למידה בקבוצות

מתמטיקה זה מקצוע של משמעת

צדקת. במתמטיקה צריך להבחין בין הבנת העקרונות למיומנות. שני התהליכים האלה חשובים ואין לוותר על אף אחד מהם.
 

shira shira

New member
למידה בקבוצות

הבן שלי לומד עכשיו בכיתה ד בשיטה שמעודדת לכאורה עבודה בקבוצות קטנות. (לא לפי ספרי "מתמטיקה יסודית - שיטת סינגפור"). ההוראות בספר הן בסגנון הבא: "עבדו בסבב...כל תלמיד בתורו פותר... ומנמק". או: "עבדו בסבב, כל תלמיד בתורו משלים שורה בטבלה. הקבוצה בודקת." בני מספר לי שניסה ליצור פעילות קבוצתית אבל זה לא הלך וכולם דיברו ובסוף הוא ענה על הכל בעצמו. אז גם לא היה תיווך של המורה וגם לא הייתה עבודה קבוצתית. אז מה בעצם יש לנו??? הילדים יושבים בקבוצות (חלקם עם הגב למורה, אבל עם הפנים לחברים), וממלאים באופן עצמאי דפי עבודה. לפעמים המורה בודקת ולפעמים לא. האם זו למידה? אני חושבת שכדי להגיע ללמידה משמעותית בקבוצות קטנות צריך הרבה הכוונה והנחייה של המורה. אם המורה משאירה כל קבוצה לעצמה רוב הזמן ובשאר הזמן נודדת בין הקבוצות, הילדים לא לומדים באופן משמעותי ולקבוצה בעצם אין ערך. מה האלטרנטיבה? למידה פרונטלית כמו פעם? למידה אינטראקטיבית? למידה שיתופית משמעותית? מה החוויות שלכם כמורים/ות, הורים, תלמידים/ות? איזו שיטת למידה עובדת בכיתה שלכם (או של הילדים שלכם)? מה לא עובד? איך אפשר ליצור למידה יותר משמעותית? אגב, זה בולט בעיקר במתמטיקה, אבל מתייחס לכל מקצועות הלימוד.
 

3תיתי

New member
השנה סוף סוף

הילדים יושבים בטורים. שניים ליד שולחן. בכל מקרה, ובייחוד מתמטיקה, אני מלמדת בבית, למרות שהמורה בסדר גמור. לא סומכת על בית הספר.
 

shira shira

New member
אלו יתרונות / חסרונות את רואה בישיבה בטורים?

ומה גורם לך לא לסמוך על בית הספר? ברמה האישית, גם אני מרגישה שאם אני לא "עם היד על הדופק" בבית, המורה לא תמיד תוכל לעקוב אחרי ההבנה (או אי ההבנה) של הילדים שלי. אבל, אני מגלה שברמה הרגשית, קשה מאוד ללמד את הילדים שלי בבית, אני יכולה לבדוק ש.ב., להסביר קצת, אבל ללמד ממש - זה מאוד קשה.
 

3תיתי

New member
היתרון העצום: נוחות הישיבה

לשבת עם הגב למורה, להעתיק מהלוח תוך סיבוב הראש אחורנית. כל כך לא נוח! גם אם יש ילד אחד שמפריע בקבוצה, כל הקבוצה מתקשה ללמוד. בטורים, אין היכולת לאינטראקציה לימודית. לא בכל תחום צריך תיווך של מורה ובטור, האינטראקציה מוגבלת לילד אחד בלבד. המורה גם לא יכולה לעבוד עם מספר ילדים יחד, בלא להזיז את השולחנות (גם זה אפשרי! הם אינם דבוקים לרצפה) לצערי, הנסיון של מספר ילדים בבית הספר הספציפי, הביא אותי לאבדן אמון בו. בעיקר במנהלות. יש מורות טובות מאד ויש כאלה שלא. כבר בהיותי אם צעירה לבני הבכור, התחלתי לזעוק כי לימודי המתמטיקה בעזרת הזנבגופים וחבריהם הבדידים הצבעוניים וחסרי השנתות, הם אבסורד. כמו כן, התרעתי, כי לימוד קריאה בעזרת חוברות "בלי סודות, הוא לא סביר. כשהביטו בי במבט מרחם, הבנתי שאם אין אני לי- מי לי. הילדים לומדים את מרבית המקצועות בבית ומגיעים לבית הספר להשלמות: לשם חברת בני גילם, התרועעות עם מבוגרים אחרים (ויש גם מורים טובים!), כמה מקצועות שאינני אוהבת ללמד, וגם לשם הבייביסיטינג. בעיקר לשם כך, כשאנחנו עובדים. אנחנו איננו בודקים שעורי בית, לגדול יותר (תיכון) מסבירים כשמבקש ואת הילדונת ממש מלמדים, בעיקר אני. זה קשה, אבל משתלם!
 
