למה אנשים הם חארות ?!
היי, אני מור בת 16 מבאר שבע.. יש לי ממש בעיה של ביטחון עצמי.. בכיתה ז' כשעברתי לבית ספר חדש- תיכון, היה לי דיי שוק מבחינה חברתית..ביסודי הייתי ממש נחשבת מה"מקובלות", הרבה בנים היו דלוקים עליי, היו לי המון חברות..אבל הייתי קצת שמנה, ולא הכי יפה בעולם, כי זה גיל שדיי מכוערים בו..ואצלי זה ממש בא לידי ביטוי.. אני חושבת שהיו לי המון חברות והכל בגלל האופי שלי, באמת שהייתי בן אדם טוב אכפתי, היה כיף להיות אתי.. כשעברנו לבית ספר חדש, היו את ה"מקובלות" החדשות, שכל החברות שלי הלכו ונדבקו אליהם, וגם אני ניסיתי, אבל הם דחו אותי כי הייתי מכוערת. עברתי שנתיים שלמות שבהן בכיתי כל יום, כי באמת שלא הבנתי איך מאחת המקובלות נהפכתי לילדה בלי חברים.. ניסיתי להקרב אל הבנות המקובלות, לראות על מה הן מדברות והכל..ולנסות להיכנס לעניינים. הבנתי שהבעיה שלי היא איך שאני נראית.. אז התחלתי לרזות, להתלבש יפה והכל.. מאז אני נחשבת בין היפות, שמתלבשות יפה..יש לי חברות אבל עדיין יש לי אופי של ילדה דחויה- אני מרגישה כאילו בנות עושות לי טובה שהן חברות שלי, אני כמו סמרטוט לא עומדת על שלי, מפחדת להביע דעה, אין לי אופי.. פעם ממש לא הייתי כזאת! כל הזמן בנות באות אליי ואומרות לי שאני ממש דוגמא לאיך שבנאדם יכול להפוך ממכוער ממש למהמם. משגע אותי שכשהיה לי אופי מדהים אבל לא הייתי נראית משהו, לא היו לי חברות ופתאום עכשיו כשאני יפה, למרות שיש לי חרא אופי ואני לא יודעת להתנהג-מלא מתקרבים אליי. הבטחון העצמי שלי ברצפה. אני באמת מאמינה שאני טיפשה, שאף אחד לא ירצה לקבל אותי לשום עבודה (אני ממש מחפשת והולכת לראיונות..) וכשאני מדברת עם בנות אני כל הזמן מנסה לצאת חכמה, מצחיקה או משו כדי לרצות אותן. כי אם אני לא ירצה אותן הן לא ירצו להיות חברות שלי.. מה עושים ?!
היי, אני מור בת 16 מבאר שבע.. יש לי ממש בעיה של ביטחון עצמי.. בכיתה ז' כשעברתי לבית ספר חדש- תיכון, היה לי דיי שוק מבחינה חברתית..ביסודי הייתי ממש נחשבת מה"מקובלות", הרבה בנים היו דלוקים עליי, היו לי המון חברות..אבל הייתי קצת שמנה, ולא הכי יפה בעולם, כי זה גיל שדיי מכוערים בו..ואצלי זה ממש בא לידי ביטוי.. אני חושבת שהיו לי המון חברות והכל בגלל האופי שלי, באמת שהייתי בן אדם טוב אכפתי, היה כיף להיות אתי.. כשעברנו לבית ספר חדש, היו את ה"מקובלות" החדשות, שכל החברות שלי הלכו ונדבקו אליהם, וגם אני ניסיתי, אבל הם דחו אותי כי הייתי מכוערת. עברתי שנתיים שלמות שבהן בכיתי כל יום, כי באמת שלא הבנתי איך מאחת המקובלות נהפכתי לילדה בלי חברים.. ניסיתי להקרב אל הבנות המקובלות, לראות על מה הן מדברות והכל..ולנסות להיכנס לעניינים. הבנתי שהבעיה שלי היא איך שאני נראית.. אז התחלתי לרזות, להתלבש יפה והכל.. מאז אני נחשבת בין היפות, שמתלבשות יפה..יש לי חברות אבל עדיין יש לי אופי של ילדה דחויה- אני מרגישה כאילו בנות עושות לי טובה שהן חברות שלי, אני כמו סמרטוט לא עומדת על שלי, מפחדת להביע דעה, אין לי אופי.. פעם ממש לא הייתי כזאת! כל הזמן בנות באות אליי ואומרות לי שאני ממש דוגמא לאיך שבנאדם יכול להפוך ממכוער ממש למהמם. משגע אותי שכשהיה לי אופי מדהים אבל לא הייתי נראית משהו, לא היו לי חברות ופתאום עכשיו כשאני יפה, למרות שיש לי חרא אופי ואני לא יודעת להתנהג-מלא מתקרבים אליי. הבטחון העצמי שלי ברצפה. אני באמת מאמינה שאני טיפשה, שאף אחד לא ירצה לקבל אותי לשום עבודה (אני ממש מחפשת והולכת לראיונות..) וכשאני מדברת עם בנות אני כל הזמן מנסה לצאת חכמה, מצחיקה או משו כדי לרצות אותן. כי אם אני לא ירצה אותן הן לא ירצו להיות חברות שלי.. מה עושים ?!