מאבק יום יומי

קשר חדש

New member
מאבק יום יומי

פגשתי ידיד שלי, שעבר ניתוח קיצור קיבה לפני שנתיים וחצי. והוא אמר לי, שאני לא אחשוב, העניין עם המשקל הוא עדיין מאבק יום יומי (למרות שהוא 35 ק"ג פחות).
שכנה שלי, שהולכת לחלי ממן, אמרה לי שמבחינתה המשקל הוא מאבק יום יומי.
לדעתכם זאת אמונה, שפוגעת בתהליך הירידה/שמירה על המשקל?
או שזו האמת או כל אפשרות אחרת?.
האם אפשר לצאת מהסטייט אוף מיינד הזה? או שהוא לנצח?
 
כשמתנהלים תוך כדי מאבק

זה נהייה מאבק.
כשמתנהלים ממקום של ערכים אז אין מאבק כי הערכים חשובים ורוצים לשמור עליהם.
זה בעקרון במילים גבוהות.
במילים של בני אדם....
תכלס:
מי שרוצה לרזות ומה שיש לו בראש זה לרדת במשקל אז הוא נמצא כל הזמן במלחמה עם האוכל כי מצד אחד הוא רוצה לרדת במשקל ומצד שני הוא רוצה לאכול את כל הדברים הקיימים (בערך ובהקצנה).
מי שרוצה לשמור על הערכים שלו וחשוב לו להזין את הגוף שלו בדרך מסויימת והוא לא מוכן לאכול ג'אנק לסוגיו, הוא ירזה אם התכוון לזה וגם אם לא.
זה הספור.
ההשמנה היא מכל הליד, הבערך, הנשנושים.
ההשמנה היא לא מסלט ירקות, לחם, גבינות.
היא מכל אותם מזונות שעליהם יש את המאבק.
כתבתי על זה כבר המון פעמים, לכל אחד מאיתנו ערכים אחרים אבל לאף אחד אין ערך של תפוצ'יפס הכרחי לחיוניות שלי
או
חיי לא חיים במידה ולא אוכל עוגת שמרים/בורקס של מאפיית מרגרינה.
זה עניין של בחירה,
לחיות חיים של מאבק כשתמיד מפסידים כי גם כשמנצחים יש שם הפסד
או
לגלות את בסיס האמונות והערכים שלי, לעשות עבודה ולהשאר נאמנה לאותם ערכים.
כל כך פשוט כשמגיעים למקום הזה.
 

קשר חדש

New member
יש הרבה מאד ערכים

לדעתי ערכים אינם העניין כאן.
ערכים יכולים להיות שונים.
הערך איננו חיי אינם חיים ללא בורקס ממרגרינה. אבל הרבה מאד אנשים רואים ערך בגרימת הנאה עצמית/נהנתנות, "טריפת העולם" ומיצוי כל אפשרויות ההנאה הקיימות.
ככה לפחות אני תופסת את הדמות של טומי לפיד. שאכל והרבה, בהמון מסעדות בארץ ובעולם. יצא הרבה לבלות. טרף את העולם. ניסה הכל, בלי להתעכב על ספירת הקלוריות במנה.
אז נהנתנות מצד אחד ושמירה על הבריאות מצד שני, יכולים להוביל להרבה מאד התנהגויות.
הפחות סבירה מביניהם היא לא אכול מנות אחרונות, בורקסים ונקניקים (כיוון שאז ערך ההנאה/נהנתנות לא מקבל את חלקו).
היותר סבירה, היא לעשות הרבה מאד ספורט/הליכות ברגל/שחיה/טיולים. כי כפי שמחקרים הראו, עדיף להיות שמן ובכושר (מבחינת בריאות) לעומת רזה ולא בכושר.
כלומר, דווקא הכושר הגופני, הוא זה שעושה את ההבדל מבחינת הבריאות, ולוא דווקא אי אכילת תפוציפס.
 

קשר חדש

New member
אגב יש עוד ערכים רלוונטים

אני יודעת שאת לא מקבלת אותם (=שיפוט), אבל יש אנשים שאלו הערכים שלהם:
כמו להיות חלק מהקבוצה/לשתף פעולה/להשתתף בפעילות הקבוצתית. הרבה מאד פעוליות קבוצתיות (משפחה, חברים לעבודה, חברות) כוללות אכילה משותפת.
כמו אי פגיעה מכוונת באחר/התחשבות ברגשותיו. רלוונטי כאשר מישהו טרח והכין ולא טועמים אפילו את מה שהוא הכין.