בני לומד בכתה ב' ומספר שהישיבה בקבוצה

והעבודה בקבוצה לא עוזרת לו ללמוד. הוא מספר על שיעורי מתמטיקה בהם המורה מחלקת כרטיסיות לקבוצות. הוא צריך להאבק בחברי קבוצתו כדי לראות את הכרטיסיה (בגלל מבנה הישיבה פרט אולי למי שמחזיק בכרטיס כל השאר צריכים לראות הפוך) להעתיק משם ולנסות לפתור ולהתמודד כשכל הזמן יש דיבורים בקבוצה והמורה עסוקה עם קבוצות אחרות או בדבריה שלה. לא נשמע לי כמו סביבת לימודים טובה
 
לצערי, אתה יותר מצודק

דרך ההוראה הזאת גרמה וגורמת נזקים עצומים לחינוך בישראל. חבל שבמכללות ממשיכים להכשיר מורים לעבודה כזאת. התיאור של הילד שלך מדויק להפליא.
 

shira shira

New member
קבוצות - טורים - שורות

אני רואה כל-כך הרבה דוגמאות כאן ליתרונות של ישיבה בצורה המסורתית (לא בקבוצות), אבל ברוב הכיתות של בית הספר היסודי, אנחנו עדים לילדים שיושבים בקבוצות. למה????????
 
boat schooling

לפני שבועיים חזרנו מהפלגה של שנה עם כל המשפחה. הבן הקטן שלנו, ש\"הרוויח" את כיתה ד' בים. למד איתי מתמטיקה בשיטת סינגפור. אני נהניתי מאד לקרוא את הספר למורה. הוא מרתק! הצלחתי ללמד אותו לא יותר מחצי שעה ביום ולא כל יום (הוא העדיף לדוג ולפתוח עסק במרינה בטורקיה בחורף מאשר ללמוד חשבון..) למרות זאת, הוא מצליח להשתלב כעת עם החומר של הכיתה (שלצערי איננו לפי שיטת סינגפור). מדהים לראות כמה זמן מבוזבז בשיטת הלימוד הרגילה בבתי הספר.... אסנת
 

shira shira

New member
המדריך למורה

וואו - נשמעת חוויה של פעם בחיים! אני בטוחה, אגב שבנך למד המון חשבון ב"עסק" שלו במרינה בטורקיה. את יכולה לפרט בבקשה ממה כל-כך נהנית במדריך למורה של שיטת סינגפור ובכלל.
 
המדריך למורה - הסבר

האמת: כשראיתי את העובי של הספר למורה נבהלתי. אני בוגרת הטכניון ומתימטיקה איננה זרה לי. ובכל זאת הספר גרם לי להסתכל על מתימטיקה בצורה אחרת. למדתי שיש הבדל אדיר בין להבין חומר ולדעת לפתור תרגילים (אנחנו מדברים על כיתה ד'....) ובין הבנה עמוקה של הדברים. הספר פתח לי צוער לעולם מרתק וצורת הבנה שונה של המתימטיקה. לדוגמה: כשלומדים את חוק הפילוג, הספר מציע לתת לילדים חפצים מכמה סוגים ולחלק אותם לשניים. ברור שצריך לחלק את המחקים בנפרד ואת העפרונות בנפרד. מכאן הוא עובר לחילוק של המספר 26. צריך לחלק את ה-2 בנפרד ואת ה-6 בנפרד כיוון שאחדות ועשרות הן שני דברים שונים. אסנת
 

3תיתי

New member
אני לא בטוחה שה"שיטה", אשמה

בלימוד אחד על אחד, מספיקים יותר.
 
בלימוד אחד על אחד מפסידים הרבה

דיון במליאה - מעשיר, מגרה וחשוב לפיתוח רעיונות. אפשר ללמש אחד על אחד ובמקרים קשים זו לפעמים הדרך היחידה, אבל ככלל ההתמודדות עם רעיונות מגוונים רק מעשיר ומפרה.
 
האם הקבוצות

לפחות נקבעו לפי רמות ולא סתם אקראית?
 
קביעת הקבוצות

בד"כ הקבוצות נקבעות לפי רמה. זה נושא מאוד בעייתי. באחד מביקוריי בבית ספר ראיתי את האתיופים (שבגללם הוזעקתי לייעץ) יושבים בקבוצה נפרדת. זה היה נורא.(גטו בתוך הכיתה) אבל גם אם אין חלוקה ברורה כזאת, הילדים יודעים מי תלמיד חזק ומי חלש. הרבה יותר גרוע היה בקבוצות מעורבות שבהם תלמיד אחד השתלט על הקבוצה, בעוד המורה עסוקה ליד קבוצות אחרות. שמעתי מהצד ביטויים כמו: "אתה לא מבין כלום. אני אראה לך" ואף גרועים מאלה (שתוק טיפש). המורה בכל המקרים לא יכלה אפילו לדעת שזה קרה. באופן מתיע יש לה רק זוג אחד של אוזניים, זוג אחד של עיניים ואפילו איברים מסויימים , כמו הראש, הם רק אחד. אפילו בארה"ב ששם נפוצה עבודה בקבוצות ויש כיתות של 20 ילדים, לא ניתן לשלוט בכל התהליכים החברתיים והקוגניטיביים.אם תכנסי לעומק לנושא, תראי שארגון הלמידה הוא נושא סבוך ביותר.
 
למעלה