מאבקי הנצחי לקיצור מאמרים

אור302

New member
מאבקי הנצחי לקיצור מאמרים

יש לי עוד 1100 מילה לחתוך עד שאני יורד ל-10,000 המוקצים בידי כתב העת. כל חיתוך הריהו חיתוך בבשר החי וכבר לא נשאר מה לחתוך. תכף אני מגיע לאיברים פנימיים. מה היא המקבילה הטקסטואלית של טחול? הרי אפשר לחיות בלעדיו. מעניין אגב שיותר קשה לי לחתוך במאמרים כתובים עברית מאשר באנגלית. עברית היא הרחבה של האישיות שלי, אני קשור אישית לכל מילה. לערוך את עצמי באנגלית זה כמו לסלק שאריות של מיונז מהצד של הכריך. טעים אמנם, אבל יש מספיק על הלחם.
 

אור302

New member
עכשיו עוד 621 מילים

אם כי המצב מסתבך שכן חלק מהקיצוצים כוללים מחיקת הערות שוליים מה שמשבש את כל הסדר ושיטת "ראה לעיל הערה 8" קורסת כמגדל קלפים כאשר 8 נעשה 7 לאחר מחיקה ל 6. אבל אנחנו בדרך הנכונה! הסכין קוצצת לה בעליזות.
 

אור302

New member
עוד 263 מילים

זה כמו הסיבוב האחרון בקרב בין רוקי לדראגו, המהלומות ניתכות בין שני מתאגרפים מותשים, הענק ממוסקבה כמעט נופל, אבל עדיין לא.
 

אור302

New member
בסדר חתכתי אותן!

ירדתי מתחת ל-10000. אבל עכשיו אני רק מתמלא חמדנות סגפנית או איזו אנורקסיה וורבלית ומחפש לחתוך עוד. &nbsp אגב, בעניין לבקש מהעורך אישור לחריגה: זה אפשר לעשות לאחר שהמאמר כבר התקבל ואנחנו בשלב התיקונים, אבל בהגשה ראשונית...בוא נאמר שעדיף לא לבקש טובות בשלב הזה. או במילים אחרות, אל תיתן להם תירוצים.
 
בקשה כזאת מעולם לא גרמה לי לבעיות

במקרים הבודדים שנזקקתי לתוספת מלים קצרה. העורכים תמיד גילו הבנה והתחשבות. בחלק מכתבי העת, במערכת ההגשה האלקטרונית מבקשים לציין את מספר המלים ואם עברת את המגבלה יש מקום להסביר למה. אבל כבר סיכמנו שמדעי הרוח זה עולם אחר- ואני מודה שהוא זר ומוזר לי.
 

אור302

New member
והסכין ממשיכה לקצוץ!

הצלחתי לחתוך עוד ואז לכלול כמה מן החתיכות שמחקתי. לא יאומן כמה אפשר לקצץ כשרק רוצים. הלוואי ויכולתי לעשות זאת בתקציב ובדיאטה שלי.
 

אור302

New member
באמת, זה כמו התיק של מרי פופינס.

לא ייאמן כמה עוד אפשר לחתוך כשרק רוצים. עכשיו אני מתעקש להחזיר כמה חתיכות שהוצאתי ועליי כמובן לקצץ עוד - ואני מוצא עוד ועוד מקומות לעשות כן. אבל זהו ירדתי ל-10000 מילה וזה כולל הכול. וכך מילה אחר מילה מגיעים אל היעד.
 
כשרגילים לכתוב מאמרים קצרים

(מאמר של 4,000 מלים נחשב ארוך) אני תוהה איך, ולמה בכלל צריך, לכתוב מאמר של 10,000 מלים. כתבתי לפני כמה שנים מאמר לכתב עת בתחום של תקשורת מקצועית, שהאורך הממוצע של מאמרים בו הוא 9,000 מלים. לאחר הריוויו העורך ביקש ממני להאריך את המאמר בן 5000 המלים שכתבתי. הצלחתי בקושי רב להגדיל לקצת יותר מ 6000 ...
 

