לשם שינוי - נושא כבד

אורora

New member
לשם שינוי - נושא כבד

הסבו את תשומת ליבי להודעה הזו בפורום משפחות חד הוריות. התדובה המידית זה מה שקורה שלא מספרים לילד את האמת. מדהים לראות כמה שהבעיתיות שניראה שיש לאם בנושא עוברת מיידית לילדה. כל זה כל כך מחזק בי ננרגשה שתמיד היתה לי שמה שאני ארגיש ואשדר ( באמת ) הוא זה שירגישו הילדים. השאלות שבכל זאת עולות בי: - האם חלק מהדברים שהילדה מתארת עלולים לקרות גם שכן מספרים לילד את האמת. וכן משדרים לט שלמות בקשר לבחירה. - הילדה שכותבת שם חוששת מה יקרה אם אמא שלה תמות. אתן חושבות לספר לילדים מה סידרנו עבורן למקרה כזה ( אני לא מדברת במקרים הטריוואלים שסבא וסבתא או אח/אחות יקחו את הילדים אלא במקרים שבהם אנחנו ממנות חסרים כאפוטרופסים ). האם אני באמת רוצה שילדי ידעו ( בגיל שהם מסוגלים להבין ) שחבר/ה מסוימים שלי יהיו האפוטרופסים שלהם אם יקרה אסון.
 

דש1דש

New member
../images/Emo7.gif כואב הלב על הנערה!

באמת נראה שלאמא יש ISSUE רמיני בנושא האבא - לפי הסיפור נשמע שזו היתה פרידה.... חבל שהאמא לא קיבלה ייעוץ ולא סיפרה לילדה את הסיפור - כל כך לא לענים שילדה - נערה צריכה למצוא את הפרטים - מי יודע כמה ואם את הכל - בעצמה.... אין ספק שלספר - ועוד מגיל 0 עוזר! מקווה שילדינו יוכיחו את זה (מה שברור בנתיים לבת שלי אין בעיה להגיד שלה אין אבא וככה זה. מה יהיה כשתגדל - ימים יגידו... גם הסביבה שלה יודעת שאין לה אבא. ככה שהשאלות לא יהיו כל כך נוקבות - בעיקר אם תעבור ממסגרת למסגרת עם לפחות חלק מהחברים...) נושא המוות... נושא קשה... כרגע היא (וכמובן אחותה) לא יודעות מה יקרה איתן. אני כבר יודעת
גם ככה נושא המוות מאוד מעסיק אותה ואני לא רוצה להוסיף לה את הידיעה שאמא גם דשה בנושא הזה.... כשתגדל קצת - אני יודעת שארצה שתדע. אולי אפילו תוכל להביע את דעתה על הסידור - הרי אם חס וחלילה יקרה משהו - היא תצטרך לחיות עם המשפחה האחרת. חשוב לי שתאהב אותם - שיהיה קשר טוב, שהמשפחה שלי תכיר את המשפחה האחרת וגם תחשוב שזה סידור נכון. אני בטוחה שבשלבים שונים יהיו לה השגות והיא תעדיף לגור על חברה, לגור עם סבתא, לגור עם .... כשנגיע לגשר - נעבור אותו... אבל חשוב שתדע שיש פתרון - שיש מי שמאוד רוצה אותה אם חס וחלילה.... שהיא תוכל לעשות BONDING עם המפשחה האחרת לא רק כחברה אלא כמשפחה חלופית... מי יודע - אולי בגיל הטיפש עשרה היא תברח ממני אליהם
 

אורora

New member
2 דברים

1. אני לא חושבת שהעיסוק של ילדך במוות הוא "רציני" בגיל שלה אין הבנה אמיתית ( או אפילו קרובה ) למשמעות האמיתית של המוות. 2. מה שמטריד אותי בידיעה של הילדים למי ילכו, בהנחה שזו אינה משפחה מידית, הינו שזה יהפוך את היחדסים שלהם עם אותם חברים למאולצים, אפילו למלאי חשש. הם ינסו להרגיש כל הזמן אם באמת אוהבים אותם, איך זה יהיה , חנסו למצוא חן. אני מתקשה להסביר להמ זה לא ניראה לי טוב, אבל זה ממש לא ניראה לי.
 

