למה לפתוח תוכניות למחוננים בלבד?

מצב
הנושא נעול.

OutOfControl

New member
אשאל שאלה

'לקות למידה' אינה לקות בלמידה.
'לקות למידה' היא קבוצה של בעיות מאוד מסויימות שמפריעות בעיקר בהפעלת מיומנויות בסיסיות שנלמדו כבר. לדוגמא: דיסלקציה גורמת לקריא משובשת, איטית ומעייפת לאנשים שמבינים הייטב כיצד לקרוא. 'לקויות למידה' אינן מפריעות לאנשים רק בין כותלי בית הספר והרבה בעיות שכן מפריעות ללמוד אינן מוגדרות כ'ליקויי למידה'. עכשיו, אתה ודאי לא מתפלא שנורא קשה לנו להסביר את עצמינו. אני עדין מסתייג מחלק דבריך האחרים אבל ביקשת לא לדון בזה.
אשאל שאלה
מה ההבדל בין בעיות המוגדרות כ"לקות למידה", ויתר קשיי הלימוד, בגינו זוכים "לקויי הלמידה" ליחס מיוחד? ואולי נדגים הכוונה בעזרת דמגוגיה: מדוע טפשות אינה ליקוי למידה?
 
לקות למידה = ליקויי למידה.

אשאל שאלה
מה ההבדל בין בעיות המוגדרות כ"לקות למידה", ויתר קשיי הלימוד, בגינו זוכים "לקויי הלמידה" ליחס מיוחד? ואולי נדגים הכוונה בעזרת דמגוגיה: מדוע טפשות אינה ליקוי למידה?
לקות למידה = ליקויי למידה.
טיפשות מפריעה ללמוד ואינה מוגדרת כלקות למידה. פיגור מפריע יותר וגם אינו מוגדר. מחלות נפש יכולות מאוד להפריע ללמידה אך הן אינן מוגדרות כלקות למידה. למה? כי ההגדרות גרועות. החוקר שאני חסיד שלו אינו משתמש בהגדרה המבלבלת הזו. הוא פשוט מכנה את הדיסלקציה, הדיסגרפיה, הדיסקלקוליה, לקויות הריכוז ועוד בשם דיסלקציה. הוא מאמין שיש לכל הבעיות האלה מנגנון פתולוגי דומה. כשאני מדבר איתו אני משתמש בטרמינולוגיה הנוחה שלו. כשני מדבר עם שאר העולם אני מדבר באופן המבלבל, המקובל והמזיק. זה מה יש.
 

m43

New member
חובה לפתוח מסגרות מיוחדות, קראו:

