לשם כך התכנסנו כאן הערב ../images/Emo150.gif
[ עומר לשם – "תמונע", תל אביב: 6 ביוני 2008 ] חבריי הגדירו זאת יופי – "Counting Crows עושים קאנטרי". אני חוזרת במוחי כמה חודשים אחורה – אותם החברים מציעים לי להצטרף אליהם להופעה של בחור שלא רק שלא היכרתי – אלא מעולם לא נתקלתי בשמו. לא שזה חלילה סימן רע, כבר קרו מקרים בעבר שאותם "אלמונים" התגלו כמציאות גדולות. הם היו סגורים על כך ש"זה ממש הסגנון שלך" והרי אני זאת שתמיד גורמת להם להסתכן ולבוא איתי להופעות – זו הייתה הפעם הראשונה שזה קרה להיפך. גם ככה לא היו לי תוכניות אחרות. אז הצטרפתי. מה אני אומר לכם, יש רגעים בהם אני ממש אוהבת את החברים שלי. זו הייתה הפתעה גמורה ומוצלחת למדי – עומר לשם, אותו הבחור שהצליח באותו הערב למלא את בארבי כפר-סבא, שבה אותי. מוזיקה מצויינת, להקה מוכשרת מאוד, וקול עדין-עדין ונעים (וכפי שציינתי – מזכיר מעט את קולו של אדם דוריץ, סולן הקאונטינג קרואוז). נו, וקאברים לניל יאנג וג'וני קאש. קנה אותי על המקום. פאסט-פורוורד לאמש, ואני – מגובה באותה הפמלייה של החברים – מגיעים לנסיעת מבחן בפעם השנייה: הופעת השקה לאלבום הבכורה של לשם, Send Yourself Away. האם הבחור יעמוד בציפיות או ישאר אך ורק כזיכרון מתוק מן העבר? הקהל מילא את "תמונע" עד אפס מקום, ולמרות שהגענו בזמן נאלצנו להסתפק בלהידחק מאחור. בוב דילן שהתנגן לו ברקע כבר הכין אותנו לבאות. כבר מהשיר הראשון ידענו את התשובה לשאלה – אנחנו ללא ספק הולכים ליהנות הלילה. עומר לשם ולהקתו מביאים את אחד מהמופעים המרשימים והמצויינים שיצא לי לראות לאחרונה. ריח חריף של סיקסטיז-סבנטיז ממלא את האולם ואני בשמיים. "זה ממש הסגנון שלך", אני חושבת לעצמי ומצחקקת. פחחחחח! אנדרסטייטמנט אוף דה ייר! אווירה מדהימה, סוחפת ופשוט עושה חשק לקום על הרגליים ולרקוד. אפילו אני עשיתי זאת, אבל כל הקרדיט יילך הפעם לכמות הבירה הנכבדת שזרמה בעורקיי. גם הפעם בוצעו הקאברים הנפלאים ליאנג (Back to the Country) ולקאש (Folsom Prison Blues), כמו כן קאבר גם ל-High & Dry של רדיוהד. נכון, זה לא משהו שלא שמענו כבר בעבר – ניל יאנג, בוב דילן, ואפילו גבע אלון, אפשר למצוא לא מעט אמנים שנקשרים ללשם, אך זה לא משהו רע. הוא עושה זאת מצויין, ברצינות מוחלטת ובהגשה מטובלת לעניין. מה שכן, אחד מהדברים שמבדילים את ההרכב הזה משאר הרכבי הפולק המקומיים הרבים שיצא לי לראות עד היום – כנרית מקסימה וחייכנית בשם עדי גולדנצוויג. הכינור ללא ספק הוסיף לא מעט נפח ואוטנטיות להופעה. הלהקה המגבה את לשם מרימה אותו לשמיים – הוא נשמע כל-כך הרבה יותר טוב כשהם כולם במלוא הדרנם על הבמה. מוכשרים אחד-אחד. חייבת לציין לטובה את גלי צרפתי, בעלת קול אדיר, על תקן זמרת הליווי. הפעם על תקן אורח הצטרף ללהקה גם עידן רבינוביץ', עוד כישרון פולק אדיר משל עצמו, על הקלידים ועל הלפ-סטיל. הקלידים, לצערי, בקושי ונשמעו במקום בו הייתי (למרות שבסך-הכל הסאונד היה מצויין), אך הנגינה על הלפ-סטיל הייתה מצויינת ועשתה לכולנו קווץ' בבפנוכו. חבל שהוא לא הורגש אפילו יותר במהלך ההופעה, שהייתה ארוכה למדי – וטוב שכך! לכל המסתקרנים – ויש לכם סיבה טובה להסתקרן! – אני חייבת להודות, האלבום הטרי (וגם המייספייס) לא עושים עימו את החסד הנדרש. השירים מצויינים, אך הם מתגמדים מאוד לביצועים בלייב ולחוויה שבמופע עצמו. ההמלצה האישית שלי היא לחכות עד למופע הבא שלו עם הלהקה כדי להבין במה מדובר, אך מי שלא יכול להתאפק – מוזמן לשמוע את האלבום במלואו, חינם אין כסף, בכתובת: http://sendyourselfaway.muxtape.com מורידה את כובע הבוקרים שלי בפניו. ללא ספק מגיע לו.