אור302

New member
אשיב באורח עוקצני במקצת,

שאם היו קצת יותר פרטים במאמר הידוע ש"הוכיח" שהתרופה לכולרה לא עובדת על קורונה, אולי היה אפשר לראות שזו נוכלות ולא להפסיק את המחקרים. אבל כשדורשים מאמרים קצרים עם תוצאות ובלי פירוט "מיותר," אפילו כתב העת הידוע "לנצט" נופל בפח. &nbsp אבל אני מבין תחושתך. פעם כתלמיד תואר שני בקושי הצלחת לגרד עבודה של 25 עמודים על חמישה רומנים עבי כרס. שנה לאחר מכן, כבר בקושי הצלחתי לצמצם את עצמי ל-50 עמודים בעבודה על חצי קובץ מעשיות. אז ידעתי שעליתי על דרך המלך והיא היכולת להזיז פרטים מן השוליים למרכז ולחבר אותם ליצירת תמונה שלמה בהקשריה השונים. אם כי ייאמר שכרגע יש לי 2000 מילים בערך של הפניות וחלק ניכר מהן הוא מראי מקום מסורבלים, חלקם ארוכים למדי, למשל בפרק של קובץ: שם המאמר, כותבים, שם הספר, עורכים, הוצאה, שנה עמודים. מה אשמתי שיש לספר שלושה עורכים? שיש למאמר שם באורך של קילומטר וכך גם לספר? אם היה מאגר ביבליוגרפי מרכזי ממוחשב ואז רק שמים את העכבר על המילה והפרטים מופיעים - זה היה מפנה לי הרבה מילים.
 
במקרה שאתה מזכיר תוספת מלים לא היתה משנה כלום

למיטב הבנתי ה retraction נעשה בכלל על-ידי חלק המחברים שלאחר הפרסום התעורר אצלם חשד לגבי איכות המידע מהמאגר שעליו התבססו. זה דווקא מעיד על יושרה של אותם המחברים ולא על נוכלות. וגם לא הייתי אומר שמאמר מוכיח (אם ניכנס רגע לפילוסופיה של המדע, אז אפשר רק להפריך או לחזק. אף פעם לא להוכיח). ברפואה נהוג לדבר על "ראיות" (evidence). והנה עוד הבדל דיסציפלינרי. ברוב כתבי העת בתחום שלי משתמשים בסגנונות ציטוט כמו ונקובר, ששם בגוף המאמר מציינים את מספר המקור ברשימת הרפרנסס או APA שזה שם המחברים ושנה (ומהפעם השנייה שמזכירים אותו מקור רק שם המחבר הראשון et al.). התוספת של זה למספר המלים לא מאד גדולה אם בכלל (בוונקובר לפעמים מציינים את מספר המקור בתוך סוגריים ואז זו תוספת מלה, או בסופרסקריפט צמוד למלה ללא רווח). וטבלאות או איורים לא נכללים בד"כ בספירת המלים, אז לפעמים כשצריך לצמצם אפשר להציג חלק מהדברים בטבלה ולהפנות אליה. למשל, במחקרים איכותניים אני לפעמים מציג טבלה מסכמת עם שלושה טורים: תימות, הסבר/פירוט, ציטוטים נבחרים. זה חוסך הכנסת ציטוטים לטקסט עצמו כאשר יש מגבלת מלים משמעותית (עדיין לא למדתי איך לצמצם מאמר איכותני ל 2500 מלים כמו שחלק מכתבי העת מבקשים). לרוב אני מעדיף כן לשלב את הציטוטים בטקסט עצמו ויש עורכים מספיק גמישים שאם פונים אליהם מאפשרים לעבור את מגבלת המלים במקרים כאלו- אבל לא כולם.
 

אור302

New member
נו, עוד יותר גרוע - לא כתב העת הבחין בבעיה אלא הכותבים.