למה לפתוח תוכניות למחוננים בלבד?
השאלה כאן איננה "למה לפתוח תוכניות אשר יתאימו למחוננים", כי ברור ש(ברוב המקרים) בי"ס לא מספיק, והרי גם להם מגיע. אבל למה בעצם לפתוח מסגרת שהקבלה אליה מותנית במבחן אשר בלשון המעטה, לא מדייק, ובכך מונע את הזכות מתלמידים מתאימים וראויים (נעזוב את הלא מתאימים שהתקבלו בטעות, הם הרי ינשרו מרצונם)? מקרה אחד שקראתי עליו היה של ילדה דיסלקטית אשר את הבחינות לא עברה בשל היותה כזאת (לא שלטה עדיין במיומנויות הקריאה והכתיבה כלל). חוג העשרה אשר נפתח בטכנודע הסתמך על הצלחה בבחינות. פעם אחת היא הצטרפה לחברתה (שכן עברה את הבחינות) לחוג, וכאשר הגיעה (לאחר מכן) לטכנודע עם אמה במטרה להירשם לחוג נאמר להן כי זה לא אפשרי, מאחר והיא לא עברה את הבחינות ולכן איננה זכאית. המדריכה של החוג אשר הבחינה בהן שאלה את הילדה למה היא לא נכנסת לחוג, ולאחר שנאמר לה למה היא אמרה שבמפגש הקודם (בו לימדו לבנות מטוס) הילדה הייתה הכי טובה וגם עזרה לכולם, ושהיא מאשרת את כניסתה לחוג. המבחן הארצי מתבסס מאוד על יכולת מתמטית (נאמר לי שרק 20% מהבחינה היא מתמטית, אני מצדי זוכרת הרבה יותר אבל דברים יכולים להשתנות בעשור שנים. ועדיין, 20% הם משמעותיים דים, בהינתן שרק 3% מכלל הניגשים עוברים). הדבר היה הגיוני אילו חוגי ההעשרה היו מבוססים על מתמטיקה, אבל הם לא, ולרוב הקורסים הם מאוד מגוונים. מיותר לציין כיצד זה פוגע בילדים אשר חושבים לעצמם "מה יש מחוץ לייקום?" או "האם צריך להיות עונש מוות?" או יודעים בע"פ את רשימת נשיאי ארה"ב, אבל לא יודעים לפתור משוואות בנות שני נעלמים או לזהות בעצמם את סדרת פיבונאצ'י. חוץ מזה, קיימות בחינות אשר מרכזי ההעשרה למיניהם מקיימים (שאולי נכתבו על ידי מכון סאלד ואולי לא, לא רוצה לדבוק במה שאינני בטוחה בו) אשר חוץ מהיותן אמריקאיות ומובנות מדי, הן ארוכות מאוד וממש לא יתאימו לילד מחונן ככל שיהיה עם קוצים בישבן שלא מייחס יותר מדי חשיבות לבחינה. בניגוד לשאלות בבחינה המתמטית שנוטות להיות בהחלט מאתגרות, השאלות פה רחוקות מלהיות מעניינות וילד שכזה ישתעמם מאוד מהר, והגבלת זמן מינימום של שעה וחצי משיגה את מטרתה ההפוכה כאשר ילד שחייב להישאר בכיתה ולסיים את הבחינה מתחיל "לבדוק" ובכך לקלקל לעצמו. בנוסף, קיימת הבעיה שילדים לא יודעים לנחש, ולכן "נתקעים" בשאלה שאינם יודעים ובכך שורפים זמן ובעיקר אנרגיה (שמשחקת תפקיד מנצח במבחנים האלה). אני, אישית, מאסתי בבחינת האייקיו של המדינה בחלק של השאלות במתמטיקה "עממית" ופרשתי בעצבים בשלב הזה של הבחינה הארוכה והמשעממת, אז פלא שהתנהגתי כך עשר שנים קודם לכן? השאלה הנשאלת היא האם באמת כדאי לתלות את הכניסה לחוגי ההעשרה במבחנים אלו? ואם לא, אז מה כן? איך כן צריכות המסגרות הללו להתנהל? מה אתם חושבים?
חובה לפתוח מסגרות מיוחדות, קראו:
למחוננים אמיתיים יש צרכים מיוחדים, יכולות מיוחדות, ובעיות מיוחדות. החינוך צריך לתת מענה, וזה אפשרי רק במסגרות מיוחדות. עד כאן הכל בסדר. הבעיה היא ש: א. המבחן לא בהכרח מאתר נכון. ידוע לי על באגים גדולים, בשני הכיוונים. ב. חשוב היכן נמצאת המסגרת, ומי המורים בה. כלאמר, שורש העניין הוא מי במסגרת. כשיש תלמידים מחוננים אמיתיים, ומורים בעלי יכולות מוכחות לעבוד איתם- אז ברור מדוע יש צורך במסגרות מיוחדות. כשמשהו פה חסר- אזבאמת הבמסגרת עולה "לקום על יוצרה". לכיתה שלנו יש נסיון עם אכסניה ממש ממש לא ראויה- וזה היה קטסטרופה. היום, בחטיבת הביניים, אנחנו ממוקמים במוסד החינוכי האולטימטיבי (ליאובק, חיפה) והכיתה ממריאה ומצדיקה את קיומה כמסגרת לילדים בעלי שונות.
 
