לקראת יציאה לעבודה לאחר אבטלה
שלום, אני בת 34, אקדמאית, נשואה. יש לי בת אחת בת שנתיים וחצי. ילדתי אותה מספר ימים לאחר לימודים והתמחות במקצוע שלי. למעשה לא הספקתי לעבוד במקצוע שלי. וכשנה מחפשת עבודה, ללא הצלחה. לאחר כשנה של חיפושים, התחלתי לחוש דיכאון, והערכה עצמית נמוכה לציין כי תמיד עבדתי, ועבדתי במקומות ציבוריים חשובים, והיתי תמיד מוערכת ואף הפצירו בי להישאר (תפקידי אדמיניסטרציה). לפתע, אני גם אמא, מה שמקשה בראיונות העבודה, גם לא בדיוק בת 20, וללא ניסיון, הרגשתי ממש לא מבוקשת בלשון המעטה. והיתי בראיונות עבודה, שבהם פעמים רבות עלה נושא הילדה הפעוטה ושעות העבודה וכן עלה חוסר הניסיון שלי. יאוש אחז בי, אך המשכתי לחפש. לאחרונה, התקבלתי למקום עבודה, אך יש תהליך קליטה ארוך, שטומן בחובו עד מבחנים, מבחינתי זה ממש נס חנוכה. וראה זה פלא, במקום לשמוח, נכנסתי לרגשות מעורבים של גאווה אך הרגש שהורס לי את השמחה הוא הפחד. פתאום פחד אחז בי שמא אאכזב, אולי קיבלו אותי בטעות, אולי איני מספיק טובה לשם. והכי חשוב, הילדה, בראיון העבודה הבהירו לי שלעתים יהיה צורך שאמצא לה סידור נוסף, או אעזר במשפחה, ואין לי עזרה מהמהשפחה. ומרגע שידברו איתי בראיון על הילדה, נכנסתי לחרדות, כאילו יפרידו ביני לבינה. ממש פחד. הכנסתי אותה למשפחתון, אך אני חרדה בי כל שלב ושלב של הקליטה. חושבת שהכל בצחוק, ולבסוף אשאר בבית, כמו שאני רגילה. התרגלתי להיות בבית, אוי ואבוי...... מה אוכל לעשות? אבדה לי חדוות העבודה וההגשמה העצמית, אני מכונסת בתוך הבית. אנו זקוקים להכנסה הנוספת הזאת מבחינה כלכלית. תודה מראש
שלום, אני בת 34, אקדמאית, נשואה. יש לי בת אחת בת שנתיים וחצי. ילדתי אותה מספר ימים לאחר לימודים והתמחות במקצוע שלי. למעשה לא הספקתי לעבוד במקצוע שלי. וכשנה מחפשת עבודה, ללא הצלחה. לאחר כשנה של חיפושים, התחלתי לחוש דיכאון, והערכה עצמית נמוכה לציין כי תמיד עבדתי, ועבדתי במקומות ציבוריים חשובים, והיתי תמיד מוערכת ואף הפצירו בי להישאר (תפקידי אדמיניסטרציה). לפתע, אני גם אמא, מה שמקשה בראיונות העבודה, גם לא בדיוק בת 20, וללא ניסיון, הרגשתי ממש לא מבוקשת בלשון המעטה. והיתי בראיונות עבודה, שבהם פעמים רבות עלה נושא הילדה הפעוטה ושעות העבודה וכן עלה חוסר הניסיון שלי. יאוש אחז בי, אך המשכתי לחפש. לאחרונה, התקבלתי למקום עבודה, אך יש תהליך קליטה ארוך, שטומן בחובו עד מבחנים, מבחינתי זה ממש נס חנוכה. וראה זה פלא, במקום לשמוח, נכנסתי לרגשות מעורבים של גאווה אך הרגש שהורס לי את השמחה הוא הפחד. פתאום פחד אחז בי שמא אאכזב, אולי קיבלו אותי בטעות, אולי איני מספיק טובה לשם. והכי חשוב, הילדה, בראיון העבודה הבהירו לי שלעתים יהיה צורך שאמצא לה סידור נוסף, או אעזר במשפחה, ואין לי עזרה מהמהשפחה. ומרגע שידברו איתי בראיון על הילדה, נכנסתי לחרדות, כאילו יפרידו ביני לבינה. ממש פחד. הכנסתי אותה למשפחתון, אך אני חרדה בי כל שלב ושלב של הקליטה. חושבת שהכל בצחוק, ולבסוף אשאר בבית, כמו שאני רגילה. התרגלתי להיות בבית, אוי ואבוי...... מה אוכל לעשות? אבדה לי חדוות העבודה וההגשמה העצמית, אני מכונסת בתוך הבית. אנו זקוקים להכנסה הנוספת הזאת מבחינה כלכלית. תודה מראש