[ עומר לשם – "תמונע", תל אביב: 6 ביוני 2008 ] חבריי הגדירו זאת יופי – "Counting Crows עושים קאנטרי". אני חוזרת במוחי כמה חודשים אחורה – אותם החברים מציעים לי להצטרף אליהם להופעה של בחור שלא רק שלא היכרתי – אלא מעולם לא נתקלתי בשמו. לא שזה חלילה סימן רע, כבר קרו מקרים בעבר שאותם "אלמונים" התגלו כמציאות גדולות. הם היו סגורים על כך ש"זה ממש הסגנון שלך" והרי אני זאת שתמיד גורמת להם להסתכן ולבוא איתי להופעות – זו הייתה הפעם הראשונה שזה קרה להיפך. גם ככה לא היו לי תוכניות אחרות. אז הצטרפתי. מה אני אומר לכם, יש רגעים בהם אני ממש אוהבת את החברים שלי. זו הייתה הפתעה גמורה ומוצלחת למדי – עומר לשם, אותו הבחור שהצליח באותו הערב למלא את בארבי כפר-סבא, שבה אותי. מוזיקה מצויינת, להקה מוכשרת מאוד, וקול עדין-עדין ונעים (וכפי שציינתי – מזכיר מעט את קולו של אדם דוריץ, סולן הקאונטינג קרואוז). נו, וקאברים לניל יאנג וג'וני קאש. קנה אותי על המקום. פאסט-פורוורד לאמש, ואני – מגובה באותה הפמלייה של החברים – מגיעים לנסיעת מבחן בפעם השנייה: הופעת השקה לאלבום הבכורה של לשם, Send Yourself Away. האם הבחור יעמוד בציפיות או ישאר אך ורק כזיכרון מתוק מן העבר? הקהל מילא את "תמונע" עד אפס מקום, ולמרות שהגענו בזמן נאלצנו להסתפק בלהידחק מאחור. בוב דילן שהתנגן לו ברקע כבר הכין אותנו לבאות. כבר מהשיר הראשון ידענו את התשובה לשאלה – אנחנו ללא ספק הולכים ליהנות הלילה. עומר לשם ולהקתו מביאים את אחד מהמופעים המרשימים והמצויינים שיצא לי לראות לאחרונה. ריח חריף של סיקסטיז-סבנטיז ממלא את האולם ואני בשמיים. "זה ממש הסגנון שלך", אני חושבת לעצמי ומצחקקת. פחחחחח! אנדרסטייטמנט אוף דה ייר! אווירה מדהימה, סוחפת ופשוט עושה חשק לקום על הרגליים ולרקוד. אפילו אני עשיתי זאת, אבל כל הקרדיט יילך הפעם לכמות הבירה הנכבדת שזרמה בעורקיי. גם הפעם בוצעו הקאברים הנפלאים ליאנג (Back to the Country) ולקאש (Folsom Prison Blues), כמו כן קאבר גם ל-High & Dry של רדיוהד. נכון, זה לא משהו שלא שמענו כבר בעבר – ניל יאנג, בוב דילן, ואפילו גבע אלון, אפשר למצוא לא מעט אמנים שנקשרים ללשם, אך זה לא משהו רע. הוא עושה זאת מצויין, ברצינות מוחלטת ובהגשה מטובלת לעניין. מה שכן, אחד מהדברים שמבדילים את ההרכב הזה משאר הרכבי הפולק המקומיים הרבים שיצא לי לראות עד היום – כנרית מקסימה וחייכנית בשם עדי גולדנצוויג. הכינור ללא ספק הוסיף לא מעט נפח ואוטנטיות להופעה. הלהקה המגבה את לשם מרימה אותו לשמיים – הוא נשמע כל-כך הרבה יותר טוב כשהם כולם במלוא הדרנם על הבמה. מוכשרים אחד-אחד. חייבת לציין לטובה את גלי צרפתי, בעלת קול אדיר, על תקן זמרת הליווי. הפעם על תקן אורח הצטרף ללהקה גם עידן רבינוביץ', עוד כישרון פולק אדיר משל עצמו, על הקלידים ועל הלפ-סטיל. הקלידים, לצערי, בקושי ונשמעו במקום בו הייתי (למרות שבסך-הכל הסאונד היה מצויין), אך הנגינה על הלפ-סטיל הייתה מצויינת ועשתה לכולנו קווץ' בבפנוכו. חבל שהוא לא הורגש אפילו יותר במהלך ההופעה, שהייתה ארוכה למדי – וטוב שכך! לכל המסתקרנים – ויש לכם סיבה טובה להסתקרן! – אני חייבת להודות, האלבום הטרי (וגם המייספייס) לא עושים עימו את החסד הנדרש. השירים מצויינים, אך הם מתגמדים מאוד לביצועים בלייב ולחוויה שבמופע עצמו. ההמלצה האישית שלי היא לחכות עד למופע הבא שלו עם הלהקה כדי להבין במה מדובר, אך מי שלא יכול להתאפק – מוזמן לשמוע את האלבום במלואו, חינם אין כסף, בכתובת: http://sendyourselfaway.muxtape.com מורידה את כובע הבוקרים שלי בפניו. ללא ספק מגיע לו.