשים אוהבים אותך, התקבלת לפאקינג ייל. אני חושב שאת מושא קנאה למספיק אנשים בשביל שתוכלי להתעלם מזה שיש אנשים יותר מוצלחים בתחומים מסויימים. והרי תמיד יהיו אנשים יותר טובים, כי את לא יכולה להיות הכי טובה בהכל, אז עדיף שתחיי את החיים שלך על פי עצמך ותתעלמי מהקנאה הזו וכן, תנתבי אותה רק למקום של "וואיף באמת יכול להיות מגניב אם היה לי ממוצע מושלם", אבל לא מעבר למחשבה הזו..
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.