יסמין@

New member
גם אני מייד חשבתי

שהסיפור הזה הוא עוד הוכחה לכך שחשוב מאוד לספר את האמת לילדים\ות ולספר אותה מגיל צעיר מאוד (כמובן בהדרגה ובשלבים והכל בהתאם לגיל ולהבנה ולעניין). נקודה נוספת: אם שומרים על משהו בסודי סודות - סביר להניח שלא מדובר במשהו שגאים בו... ואכן הילדה קלטה את זה ומשום שאימא שלה חוזרת ומשקרת ולמרות בקשות חוזרות ונשנות לא מספרת לה עליו, הילדה ממלאת את החסר בפנטזיות נוראות: אם אימא לא רוצה לספר עליו סימן שקרה מקרה נורא, למשל אונס, ולכן היא לא רוצה לספר עליו. נקודה נוספת, אימא שלה גם לא הסבירה לה מה לומר כשישאלו אותה מי אבא שלה, ולכן היא בעצם נותרה בודדה מול מורות ויועצות ואחיות וגם מול ילדים\ות. זאת ועוד: משום שאימא שלה כל הזמן שמרה את הנושא בסוד, הילדה קלטה את זה ומאוד לא רצתה שידעו על כך בביה"ס. אבל כמובן שאי אפשר שלא לשים לב לכך שאין לה אבא. זוהי עובדה שמתבררת די מהר. זה לא סוד שאפשר באמת להסתיר. ועוד תוצאה נוראה מכל השקרים והסודות של האם - שהילדה בעצם תמיד היתה בודדה ועודנה בודדה ואין תקשורת טובה בין האם לילדה: הילדה אינה יכולה לשאול את האם שאלות משום שהאם אינה משיבה או משיבה בשקרים, וגם משום שהיא משדרת שאין טעם לשאול. <את כל זה כתבתי על סמך מה שכתוב בהודעות. ברור שאין לי שום דרך לוודא שכל הפרטים נכונים>.
 

catנוע

New member
גם אני חשבתי על זה שצריך לספר

את האמת, תמיד. להסתיר זה תמיד יותר גרוע (בעיני) כי הדמיון ואי המנוחה בגלל השאלות שממשיכות לצוץ זה גרוע יותר מלדעת את האמת קשה ככל שתהיה (נניח, אבא שיושב בכלא כמו שהיא תוהה). לגבי המוות - בגילאים צעירים אם השאלה עולה לדעתי אין מה להגיד החברים X יטפלו בכם. מה שכן, אפשר להגיד ש'יש לנו הרבה חברים שאוהבים אתכם, ואמא כבר דאגה שמישהו מהם יטפל בכם אם יהיה צורך', (ולהוסיף ש'אני מקווה שלא נצטרך להשתמש בסידור הזה). אני חושבת שלהגיד מי החברים ישפיע על מערכת היחסים ולאו דווקא לטובה. בגיל יותר מבוגר (שנות העשרה?) אפשר גם להגיד מי החברים, ולשמוע גם את דעתם, למרות שדעתם לא מחייבת (הרי אם יגידו שהם רוצים שחברים Y יטפלו בהם ואלה לא מעוניינים או את לא מעוניינת שאלה יהיו האפוטרופסים לא תשני בגלל דעתם, אלא תסבירי להם למה בחרת דווקא את חברים X).
 

אורora

New member
לא בטוח שאני מסכימה איתך

למרות שיכולתי להתווכח על חינוך בני עשרה קלושה ביותר. אם את מספרת להם במי בחרת ושומעת את דעתם איך את יכולה לא להתחשב בה? נאמר את אומרת לנערה בת 16 בחרתי את X והיא אומרת לך בתגובה בשום אופן לא , אני שונאת אותה וכו....אז מה לא תתחשבי בדעתה. אני חושבת שיותר נכון גם בגיל צעיר וגם בגיל מבוגר למנות קבוצה של חברים קורבים ( נאמר 10 או טיפה פחות ) ולומר שאם יקרה משהו הם בשיתוף הילדים יחליטו אצל מי יהיו הילדים. כמובן שאלה שבחרת צריכים להיות בקבוצה אבל באינטואיציה היום לא הייתי רוצה לספר לילדים מי הם אותם האנשים.
 