למה אף אחד לא מדבר על זה שהחברה

חובה לפתוח מסגרות מיוחדות, קראו:
למחוננים אמיתיים יש צרכים מיוחדים, יכולות מיוחדות, ובעיות מיוחדות. החינוך צריך לתת מענה, וזה אפשרי רק במסגרות מיוחדות. עד כאן הכל בסדר. הבעיה היא ש: א. המבחן לא בהכרח מאתר נכון. ידוע לי על באגים גדולים, בשני הכיוונים. ב. חשוב היכן נמצאת המסגרת, ומי המורים בה. כלאמר, שורש העניין הוא מי במסגרת. כשיש תלמידים מחוננים אמיתיים, ומורים בעלי יכולות מוכחות לעבוד איתם- אז ברור מדוע יש צורך במסגרות מיוחדות. כשמשהו פה חסר- אזבאמת הבמסגרת עולה "לקום על יוצרה". לכיתה שלנו יש נסיון עם אכסניה ממש ממש לא ראויה- וזה היה קטסטרופה. היום, בחטיבת הביניים, אנחנו ממוקמים במוסד החינוכי האולטימטיבי (ליאובק, חיפה) והכיתה ממריאה ומצדיקה את קיומה כמסגרת לילדים בעלי שונות.
למה אף אחד לא מדבר על זה שהחברה
למה אף אחד לא מדבר על זה שהחברה צריכה את המחוננים? מדברים על מה שהמחוננים צריכים כחריגים אבל שוכחים את השוני העיקרי בינם לבין חריגים אחרים: החברה צריכה אותם יותר מאשר את כל השאר.
 

m43

New member
צודק, זה המשאב הכי חשוב, והכי נדיר!

למה אף אחד לא מדבר על זה שהחברה
למה אף אחד לא מדבר על זה שהחברה צריכה את המחוננים? מדברים על מה שהמחוננים צריכים כחריגים אבל שוכחים את השוני העיקרי בינם לבין חריגים אחרים: החברה צריכה אותם יותר מאשר את כל השאר.
צודק, זה המשאב הכי חשוב, והכי נדיר!
 

ציפי ג

New member
אין ספק שזו הנקודה החשובה לחברה

למה אף אחד לא מדבר על זה שהחברה
למה אף אחד לא מדבר על זה שהחברה צריכה את המחוננים? מדברים על מה שהמחוננים צריכים כחריגים אבל שוכחים את השוני העיקרי בינם לבין חריגים אחרים: החברה צריכה אותם יותר מאשר את כל השאר.
אין ספק שזו הנקודה החשובה לחברה
השאלה היא האם כאשר אתה מבודד אנשים אתה יוצר להם הזדהות עם חברה שהם לא חלק ממנה.
 
כשאתה תוקע אנשים אתה מקבל מהם

אין ספק שזו הנקודה החשובה לחברה
השאלה היא האם כאשר אתה מבודד אנשים אתה יוצר להם הזדהות עם חברה שהם לא חלק ממנה.
כשאתה תוקע אנשים אתה מקבל מהם
מעט מאוד. כשאתה עוזר לאנשים להתפתח, אתה מקבל מהם יותר. כולל יותר הזדהות. אני מעדיף את מי שמזדהה עם חלק מהחברה (בהנחה שאת צודקת) על גבי מי שחש זרות לכולה.
 
למה לפתוח תוכניות לילדים חריגים?