ממש לא ברור לי העניין הזה שמפרסמים רק תוצאות. מה עם חישובים? נניח כתב עת באסטרונומיה: שם הרי יש ודאי עמודים של חישובים על המרחק נניח בין כוכבים, לא מפרסמים את זה? רק מסקנות? אם לכל הפחות היו מוסרים לכתב העת את החישובים ברקע. &nbsp שמע הוונקובר נשמע לי שיטה מצוינת. הבעיה שעדיין צריך לפרט את המקור בביבליוגרפיה. לשם מה צריך רשימה ביבליוגרפית כשהפרסום אונליין? מצד שני, אם חותכים את הרשימה, לא בהכרח יתווסף עוד מקום לטקסט: פשוט ידרשו טקסטים קצרים יותר, מינוס מספר המילים שהיו הולך לביבליוגרפיה. אז לא עוזר. הרי מראש ההגבלה היא מלאכותית.
 
תוצאות כבר כוללות בתוכן את החישובים

בעיקר מדדים סטטיסטיים למיניהם. הבעיה במאמר לא הייתה החישובים- החישובים היו בסדר. הבעיה היא בנתונים עצמם. ישנם תחומים רבים בהם נוהגים לעשות ניתוח משני של נתונים שנאספו ממאגרי מידע שונים. זה מה שנעשה במחקר הזה. אצל אותם מחברים התעורר חשד לגבי איכות הנתונים, בגלל חוסר שקיפות מצד מי שמנהל את המאגר. הם החליטו כאמצעי זהירות למשוך את המאמר. בנוסף, הרבה פעמים דווקא כן שולחים לכתב העת את הנתונים כנספר, שלעתים מתפרסם אונליין. אבל לפעמים יש מגבלות על זה. בוונקובר יש בעיה אחת: המספור הולך בסדר רץ לפי האזכורים בטקסט. המאמר הראשון שאתה מזכיר יהיה מס' 1 וזה יהיה מספרו ברשימה הבבליוגרפית. הבא בתור יקבל את המספר 2 וכן הלאה. חייבים להשתמש בתוכנה בבליוגרפית אחרת זה הופך לסיוט כשאתה מנסה לערוך: כל תוספת של אזכור מחייבת לעדכן את כל המקורות שמוזכרים אחריו. העברת פסקה ממקום אחד למקום אחר? כל המספור משתנה. באופן כללי, אני אוהב יותר להשתמש ב APA. מה שכן, יותר ויותר כתבי עת מאפשרים עכשיו להגיש את המאמר עם רשימת מקורות באיזה סגנון שאתה רוצה, ולערוך לפורמט שלהם רק כשהמאמר מתקבל. לא ברורה לי השאלה על רשימה בבליוגרפית (או יותר נכון references) כשהפרסום אונליין. הרבה כתבי עת הופכים בגרסת ה HTML של המאמר את המספרים להיפרלינק שכשאתה לוחץ עליו פותח חלון עם פרטי המאמר או מביא אותך למקור ברשימת הרפרנסס. חשוב לזכור גם שיש מקורות, כמו ספרים למשל, שאין להם גרסה אלקטרונית. לא חשוב להזכיר אותם?
 

אור302

New member
כוונתי הייתה שאם אין רשימה ביבליוגרפית,

כי שם המאמר צץ בהיפרלינק, זה לא יוסיף לך למכסת המילים של הטקסט: פשוט יאפשרו לך מספר קטן יותר בלי הרשימה. הרי מראש אין מחסור במקום בגרסת אונליין. זו דרישה מלאכותית. &nbsp בעניין וונקובר: אני חשבתי אחרת. חשבתי שיש לך רשימת מקורות ממוספרת ואז במקום שם המחקר ושנה וכן הלאה, אתה פשוט נותן את מספר המאמר ברשימה. ואם הוספת איזה מקור תוך כדי, כל המספרים מתעדכנים כמו שמוסיפים הערת שוליים בוורד והמספור מתעדכן. &nbsp לגבי המאמר על התרופה: איך המחברים לא חשדו כבר בזמן הכתיבה? הרי הם אלה שאישרו את המאמר לפרסום? מה קרה פתאום?
 