catנוע

New member
לא התכוונתי לא להתחשב

אלא שאם יש לך שיקולים טובים למה בחרת את X ולא את Y לשתף אותם (במידת האפשר) בשיקולים האלה. גם לבני עשרה אין ראיה כמו של מבוגרים והשיקולים שלהם יכולים להיות לא רלוונטים מבחינת אפוטרופסות (למשל, ש Y יותר כייפי מ X, למרות שמהכרותך Y הוא גם לא אחראי ולא היית רוצה שהוא זה שיהיה האפוטרופוס של הילדים). 10 אנשים?? איפה את מוצאת 10 אנשים כאלה? למצוא זוג חברים שיסכימו לטפל בילדים זה קשה, לא כולם מוכנים להיות אפוטרופסים, זאת בכל זאת אחריות גדולה, אז עשרה? ושוב, מה אם הילדים רוצים את X והחברים לא מעוניינים או חושבים שיהיה עדיף אצל Y? או ההפך. גם בית משפט שומע את הילדים הגדולים ואת הבקשות שלהם ולוקח אותם בחשבון אבל מכניס את זה לכלל השיקולים שיש לו, ובסוף מחליט מי יהיה האפוטרופוס, לאו דווקא לפי מה שהילדים ביקשו. ואני מסכימה איתך כי גם אצלי כרגע האינטואיציה אומרת לא לספר מי הם בדיוק. אבל כשהילדים יהיו גדולים יותר? לא יודעת.
 

אורora

New member
וודאי שאין לי עזרה

שיסכימו ( לא שאלתי 10 ) כוונתי היתה שאני אגיד לילדים שמי שיטפל בהם יהיה בתוך הקבוצה , ושההחלטה תהיה בשיתוף עימם. ( בפועל 2 בקבוצה יהיו אלה שעליהם החלטתי אבל את זה אני לא רוצה לספר ) שיקולים טובים....הרבה פעמים זה גם מי שמסכים לא? אני לא בטוחה גם שתמיד מה שקבענו הוא שיקרה, לעיצים מי שהסכים והבטיח יכול להתקפל או בדיוק לא יוכל בגלל נסיבות החיים , ומישהו אחר שלא חשבנו יהיה זה שיקח את הילדים.
 
לספר את האמת../images/Emo70.gif

כמובן, בהתאם להבנה ולגיל אבל לא רק לה אלא לסביבה, לאחייניות, לגננות. מאוד חשוב לספר את האמת ולו כדי למנוע מהדמיון להשתולל לכיוונים לא רצויים. בקשר למוות - לא יודעת עדיין איך אתמודד עם העניין. עוד מוקדם בשבילנו אבל אני מניחה שאספר לה על הסידורים כשהיא תגיע לגיל הנכון והבוגר.
 

gezers

New member
בעיה של האמא.. שהועברה..

חבל חבל חבל שיש נשים שמעדיפות "למרוח" את הילדים שלהן במקום להתמודד עם האמת, ושוב מוכיח כמה הקטנטנים האלה רגישים לכל מה שעובר עלינו.. גם בלי מילים מיותרות..
 

eרון1

New member
ילדה מסכנה ../images/Emo7.gif

עם מה היא צריכה להתמודד מגיל צעיר וכל שנה נהיה מורכב ומסובך יותר והכל כי לא חשבו שכדאי לספר לה את האמת... נכון שחששות של ילדים ממות הוריהם והקרובים להם תמיד קיימים, אבל אצלה מתווספים עוד גורמים מקשים אחרים! הייתי נותנת לקרוא ההודעה הזו לכל אמא שחושבת שלא צריך "לחשוף" את הילד לאמת בשלב "מוקדם" בחייו
 