ולכן בעיני, אלא אם כן, יש שיפוט ערכי שאומר, שהערך של הבריאות על נגזרותיו הוא העליון, לרבות הפרשנות של הערך שגורסת שרק אכילת אוכל בייתי ולא מתועש הינה שמירה על הבריאות, וכל ערך אחר של אנשים הוא לא רלוונטי, אז הפתרון הוא בצד הערכי.
 

קשר חדש

New member
ועוד ערך הוא האיזון

אמא של בעלי דוגלת בו כערך מרכזי.
היא לא תהיה בקיצון. היא לא תהיה מאלה שאוכלים רק אוכל בייתי, אבל גם לא מאלה שאוכלים רק אוכל מתועש. היא לא תהיה מאלה שאוכלים רק ממתקים, אבל גם לא מאלה שנמנעים מהם לחלוטין.
היא לא תעשה המון ספורט אבל גם לא תשב בבית ולא תעשה בכלל.
היא לא תספור קלוריות במנה ותפסיק את הביס כי תמו הקלוריות שרשומות בתפריט אבל לא תאכל בהתקף אכילה את כל הבית.
בעיניה חשוב לשמור על האיזון (=ערך) בכל פעולה שעושים.
 
לכל אחד יש את הערכים שלו ופרשנות שלו לישום

איזון הוא השקפת עולם.
דרך אגב, תתפלאי, אני לגמרי שם רק שאיזון כשמו הוא.
זה לא אמצע אלא איזון וכל אדם יש לו את האיזון שלו ולכן זו השקפת עולם, התייחסות לעולם.
לגבי לאכול כריצוי חברתי.
אפשר לעשות טוב לאנשים שנמצאים איתם בדרכים שונות.
בן אדם שלא מסוגל להגיד לא כי מישהו בישל אוכל הוא לא עושה את זה כערך אלא בגלל שיקולים אחרים.
כדי להגיע למקומות אחרים יש לשחרר ולהסתכל על התמונה הגדולה.
התמונה הגדולה שאנשים נמצאים במאבק על המשקל שלהם, זה היה משפט הפתיחה.
הדוגמאות שהבאת מחזקות בדיוק את מה שאני אומרת.
ערכים אפשר לבחור והשאלה מה הערכים של אותו אדם.
בן אדם שמקדש את הנהנתנות כערך עליון, לא יכול לשחרר ונמצא כל הזמן במאבק.
 

קשר חדש

New member
הזכות של אדם להחליט שהוא לא אוכל גאנק לסוגיו

היא מוגבלת מאד, כי היא כוללת בחובה את החובה לארגן לעצמו את האוכל שאיננו גאנק בעיניו.
אם בעלי יחליט שממחר הוא לא אוכל יותר לחם מתועש, ולכן אני אמורה להכין לחם ביתי, אז הוא יכול להחליט עד מחר בבוקר. ההחלטה לא לאכול יותר לחם מתועש של בעלי (אם הוא יחליט אותה), תהיה חייבת לכלול את ההחלטה שהוא מתחיל להכין את הלחם הזה בבית, כלומר שהוא מבשל/אופה/קונה את המצרכים הרלוונטיים או שהוא מגיע איתי להסכמה אחרת.
אם אחד מילדי יחליט שהוא צמחוני/טבעוני/לא אוכל גלוטן/אוכל כשר, בלי שהוא מתכוון לקחת חלק במאמץ של הכנת המאכלים הללו או קנייתם, אז הוא יכול להחליט. לא מאמינה שהוא יצליח לבצע. שוב, אלא אם כן הם יגיעו להסכמה אחרת איתי.
אפילו אני, אם אחליט שאני עושה אחד מהדברים הללו, אני לא חופשיה להחליט את זה ככה סתם. אלא אני גם צריכה להחליט על חשבון מה זה בא. אם אני מחליטה להשקיע עכשיו יותר בבישולים, אז באותה נשימה אני צריכה להחליט על מה אני מוותרת בשגרה, כי זמן פנוי לזה במצב הקיים אין לי.
 
יש פתרונות במידה ובוחרים לפתור

בדרך הזו אפשר לשים מקלות בכל החלטה ובכל שינוי
אני מדברת על ערכים ועל חשיבות של שינוי.
אם לחם מתועש ירד מסדר היום ויעלה לחם בייתי אז יש פתרונות גם לזה.
למה את אמורה להכין לו לחם? את מבינה שכבר בחשיבה הזו שלך את עוצרת כל התפתחות של מחשבה על שינוי?
אם יהיה לו חשוב הוא יעשה קורס אפיית לחמים, יקנה אופה לחם וישתמש בו, יפרסם מודעה בעתונות המקומית לגבי אופה בייתי.....עוד?
כדי לצאת מאזור הנוחות צריך אומץ ורצון לעשות את הצעד הקטן קטנטן.
התנגדות לשינוי היא הדבר הכי אנושי ואני מבינה את ההתנגדויות שלך.
 