למה לפתוח תוכניות למחוננים בלבד?
השאלה כאן איננה "למה לפתוח תוכניות אשר יתאימו למחוננים", כי ברור ש(ברוב המקרים) בי"ס לא מספיק, והרי גם להם מגיע. אבל למה בעצם לפתוח מסגרת שהקבלה אליה מותנית במבחן אשר בלשון המעטה, לא מדייק, ובכך מונע את הזכות מתלמידים מתאימים וראויים (נעזוב את הלא מתאימים שהתקבלו בטעות, הם הרי ינשרו מרצונם)? מקרה אחד שקראתי עליו היה של ילדה דיסלקטית אשר את הבחינות לא עברה בשל היותה כזאת (לא שלטה עדיין במיומנויות הקריאה והכתיבה כלל). חוג העשרה אשר נפתח בטכנודע הסתמך על הצלחה בבחינות. פעם אחת היא הצטרפה לחברתה (שכן עברה את הבחינות) לחוג, וכאשר הגיעה (לאחר מכן) לטכנודע עם אמה במטרה להירשם לחוג נאמר להן כי זה לא אפשרי, מאחר והיא לא עברה את הבחינות ולכן איננה זכאית. המדריכה של החוג אשר הבחינה בהן שאלה את הילדה למה היא לא נכנסת לחוג, ולאחר שנאמר לה למה היא אמרה שבמפגש הקודם (בו לימדו לבנות מטוס) הילדה הייתה הכי טובה וגם עזרה לכולם, ושהיא מאשרת את כניסתה לחוג. המבחן הארצי מתבסס מאוד על יכולת מתמטית (נאמר לי שרק 20% מהבחינה היא מתמטית, אני מצדי זוכרת הרבה יותר אבל דברים יכולים להשתנות בעשור שנים. ועדיין, 20% הם משמעותיים דים, בהינתן שרק 3% מכלל הניגשים עוברים). הדבר היה הגיוני אילו חוגי ההעשרה היו מבוססים על מתמטיקה, אבל הם לא, ולרוב הקורסים הם מאוד מגוונים. מיותר לציין כיצד זה פוגע בילדים אשר חושבים לעצמם "מה יש מחוץ לייקום?" או "האם צריך להיות עונש מוות?" או יודעים בע"פ את רשימת נשיאי ארה"ב, אבל לא יודעים לפתור משוואות בנות שני נעלמים או לזהות בעצמם את סדרת פיבונאצ'י. חוץ מזה, קיימות בחינות אשר מרכזי ההעשרה למיניהם מקיימים (שאולי נכתבו על ידי מכון סאלד ואולי לא, לא רוצה לדבוק במה שאינני בטוחה בו) אשר חוץ מהיותן אמריקאיות ומובנות מדי, הן ארוכות מאוד וממש לא יתאימו לילד מחונן ככל שיהיה עם קוצים בישבן שלא מייחס יותר מדי חשיבות לבחינה. בניגוד לשאלות בבחינה המתמטית שנוטות להיות בהחלט מאתגרות, השאלות פה רחוקות מלהיות מעניינות וילד שכזה ישתעמם מאוד מהר, והגבלת זמן מינימום של שעה וחצי משיגה את מטרתה ההפוכה כאשר ילד שחייב להישאר בכיתה ולסיים את הבחינה מתחיל "לבדוק" ובכך לקלקל לעצמו. בנוסף, קיימת הבעיה שילדים לא יודעים לנחש, ולכן "נתקעים" בשאלה שאינם יודעים ובכך שורפים זמן ובעיקר אנרגיה (שמשחקת תפקיד מנצח במבחנים האלה). אני, אישית, מאסתי בבחינת האייקיו של המדינה בחלק של השאלות במתמטיקה "עממית" ופרשתי בעצבים בשלב הזה של הבחינה הארוכה והמשעממת, אז פלא שהתנהגתי כך עשר שנים קודם לכן? השאלה הנשאלת היא האם באמת כדאי לתלות את הכניסה לחוגי ההעשרה במבחנים אלו? ואם לא, אז מה כן? איך כן צריכות המסגרות הללו להתנהל? מה אתם חושבים?
למה לפתוח תוכניות לילדים חריגים?
למחוננים בדיוק יש צרכים מיוחדים בדיוק כמו לילדים מתקשים. בכיתה רגילה הם הולכים לאיבוד ולא ממצים את הפוטנצאל שלהם. כיתה רגילה אינה נותנת מענה לקבוצות המתקשות ולקבוצות החזקות. כבוגרת של התיכון שלמדעים ולאומניות ועוד יותר כמורה שם אני ראיתי את האפשריות הגלומות בכיתה של ילדים מחונים שניתנים להם הכלים ללמוד ולא רק הידע. ענת
 
ואילו התיכון למדעים ולאמנויות

למה לפתוח תוכניות לילדים חריגים?
למחוננים בדיוק יש צרכים מיוחדים בדיוק כמו לילדים מתקשים. בכיתה רגילה הם הולכים לאיבוד ולא ממצים את הפוטנצאל שלהם. כיתה רגילה אינה נותנת מענה לקבוצות המתקשות ולקבוצות החזקות. כבוגרת של התיכון שלמדעים ולאומניות ועוד יותר כמורה שם אני ראיתי את האפשריות הגלומות בכיתה של ילדים מחונים שניתנים להם הכלים ללמוד ולא רק הידע. ענת
ואילו התיכון למדעים ולאמנויות
למיטב הבנתי, איננו מסגרת המוגדרת כ"למחוננים בלבד ".
 
