נגה כוכבית
New member
לעבור דירה - בין פרידה לאובדן
נשאלתי: מה בין פרידה לאובדן. הלוא הם היינו הך, עניתי. האם? ודאי. עניתי. לא כך? (הביטחון החל להתערער). זה לא ככה? זה לא אותו דבר, פרידה ואובדן? טוב. אבדוק. "מילה במילה" ~ אוצר המילים הנרדפות ניגודים ושדות סמנטים השכילני: פרידה~ גירושים, היפרדות, הסתלקות, הפרד, התבדלות, התרחקות, ירידה, מיפרד, ניתוק, נפילה, נשירה, פטירה, פירוד, פרידה, פרישה, פרישות. והניגוד~ התחברות, נישואים, פגישה. אובדן ~ אבדה, אבדון, איבוד, בטילה, היאבדות, הימחות, הימחקות, היספות, היעלמות, הישמדות, הריגה, הרס, השחתה, השמד, השמדה, חורבן, כיליון, כליה, מגפה, מוות, סוף, קטב, קץ. והניגוד ~ מציאה, צמיחה, שיקום. אופס. זה נראה אחרת. פתאום קלטתי, שתפיסת הפרידה שלי, רואה כל פרידה כאובדן. כחורבן. כהימחות. ככליון. הפחד שלי מלעבור דירה. מלזוז, כנראה זה מקורו. פחד עז. המשכתי לגלגל את רעיון שינוי מקום מגורים במוחי, וראיתי כה ברור, כאילו בזום של מצלמה, את פחדי: הפחד שההווה שלי יימחה. פשוט. המשכתי לגלגל את העניין בדמיוני: פרידה. להיפרד. וראיתי עצמי בכדור פורח. בשקט. לבד. ועצוב עצוב עצוב לי. למה כה תעצבי? שאלתי. כי מאחורי, כי מתחתי, הירושימה ונגאסקי. עניתי. כי מאחור חורבן מושלם. כי מאחור נותרו רק אודים עשנים מפוייחים. כי הכל נמחה. ונותרתי בדד בעולם. ככה את חשה? כן. אילו פחדי. מסתבר. מפחדת לחזור למטה. לא רוצה לחזור למטה!!! לא!!!!!!! לא הרפתי. המשכתי בטיול הזה בממלכת הדמיון. וירדתי בחזרה אל הארץ. לאיטי. אכן, הכל מפוחם. כל מה שנותר. ארץ שחורה, שמים כחולים נקיים נקיים ושאריות מפוחמות של מה שהיה פעם צמחיה. שוטטתי לי בחרבה. במה שהיה פעם חיי. שוטטתי לי אנא ואנא. את עיני תפסה נקודה אדומה. אדום אש. פרג צמח לו באדמת המוות. פרג צמח לו בעת לא לו. פרג, התעוותה לו הגנטיקה, והציץ מן השחור. מביטה בפרח. מתרכזת בפרח. רואה רק את הפרח. ולא חושבת על כלום פרט לפרח. אדום אש על שחור. חיים מעוותים על פיח ומוות. חיים. חפץ חיים. עמדתי משתאה. לנגד עיני הנצו פרגים נוספים. ועוד ועוד. מילאו את השדה השחור בכתמים אדומים. כתמי אדום אש. כתמי חיים. ועלו בי קלישאות מיום השואה: "שארית הפליטה." "אודים מוצלים מאש". אמאלה... את ואני. ומה שעמוק עמוק בפנים. פחד. מיכל 7.5.01
נשאלתי: מה בין פרידה לאובדן. הלוא הם היינו הך, עניתי. האם? ודאי. עניתי. לא כך? (הביטחון החל להתערער). זה לא ככה? זה לא אותו דבר, פרידה ואובדן? טוב. אבדוק. "מילה במילה" ~ אוצר המילים הנרדפות ניגודים ושדות סמנטים השכילני: פרידה~ גירושים, היפרדות, הסתלקות, הפרד, התבדלות, התרחקות, ירידה, מיפרד, ניתוק, נפילה, נשירה, פטירה, פירוד, פרידה, פרישה, פרישות. והניגוד~ התחברות, נישואים, פגישה. אובדן ~ אבדה, אבדון, איבוד, בטילה, היאבדות, הימחות, הימחקות, היספות, היעלמות, הישמדות, הריגה, הרס, השחתה, השמד, השמדה, חורבן, כיליון, כליה, מגפה, מוות, סוף, קטב, קץ. והניגוד ~ מציאה, צמיחה, שיקום. אופס. זה נראה אחרת. פתאום קלטתי, שתפיסת הפרידה שלי, רואה כל פרידה כאובדן. כחורבן. כהימחות. ככליון. הפחד שלי מלעבור דירה. מלזוז, כנראה זה מקורו. פחד עז. המשכתי לגלגל את רעיון שינוי מקום מגורים במוחי, וראיתי כה ברור, כאילו בזום של מצלמה, את פחדי: הפחד שההווה שלי יימחה. פשוט. המשכתי לגלגל את העניין בדמיוני: פרידה. להיפרד. וראיתי עצמי בכדור פורח. בשקט. לבד. ועצוב עצוב עצוב לי. למה כה תעצבי? שאלתי. כי מאחורי, כי מתחתי, הירושימה ונגאסקי. עניתי. כי מאחור חורבן מושלם. כי מאחור נותרו רק אודים עשנים מפוייחים. כי הכל נמחה. ונותרתי בדד בעולם. ככה את חשה? כן. אילו פחדי. מסתבר. מפחדת לחזור למטה. לא רוצה לחזור למטה!!! לא!!!!!!! לא הרפתי. המשכתי בטיול הזה בממלכת הדמיון. וירדתי בחזרה אל הארץ. לאיטי. אכן, הכל מפוחם. כל מה שנותר. ארץ שחורה, שמים כחולים נקיים נקיים ושאריות מפוחמות של מה שהיה פעם צמחיה. שוטטתי לי בחרבה. במה שהיה פעם חיי. שוטטתי לי אנא ואנא. את עיני תפסה נקודה אדומה. אדום אש. פרג צמח לו באדמת המוות. פרג צמח לו בעת לא לו. פרג, התעוותה לו הגנטיקה, והציץ מן השחור. מביטה בפרח. מתרכזת בפרח. רואה רק את הפרח. ולא חושבת על כלום פרט לפרח. אדום אש על שחור. חיים מעוותים על פיח ומוות. חיים. חפץ חיים. עמדתי משתאה. לנגד עיני הנצו פרגים נוספים. ועוד ועוד. מילאו את השדה השחור בכתמים אדומים. כתמי אדום אש. כתמי חיים. ועלו בי קלישאות מיום השואה: "שארית הפליטה." "אודים מוצלים מאש". אמאלה... את ואני. ומה שעמוק עמוק בפנים. פחד. מיכל 7.5.01