קשר חדש

New member
אבל לא הבעתי שום התנגדות לשינוי של האחר

הנקודה היחידה שאני מנסה להעביר, היא שאין לאחר זכות להחליט על שינוי, ולדרוש כמובן מאליו שכל האחרים יתיישרו לדרישותיו.
אם בעלי או הילדים יחליטו על שינוי תזונתי כלשהו ויעשו אותו לא תהיה בעייה בכלל.
השאלה היא מה יקרה אם בעלי יחליט שממחר הוא רוצה רק לחם ביתי ואז לא יעשה שום דבר לצורך כך. לא ילמד להכין לחמים, לא ילך לחנויות למצוא את המוצרים, לא יכין אותם וכו'. אז לא יקרה כלום.
החלטה של אדם, שלא אחראי על כל הצד הלוגיסטי בבית, לשנות את דרך האכילה שלו, לא שווה לכלום. אין לאף אדם זכות קנויה להחליט ממחר שהוא אוכל בדרך X, ולדרוש לשנות את כל הלוגיסטיקה בבית שתתמוך בהחלטתו.
אם האדם שהחליט עומד מאחורי החלטותיו ופועל באופן לוגיסטי לביצוע שלהם אין שום בעייה.
 

פ הילה

New member
לקשר חדש - במשפחה - זה לא עובד כמו שכתבת- זו דעתי האישית

עצוב לראות שזו הגישה שלך.
משתפת- לפני 3 שנים בתי אמרה לי שהיא הופכת להיות צמחוני.
בגישה שלך - התשובה שלי הייתה צריכה להיות משהו בסגנון - את רוצה להיות צמחונית - אין בעייה תדאגי לעצמך. אני לא בעסק.
אבל לא כך היה. אדרבא, ישבנו ביחד והרכבנו תפריטים , קניתי מצרכים מתאימים ועושה הכול כדי שתהייה לה תזונה נכונה. גם אנחנו שאר בני המשפחה נחשפים למתכונים חדשים וחלקם טעימים וחלקם לא טעימים . המשפט שאמרה שלא כל אמא הייתה עושה כך ומעריכה את המאמץ שלי ישמש לה דוגמא כאדם מבוגר.
 

קשר חדש

New member
מה שהתכוונתי

הוא, שאדם לא חי לבד. הוא חלק ממארג משפחתי. יש אילוצים שונים. יש סידרי עדיפויות.
אם ילד יחליט שהוא רוצה: א. להיות צמחוני. ב. לאכול ב-9:00 בבוקר (כי אז הוא רעב בפעם הראשונה) וב-21:00 כי אז הוא רעב בערב ועוד פעם באמצע.
לא בהכרח שלכל משפחה זה יתאים.
אי אפשר לאכול בזמן השיעור בבית הספר.
יש משפחות, שב-21:00 בערב המטבח כבר סגור והכל נקי, וזה לא מתאים שאז תתחיל ארוחת ערב.

כנ"ל לעניין הצמחונות. יש משפחות שיכולות לקבל את העניין. שבהן ממילא לכל אחד מכינים מה שהוא אוהב. ויש משפחות שמכינים אותו דבר לכולם.

בכל מקרה, למי שלא מכין את האוכל במשפחה, אין אפשרות להחליט באופן חד צדדי שמהיום הוא X, ולצפות שכולם יעמדו דום.
הוא צריך לבקש, לעיתים לקחת חלק במאמץ (להכין בעצמו, ללכת לבד לחנויות המיוחדות וכו').
 