אבל רשימת המקורות לא נחשבת למספר המלים

מגבלת מס' המלים בכל כתבי העת שאני מכיר מתייחסת לטקסט נטו: לא טבלאות, לא איורים (והכותרות שלהם) ולא רשימת המקורות. דווקא רשימת המקורות חשובה לצורך מאמרי סקירה. כשעורכים מאמרי סקירה (בעיקר מאמרי סקירה שיטתיים) הפרקטיקה המקובלת היא לעבור על המקורות של מאמרים שהחלטת לכלול ולראות אם יש ביניהם כאלו שעשויים להיות רלוונטיים למאמר הסקירה ולהוסיף אותם אם הם לא עלו בחיפוש במאגרי המידע. הרבה יותר קל לעשות את זה מרשימת המקורות מאשר לעבור על כל אזכור בתוך הטקסט. לגבי ונקובר, הבנת נכון. אתה מציין את המספר ברשימת המקורות בגוף הטקסט. אבל המספור ברשימה הוא לפי סדר האזכור בטקסט. לכן, אם לא משתמשים בתוכנה בבליוגרפית שיודעת לסדר מחדש את הרשימה ואת מספרי המקורות בתוך הטקסט אז בכל פעם שעושים שינוי צריך לעשות את זה ידנית וזה סיוט.
 

אור302

New member
אצלנו זה הפוך. מספר מילים כולל הערות והכול.

אתה מחלק לך בפנים איך שאתה רוצה. לפעמים יוצרים הפרדה ויש תקציב מילים נפרד אבל גם זה יכול להגביל אם מתאים לך, נניח, יותר בהערות וקצת פחות בטקסט. במדעי הרוח אין איורים בדרך כלל ומעט טבלאות (שגם הן די פשוטות וקטנות). &nbsp אתה צודק לגבי מאמרי סקירה. אבל זה מקרה בפני עצמו.
 
הבעיה עם הפניות

במאמר שאני מנסה לקצר עכשיו יש מעל מאה הפניות. זה הרבה יותר מדי, אבל כל הפניה יקרה ללבי, גם משום שלפעמים חשוב לי להראות שהנושא נחקר ביסודיות וגם כי כל הפניה מאירה היבט שונה בנושא. בנוסף גם יש לי תחושה שחמש הפניות תומכות בטענה שלי יותר מהפניה אחת, שעלולה להיראות כמו ההפניה היחידה שיכולתי למצוא. וגם, איך בוחרים?! אם אחתוך עכשיו חמישים הפניות מהמאמר הוא כבר יתקצר, עוד לפני שמדברים על הרשימה הביבליוגרפית. לא קל!
 

אור302

New member
מסכים בהחלט. הנה שתי דוגמות.

הרי כולנו מחפשים את הפער המחקרי שיצדיק את מה שאנחנו עושים. אז טוענים "הנושא זכה לתשומת לב מעטה." אבל איך מבססים היעדר? מראים כמה הפניות שזה כן נעשה וזה העניין: הרי לנו יש אינטרס להראות מעט הפניות כאלה אבל השמטה של כל אחת מהן עלולה להיתפס כמעשה מכוון שמטרתו יצירת אשליה של פער מחקרי. אז חייבים לציין את כולן וחס ושלום מוותרים על אחת שהכותב שלה הוא אחד השופטים! וזה בהחלט תרחיש סביר שהרי שולחים לשיפוט למי שבתחום, כלומר מי שעבד על זה, כלומר מי שאולי וויתרנו על הפניה אליו כי לא היה מקום. עכשיו לכו תסבירו שהוד מעלתו השופט/עורך לא זכה להפנייה כי לא היה מקום. &nbsp או למשל הנחת יסוד שכבר נחקרה. מראים כמה מקורות בתור ביסוס אבל תמיד יהיו עוד ותמיד גם אלה נבדלות בינן לבין עצמן. רק תחשבו על משפט כמו "מקובל לתזמן את חתימת המשנה לתקופה שבין סוף המאה הראשונה לתחילת המאה השלישית. ראו למשל..." - הרי ה"ראו למשל" הזה יכול למלה ספר שלם ואז גם יש את החורגים מ"המקובל" וגם בתוך המקובל ישנם נבדלים וניגודים בלי סוף ולכרוך אותם יחד רק מעורר מחלוקות. אי אפשר לצאת מזה טוב. לא יעזור.
 
למעלה