כן ולא

ומצד שני
התיכון מסנן על פי המבחנים של מכון סאלד. ונעזר באנשי המכון בכל שלבי הסינון.
כן ולא
המיון הראשוני הוא על פי מבחנים של מכון סאלד - שהם לא מבחני IQ אלא מבחנים שםותחו עבור בית הספר (אם כי מזכרוני הם מכילים יסודות ממבחני IQ). לשלב השני עוברים 15% הגבוהים ביותר. שלב המיון השני הוא כולו עניין של מי האדם שמולך (ראיון אישי) ונותן דגש על מצוינות. באומנות מדובר בלמצוא אנשים שמוזיקה או אומנות פלסטית הם תחומי הענין שלהם וצורת הביטוי שלהם. במדעים המטרה למצוא אנשים שמעונינים בלמידה. השלב השלישי הוא התאמה לחיי פנימיה ולימודים בתיכון. התיכון הוקם כדי לשרת את החלק העליון של עקומת התפלגות - הלוגו של העמותה הוא הקצה העליון של המשולש... השאלה היא לא מחונן או לא אבל בפירוש המבחנים מאתרים מחוננים. כמורה זה תענוג ללמד כיתה שלא רק יכולה ללמוד ברמה גבוהה אלא גם ככלל מעונינת ללמוד. ענת
 