פ הילה

New member
קשר חדש, אני הבנתי עוד קודם את מה שכתבת

וגם אחרי ההבהרה שלך - אני חושבת שאת לא צודקת בגישה שלך. היא לא נכונה לגבי התנהלות ביתית -משפחתית. אני בטוחה שכשאת רוצה משהו את עושה ואין סיבה לא לבוא לקראת יתר בני המשפחה.
במקרה של מטבח סגור ב21. מה נגיד לילד סליחה אתה לא אוכל כי המטבח סגור ונקי????
מי שלא מכין אוכל - אין לו זכות לבקש שינויים בתפריט?? או רק עד גיל מסוים אפשר לבקש כי הוא קטין ואין לו יכולות? ולמבוגרים אסור
את תסכימי שבעל המשכורת בבית יוכל להגיד לך מה מותר או אסור לעשות עם הכסף? אין סוף לאפשרויות שמשהו מחזיק בידו קלף ומניף אותו ועל ידי כך מונע מאחרים שינויים-דברים שברצונו לממש.
ומה אם רופא יגיד לך לשנות תפריטים לאחד מבני המשפחה- תגידי לו בוא תבשל או תעשי מאמץ לשנות.
אז למה לא לשנות דברים??? לשנות גישה???
מאחלת לך בהצלחה
 

ניקנוR

New member


 

ניקנוR

New member
לצפות שכולם יעמדו דום?


את מתארת את זה כאילו עצם העובדה שבנאדם בחר לעצמו, היא פעולה שמכוונת אישית נגדך או נגד הקבוצה (המשפחה במקרה הזה).
הבנאדם קודם כל בחר בשביל עצמו.
הוא בדק עם עצמו והגיע למסקנה שזה (צמחונות/לא לאכול כרגע/לא לאכול מאכל מסוים, גם אם מישהו אחר הכין וטרח עליו) מה שמתאים לו.
הוא לא עשה את זה בשביל לפגוע במישהו אחר.
הוא גם לא ביקש שאחרים ישנו את החיים שלהם בשביל להתאים להחלטה האישית שלו. זה כבר מהלך שאת הוספת.


אני לא מתייחסת לכל מה שאמרת, הבנתי שהכוונה שלך היתה להגיד משהו רחב יותר. פשוט, אני מרגישה שאת המשפט הזה- על הסאב טקסט שבו- את אומרת בכל פעם שעולה נושא של אכילה בחברה והתנהלות בחברה, עד כמה להתאים את עצמי, לא להעליב וכו'.

כן, יש לך זכות לבחור בשביל עצמך.
(יש שיאמרו שזאת אפילו חובה).
הזכות של בנאדם להחליט לעצמו היא ממש לא מוגבלת.
כלומר, אם לא מגבילים אותו באופן מלאכותי...

"יש אילוצים וסדרי עדיפויות"? של מי האילווצים האלה? מי קבע אותם? ולמה צריך להתחשב דווקא בהם ולא באילוצים אחרים?
זה הכל "עובדות" מדומיינות.
(להוציא כמובן בעיה בריאותית או אובייקטיבית אחרת).
את אומרת שבנאדם צריך להתאים את עצמו לקבוצה ולא להיפך, אבל בעצם לא מדברת על אילוצים של הקבוצה, שהיחיד נדרש להתיישר לפיהן, אלא על דרישות של יחיד (או כמה אנשים, למשל הורים), שאנשים אחרים נדרשים להתאים את עצמם אליהם.
 

פ הילה

New member
בקשר לקניית מצרכים

אצלנו נהוג לעשות קנייה אחת גדולה מרוכזת של מצרכים, אחת לשבועיים ,דרך רשתות באינטרנט. ברוב הרשתות יש היום "מצרכים מיוחדים" וזה מקל מאוד.
את הסחורה את לא חייבת לסדר באותו היום , חוץ ממוצרים שזקוקים למקרר ואת יכולה לשתף את הילדים בסידור המוצרים.
 