ענת 5555

New member
באותו ענין

לפני הרבה שנים הייתי בשבעה של אמא שנפטרה ממחלה קשה והשאירה ילד בגיל העשרה המוקדם. הסיפור המשפחתי שם מאד מורכב, ומסיבות ברורות לא אפרט. אבל אגיד שההורים לא היו נשואים, והאבא היה בקשר חלקי עם הילד והיה ברור שהוא לא ילך לגור איתו. והיו דודים אבל האמא לא מינתה אפוטרופוס ולא דאגה להסדיר מראש אצל מי הוא יגור. במהלך כל השבעה, הילד הפליג בשבחי עצמו, עד כמה המורים אוהבים אותו, וכמה חברים יש לו ועוד ועוד (מה שהיה רחוק מהאמת). ונשבר לי הלב. כי היה ברור שהוא מנסה למכור את עצמו למישהו מהדודים שלו, כדי שמישהו מהם יסכים לקחת אותו אליו. לא יודעת מה היה יותר קשה לילד. זה שאמא שלו נפטרה, או זה שהוא לא ידע מה יקרה איתו. אני חושבת שזו אחת הסיבות שכל כך חשוב לי שהילדון יידע תמיד מי הכתובת המדוייקת, הבן אדם הספציפי מאד שיקח אותו אם יקרה לי משהו.
 

אורora

New member
גם את שלי

אני מרגישה אגרוף שתופס לי את הלב. הסיפור הזה ניכנס לפחדים הכי גדולים שלי
 

דש1דש

New member
../images/Emo14.gif אוי - התמונה הזו תרדוף אותי

הלילה.... רק חיזקת אותי שצריך להגיד - שילדים ידעו שיש סידור! בטוחה ששלי יאהבו את מי שבחרתי עבורן - ויודעת שיש כמה בעדיפות שניה כהמתנה אם יהיה צורך! אוי איזותמונה קורעת לב! אך אחד לא לקח את הילד ואמר לו שיהיה בסדר - יש לו איפה להניח ראש? כל אחד היה עסוק בלהסתכל על התקרה?! איך אפשר? הם לא הבינו????? קרעת אותי....
 

Tin Tinn

New member
נראה לי נורא עצוב שהאם חיה בהכחשה

והבת סובלת מזה
ברור לי שלו האם היתה מדברת עם בתה על הנושא, הרבה תחושות רעות, אומללות וסבל היו נמנעים. אין לי ספק שמה שאנחנו מרגישות, זה מה שהילדים שלנו יקלטו. בלי לדבר ובלי להגיד כלום. אם אנחנו שלמות עם הבחירה שלנו, ככה יגדלו הילדים שלנו. והראיה היא הילדים הקצת יותר גדולים של נשים כאן בפורום שאומרים בנון-שלנטיות לכל מי ששואל - לי אין אבא. כאילו, דא??? חבל לי שאותה אם לא העבירה את תחושת הבטחון הזו לילדה שלה. כאילו - אין לי אבא, וזה בסדר. טוב לי גם ככה. לגבי נושא המוות, אני חושבת שחשוב מאד שהילדים יידעו מה יקרה איתם אם וכאשר... אמא שלי נפטרה כשהייתי ילדה קטנה. אז נשארנו אני ואחיותי עם אבא. בתור ילדות קטנות לא שאלנו מה יהיה איתנו אם יקרה משהו לאבא גם. דווקא היום, בראיה לאחור, אני חושבת שכן היינו צריכות לחשוב על זה ולשאול, אבל איכשהו לא שאלנו. כשהיינו קצת יותר גדולות, אבא שלי סיפר לנו מה הסידור שהוא עשה עבורנו אם יקרה לו משהו. אנחנו ממש לא היינו מרוצות מהסידור שלו, אבל הוא אמר שלא היו לו אפשרויות אחרות, ועד כמה שזה עצוב לו שאנחנו לא מרוצות, זה הסידור הטוב ביותר עבורנו. לא נראה לי שבגיל מאד קטן יש מה לדבר על הנושא, וממילא זה יעבור "מעל הראש". אבל בגילאים מאוחרים יותר, ובהתאם לרמת ההבנה, אין לי ספק שאשב לדבר עם הגוזלית ולהבהיר לה שדאגתי לה גם במקרה כזה, ומה יהיה איתה. אני חושבת שזה נותן תחושה של יציבות. כאילו - גם אחרי המוות אמא דואגת לי.
 
למעלה