Navva

New member
מחוננים באיזה תחום? ונוער שוחר מדע

למה לפתוח תוכניות למחוננים בלבד?
השאלה כאן איננה "למה לפתוח תוכניות אשר יתאימו למחוננים", כי ברור ש(ברוב המקרים) בי"ס לא מספיק, והרי גם להם מגיע. אבל למה בעצם לפתוח מסגרת שהקבלה אליה מותנית במבחן אשר בלשון המעטה, לא מדייק, ובכך מונע את הזכות מתלמידים מתאימים וראויים (נעזוב את הלא מתאימים שהתקבלו בטעות, הם הרי ינשרו מרצונם)? מקרה אחד שקראתי עליו היה של ילדה דיסלקטית אשר את הבחינות לא עברה בשל היותה כזאת (לא שלטה עדיין במיומנויות הקריאה והכתיבה כלל). חוג העשרה אשר נפתח בטכנודע הסתמך על הצלחה בבחינות. פעם אחת היא הצטרפה לחברתה (שכן עברה את הבחינות) לחוג, וכאשר הגיעה (לאחר מכן) לטכנודע עם אמה במטרה להירשם לחוג נאמר להן כי זה לא אפשרי, מאחר והיא לא עברה את הבחינות ולכן איננה זכאית. המדריכה של החוג אשר הבחינה בהן שאלה את הילדה למה היא לא נכנסת לחוג, ולאחר שנאמר לה למה היא אמרה שבמפגש הקודם (בו לימדו לבנות מטוס) הילדה הייתה הכי טובה וגם עזרה לכולם, ושהיא מאשרת את כניסתה לחוג. המבחן הארצי מתבסס מאוד על יכולת מתמטית (נאמר לי שרק 20% מהבחינה היא מתמטית, אני מצדי זוכרת הרבה יותר אבל דברים יכולים להשתנות בעשור שנים. ועדיין, 20% הם משמעותיים דים, בהינתן שרק 3% מכלל הניגשים עוברים). הדבר היה הגיוני אילו חוגי ההעשרה היו מבוססים על מתמטיקה, אבל הם לא, ולרוב הקורסים הם מאוד מגוונים. מיותר לציין כיצד זה פוגע בילדים אשר חושבים לעצמם "מה יש מחוץ לייקום?" או "האם צריך להיות עונש מוות?" או יודעים בע"פ את רשימת נשיאי ארה"ב, אבל לא יודעים לפתור משוואות בנות שני נעלמים או לזהות בעצמם את סדרת פיבונאצ'י. חוץ מזה, קיימות בחינות אשר מרכזי ההעשרה למיניהם מקיימים (שאולי נכתבו על ידי מכון סאלד ואולי לא, לא רוצה לדבוק במה שאינני בטוחה בו) אשר חוץ מהיותן אמריקאיות ומובנות מדי, הן ארוכות מאוד וממש לא יתאימו לילד מחונן ככל שיהיה עם קוצים בישבן שלא מייחס יותר מדי חשיבות לבחינה. בניגוד לשאלות בבחינה המתמטית שנוטות להיות בהחלט מאתגרות, השאלות פה רחוקות מלהיות מעניינות וילד שכזה ישתעמם מאוד מהר, והגבלת זמן מינימום של שעה וחצי משיגה את מטרתה ההפוכה כאשר ילד שחייב להישאר בכיתה ולסיים את הבחינה מתחיל "לבדוק" ובכך לקלקל לעצמו. בנוסף, קיימת הבעיה שילדים לא יודעים לנחש, ולכן "נתקעים" בשאלה שאינם יודעים ובכך שורפים זמן ובעיקר אנרגיה (שמשחקת תפקיד מנצח במבחנים האלה). אני, אישית, מאסתי בבחינת האייקיו של המדינה בחלק של השאלות במתמטיקה "עממית" ופרשתי בעצבים בשלב הזה של הבחינה הארוכה והמשעממת, אז פלא שהתנהגתי כך עשר שנים קודם לכן? השאלה הנשאלת היא האם באמת כדאי לתלות את הכניסה לחוגי ההעשרה במבחנים אלו? ואם לא, אז מה כן? איך כן צריכות המסגרות הללו להתנהל? מה אתם חושבים?
מחוננים באיזה תחום? ונוער שוחר מדע
אני כותבת כמי שהוגדרה בזמנו כ"מחוננת", בוגרת מע' החינוך לפני 20 שנה (תעשו לבד חשבון בת כמה אני), וסובלת מבעיות בכתיבה (אף פעם לא אבחנו אותי רשמית). אני הלכתי ל"חוגי העשרה", שהתקיימו בעיר שאני גרה בה. עד היום יש תחומים שאני טובה בהם, יש תחומים שאני "נגררת מאחור". להיות מכונן לא מעיד על יכולת גבוהה הכל התחומים וכל הזמן. ילד מוכשר מעל הממוצע במדעים, לא בהכרך יצטיין בכתיבה. ילד בעל כושר ביטוי מעולה בעל פה ובכתב עלול להתקשות בהנדסת המרחב. גם מי שמצטיין "סתם במטמתיקה" וכל המקצועות האחרים יכול להיות מתחת לממוצע בהנדסת המרחב (יש לי חברה כזו, שגם הוגדרה כמכוננת, היום היא רואת חשבון ועו"ד בתפקיד בכיר מאוד). אני למדתי בבי"ס יסודי 8 שנתי. לכל אורך השנים כל הילדים לומדים ביחד, ובכיתות ז-ח מורגשים הפערים בין הילדים השונים במקצועות השונים. המזל שלי ושל כל מי שלמד איתי היתה המחנכת, מהדגם שלא מיצרים יותר, שידעה לכוון אותנו. כל תלמיד לפי חוזקות וחולשות שלו. היא לא פעם שלחה אותי או אחרים למשימות מחוץ לכיתה, כשידעה שמשעמם. מה שלא הפריע לי לקבל ציונים גבוהים באותם מקצועות. החוכמה היא כיצד לשלב את המוכננים במערכת הכללית, כיצד הם יספגו ממנה וכיצד יתנו בחזרה. באשר לחוגים, אלי המסגרת המתאימה היא נוער שוחר מדע, מסגרת זו מושכת מלכתחילה ילדים שבאמת מתעניינים. ילדים בעלי סקרנות ותעניינות מטבע התדברים הם אינטליגנטים וישתלבו במסגרת כזו. באשר לתחומים טכנים, פעם אמרה לי מפקחת בתחום החינוך המיוחד, לאחר שראתה כיצד אני כותבת, שכעלי קשיים וליקויים בכתיבה מגיעם לתחומים טכניים. מה שיכול להסביר את ההשתלבות הטובה של אותה ילדה. ד"א במקצועי אני מהנדסת. גם בלימודים באוניברסיטה, לא כולם עומדים באותו הקצב. לכך צריך גם להכין את המחוננים. מה שכן, באוניברסיטה ניתן ללמוד בקצב אישי, מהספרים ואח"כ להבחן. אבל אז מתפספסת האינטראקציה עם רעיונות של המרצה וסטודנטים האחרים. המסגרת היחידה שניתן להתקדם בקצב אישי הוא בעבודת המחקר של תארים מתקדמים. לסיכום: לדעתי ההכוונה לילדים מכוננים צריכה להיות, להמשיך להתפתח, אבל לא בבועה. כמו כן צריך לכוון את המורים כיצד להתייחס לאותם ילדים (ובכלל לקבל שונות בין ילדים).
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה