למה אני לא אסרטיבית?

[גמבה מתולתלת]

למה אני לא אסרטיבית?

אני לא כותבת פה הרבה, אבל קוראת לא מעט. אני ואמא שלי מאד מאד קרובות נפשית ופיסית. אבל אמא שלי לא נמצאת אצלי הרבה כי אני לא מזמינה הרבה באופן כללי. אבל כשהיא פה היא תמיד עושה לי כלים, מורידה או תולה כביסה ומעבירה ביקורת כמה אני לא יעילה ושלא ממש נקי וכו וכו וזה מחרפן אותי. אני לא טיפוס בלגניסט, פשוט לא נקיה כמוה, ולרוב חיה עם זה בשלום. בעלי בא בסופישבוע, הוא עובד בעיר אחרת, ועוזר לי בדברים הקשים כמו גינה, חלונות וכו. בקיצור, היום הזמנתי את בת דודה שלי והילדים שלה, הם גרים רחוק. אמרתי לאמא שלי שתקפוץ, כי היא ידעה שהם מגיעים ולא היה לי נעים לא להזמין אותה לקפה. אז היא באה (עם תיק מעור שקנתה לי ליומולדת, שיש לי עוד חודש וחצי), ואיך שהיא נכנסת מתחילה לעשות לי כלים ולנקות ולתלות כביסה וזה מחרפן אותי. אמרתי לה שאין צורך והיא אומרת לי: "את לא יעילה, למה שלא אעזור לך?" מתרוצצת כמו עכבר מעבדה בבית, ואני מתעצבנת. וגם ככה הרעש של כל הילדים חירפן אותי. לא היה לי נעים, אבל רציתי לכעוס עליה שתשב כבר ושאני שונאת שנוגעים לי ועוזרים לי ואני יכולה הכל לבד, בזמן שלי. שתקתי, אבל היו לי דמעות והיא ראתה. וגם בת דודה שלי ראתה איך נעשתי עצובה ועצבנית. ואז אמא שלי אומרת לבת דודה שלי: "מזמן לא היית אצלי, למה של תבואי לקפה?" ובת הדודה שלי, שאני גם נעלבתי ממנה, לקחה את הילדים שלה ואת הבת שלי והם הלכו לאמא שלי, והיא תסיע אותם לרכבת. ואני הייתי צריכה. אף אחד לא שאל אותי, לא ראה שנעלבתי. הם עזבו ואני התחלתי לבכות. אני יודעת שאני אשמה. הייתי צריכה להגיד לה עד כאן. בת הדודה באה אליי ולא אליה. אין לי בעיה שתציץ בבית שלה כמה דקות, אבל היא פשוט "גנבה" אותה ממני עם הילדים (הבן שלי נשאר פה, הוא קשור אליי) והשאירה אותי לבד. ועכשיו אני מגהצת כי יש לי ים עבודה (ואירחתי ילדה אחרת מהמשפחה 4 ימים ולא הספקתי ואני גם עם שפעת קלה), אבל כל כך פגועה. וגם בת הדודה העליבה אותי. במקום להישאר עוד שעה, ושאני אקח אותה לרכבת, היא הלכה לאמא שלי ולא שאלה מה דעתי. האם אני צודקת? אני לא יודעת מה לעשות.

 

[יעל נועם]

גמבה יקרה, ../images/Emo24.gif

שמחה לראותך גם פה, אך חבל שאם סיפור כזה. בהחלט מרגיז ומעליב. השאלה היא איך להתמודד עם כך, איך לשנות או איך לא לקחת ללב. הכתוב להלן, לא מתייחס רק לאמהות - יש גם נשים וגברים שהם כאלו בלי קשר לתפקיד ההורי, אלא בהקשרי עבודה. יש אמהות שלא מסוגלות לשחרר את הבנות שלהן. לעיתים, זה בגלל שהאמא מרגישה שאם היא ממשיכה לעזור לבת, ממשיכה לעשות בשבילה דברים, ממשיכה להתייחס אליה כמו ילדה קטנה ולא מסוגלת, אז היא לא מאבדת את התפקיד האמהי שלה. יש אמהות שמרגישות שאם כבר לא צריכים אותן - הן לא שוות. אולי היא מרחמת עליך שכל השבוע את צריכה להסתדר בלי בעלך ולכן חשוב לה לעזור. יש אמהות שצריכות שהדברים יעשו בדיוק בדרך שלהן, ואם לא - זה לא טוב, זו לא הדרך הנכונה. ויש אנשים עם רמת רגישות די נמוכה לאחרים ועושים דברים שלא מתוך כוונה רעה, אלא מתוך חוסר שימת לב. במקרה שלך - יכול להיות שאמך הזמינה את בת הדודה ובת הדודה נענתה, דווקא מתוך כוונה טובה - אולי שמו לב שאת מותשת ועם שפעת קלה, ראו את הדמעות ופרשו אותן לא נכון ורצו להקל עליך. יתכן, שאם תשאלי אותן - יסתבר לך שזו הסיבה. העניין הוא שכל אחד מפרש דברים בצורה אחרת, מתוך מה שיש לו בראשו. את כבר הרגשת פגועה מהתנהגות אמך עם העזרה וההערות (ובצדק) ולכן, ראית בכך פגיעה בך. סך הכל, זה בוודאי הקל עליך ויכולת להתפנות לים העבודה ולא היית צריכה לנהוג לרכבת. (תחנת להבים? אז תבואי בהזדמנות). ציינת שהיחסים עם אמך טובים, אז אולי תוכלי בהזדמנות אחרת, כאשר תרגעי מהסיפור הזה, וכאשר שתיכן במצב רוח טוב, לדבר איתה על כך, להגיד לה שאת מעריכה את העזרה הרבה שלה, אך לא נוח ולא נעים לך עם כך ולהבטיח שכאשר תצטרכי עזרה , תשמחי לפנות אליה ולבקש. ( ותעשי זאת מפעם לפעם, זה יתן לה הרגשה שהיא נחוצה ומועילה). אפשרות אחרת היא לא לנסות לשנות אותה, אלא רק את עצמך. מה אכפת לך - שהיא תעשה, שהיא תעזור, תקבלי את עזרתה בתודה ובשמחה, יהיה לך יותר קל. את יודעת שיש הבדל ביניכן בסטנדרט הסדר והניקיון, את לא צריכה להתחרות איתה, ואת לא צריכה לקחת זאת כעלבון. אם את לא ברמה שלה, זה לא אומר שאת לא טובה (ממה שאני קוראת מפעם לפעם הודעות שלך, את נשמעת לי אמא מצויינת ועקרת בית טובה). אפילו תגיד לה תודה וכמה נפלא שיש לך אמא כזו. קחי בחשבון שהילדים שלך רואים דוגמה ולומדים - תקטרי עליה והם בתורם -יקטרו עליך. ובכל מקרה מגיע לך

גדול וכל טוב ובריאות יעל

 

[חני ב]

היא ממש אבל ממש מעצבנת

עושה לך טובה, כאילו היא אמא טובה אבל בעצם יורדת עליך ומשפילה אותך. אני חושבת שהייתי אוזרת אומץ במקומך, ולוקחת אותה לשיחה. רק שתיכן יחד. וההתנהגות שלה עם הבת דודה ממש לא נורמלית ולא הגיונית. באמת. לא מבינה למה היא התנהגה כך! אני במקומך לא הייתי ממהרת להזמין שוב את שתיהן לביתי.

 

[אנילה1]

את ואמך מאוד שונות. אמך היא טיפוס היפראקטיבי

שעבודות בית מרגיעות אותה. היא מסוגלת לנקות ולנקות כל הזמן, לכן אין פלא שהיא גם מנקה אצלך כי ככה היא מרגישה טוב. היא לא מסוגלת סתם כך לשבת כי יש לה קוצים בטוסיק. את לעומת זאת לא צריכה עבודות בית בכדי להרגע. כי את טיפוס רגוע. אז את מנקה את הבית בסדר, אבל לא נקי כמו בבית מרקחת, כי לא צריך.. הצרה היא שהחברה מעריכה מאוד בית מאוד נקי. זה בצדק מעורר התפעלות, כי זה פשוט קשה לתחזק. כך אמך מקבלת המון הערצה על ההפרעה שלה. אני בטוחה שלא היה לך קל לגדול בצילה של אמא היפראקטיבית. ההתגוננות שלך ממנה הייתה להיות בדיוק ההיפך. רגישה מופנמת שקטה וכו'. לכן כשיש הרבה אנשים סביבך את מרגישה עייפה. ואמך דוקא נראית פורחת. אם הבנת את זה לא תרגישי רע שאמך הופכת לך את הבית. ולמה בעצם לא? שרק תבוא פעם בשבוע ותנקה לך את הבית. אני הייתי קופצת על זה. זה לא אומר שאת לא עקרת בית טובה. את הכי בסדר. רק תהיי נאמנה לעצמך, ותגידי לאמך המון תודות על עזרתה, במקום לרדת עליה.

 

[תפו ופוזה]

קראתי אתכן מצדדות לכאן ולכאן../images/Emo26.gif

לטעמי אין כאן מענה חד משמעי. שתיכן צריכות לגשר על הפער ואי ההבנות שנוצרו ביניכן. שיחה גלויה עשוייה לגשר על פער הזה. היו לי ימי משבר עם הבת. היא צעירה יותר, גרה כאן בבית בקומה למעלה עם החבר כבר 4 שנים. עשיתי הכל כדי לא למתוח יותר מידי זמן את הכאב. עליתי אליה ובקשתי לשוחח , להבהיר לגשר, לשפר. דיאלוג הוא קיצור הדרך הנכון למענה על קשיים בין בני אדם. חלק מהדברים שספרת כאן הם עובדות חלקו האחר פרשנות שלך. והיות שהפרשנות היא אישית יש מקום לטעות במסקנה. שבי עם אמא לשיחה. אצלך, אצלה, בבית קפה. היכן שהכי מתאים לך. תצייני את תחושותיך. אמרי לה שזה פוגע בך שהיא משתמשת במילים כאלו ואם היא רוצה לעזור שתעשה את זה מהלב ללא ביקורת על יכולת התפקוד שלך. קשה לנו לשנות את הורינו. אני נמצאת במקום דומה ואמא שלי אשה מקסימה לב ענק. בחרה את מקום הקורבן דבר שגורם לנו הילדים כאב רב. אז גמרנו לאבק בה ואנו עוטפים אותה בחום ויכולת קבלה למרות חוסר ההסכמה. חבל לך לחוש כך. קחי יוזמה

בהצלחה

ריקי

 

[דחיינית]

הייתי שמחה אם אמא שלי

היתה גרה לידי ועוזרת לי. לפעמים כשהיא באה לכמה ימים, היא מציעה שנעשה "מבצעים" - סידור ארונות וכו' וזה כזה כייף לעבוד יחד. תגידי תודה במקום לקטר.

 

[אלמוגית 5]

גמבה, אמך לא רגישה ופעלה בחוסר טקט

גם בת דודתך לא היתה בסדר כי היתה צריכה להשיב לה שתבוא אליה בפעם אחרת. בקשר להערות של אמך ישנן דרכים שונות להגיב. אחת או שתיים יעצו לך כאן. הדרך הנוספת היא כשתבואי אליה תעירי לה גם כן על שטויות ותציעי לה את עזרתך לשנות דברים בבית ואז כאשר היא תגיב תהיה לך הזדמנות להשיב לה שכמו שלא נעימות לה הערותיך כך לא נעימה לך הביקורת וההערות כשהיא נמצאת אצלך. ולנתב את השיחה לכך שאינך רוצה לשמוע הערות על דרכך בביתך כי ביתך הוא ממלכתך הבלעדית ובו את נוהגת כרצונך גם אם זה לא לרוחה.