kagome10

New member
בתור מי שגרה בבית הוריה

והצליחה לעשות מידה מסויימת של שינוי תזונתי לא רק בבית, אלא אפילו בצבא, אני יכולה לספר שאיפה שיש הרצון - תמצא הדרך.
&nbsp
למשל, אם בן זוגך יחליט לוותר על לחם תעשייתי (שזה רעיון מצויין) הוא יכול לבחור לא רק בין שחור ולבן. הוא יכול למשל לקנות לחם מחמצת שיפון מלא של ד"ר מרק, שהוא לדעתי האפשרותה כי טובה שיש לי ללחם כרגע (כי זה לחם מחמצת. אני לא אוכלת הרבה לחם, לו הייתי מכינה בבית הייתי מכינה לחם עם שמרים). הוא יכול היה לחפש לחם במאפייה קטנה כלשהי (לפני כמה חודשים נפתחה בעיר שלי מאפייה שמוכרת פיתות מקמח מלא, וכל מיני סוגי לחמים. אני עדיין לא סיימתי מאז את הלחם שיש לי במקפיא, אולם מתישהו אני אלך לשם לבדוק מה יש שם), הוא יכול להזמין את הלחם הזה בקואופרטיב אורגני, או למצוא שכנה שאופה לחם כזה לעצמה ולקנות ממנה.
&nbsp
אני מסכימה איתך חלקית. אחי הקטן הפך לצמחוני ומשום שהוא לא מבשל הוא אוכל יותר מידי שניצלים תעשייתיים לדעתי. שאמא שלי קונה.
מצד שני, כשאני רציתי להפוך לצמחונית לא הייתה לי אפשרות לעשות את זה בצורה בריאה. אמא שלי אפילו לא קנתה לי במיוחד אגוזים, לא היו בבית קטניות, ולא הייתה שום אפשרות סבירה להיות צמחונית ובריאה בבית. אז וויתרתי. הראתי אחריות לבריאות שלי יותר מאמא שלי (וזה לדעתי מצב שגוי בעליל, שילדה בחטיבה דואגת לבריאות שלה יותר מאמא שלה).
אחי הקטן לא כזה. הוא לא ממש דואג לבריאות שלו, ואמא שלי באופן קבוע דואגת שהוא יאכל בריא. היא דאגה לו לפני הצמחונות ודואגת יותר עכשיו, ולכן גם מספקת לו מצרכים למיניהם.
&nbsp
שתי האפשרויות בעיני לא נכונות. לא האפשרות של לתקוע מקלות בגלגלים, ולא האפשרות של לספק הכל מוכן. לדעתי שביל הזהב הוא דרך האמצע. למשל, אמא שלי יכלה לקנות לי אגוזים וקטניות, או להגיד שאני אגיד לה מה לקנות שלא יהיה יקר. העדשים נכנסו לביתנו בגלל השינוי התזונתי שלי בלאו הכי, אבל בדרך אחרת.
&nbsp
מה שקרה אצלי הוא שאני החלטתי שאני עושה שינוי, ולכן קונה דברים מסוימים. בין היתר עדשים ירוקות, שהן האהובות עלי מכל הקטניות. והייתי קונה אותן ומכינה אותן. ואחרי כמה זמן גם אמא שלי התחילה לקנות אותן, הן נכנסו למזווה הכללי ולא היו רק בחדר שלי, ואמא שלי אפילו מצאה מתכון לעדשים ומכינה אותן מידי פעם. אני חושבת שהיא התחילה להכין אותם בעצמה (להבדיל מלקנות אותן) כשאחי הפך לצמחוני, שכן זו ארוחה מוצלחת לצמחוני.
&nbsp
למה אמא לא יכלה לקנות עדשים כשביקשתי? לו הייתי מבקשת ממנה לקנות פסטה מסויימת, היא כנראה הייתה קונה. זו התנגדות פעילה לשינוי.
&nbsp
במקרה ההיפוטטי של הלחם, ובהנחה שאת אחראית על הקניות (אחרת אין בעיה בלאו הכי) הוא יכול לבקש ממך לקנות קמח מלא (אם את שולחת אותו לנסוע לסופר במיוחד לקנות משהו ומסרבת לקנות אותו כשאת שם זו לדעתי התנהגות לא חברית ומלאת התנגדות של ממש). או לקנות לחם מקמח מלא.
&nbsp
יש בני זוג שמתנגדים ממש לשינויים. אני במקרים כאלו מייעצת אנשים לבדוק א הזוגיות שלהם. אני מצפה מבן הזוג שלי שיתנהג בצורה חברית ולא יעשה לי דווקא.
&nbsp
דווקא זה למשל לסרב למשהו שלא דורש ממך הרבה מאמץ. לכן אם תכיני בשבילו במיוחד לחם ביתי מקמח מלא זה יהיה נמחד מאוד מצידך, אם תקי לו את הקמח המלא או את הלחם המלא בסופר זו ההתנהגות הנייטרלית בעיניי, ואם תסרבי לקנות לו קמח מלא כשאת כבר בסופר זו התנהגות מגעילה בעיניי.
&nbsp
אני לא יודעת בני כמה ילדייך ומה התזנה הכללית בבית, אבל אני יכולה לספר מניסיוני (שכולל בהחלט קניית ומצרים ובישולם) שאפשר לעבור לצמחונות בצורה סבירה (במצב הנוכחי בבית אני יכולה להחליט לעבור לצמחונות מבלי שזה ידרוש ממני קנייה או הכנת מזון) כמעט באותה מידת קושי לטבעונות (שכן אני כמעט לא אוכלת מוצרי חלב מלכתחילה), לא לאכול גלוטן זה ממש קל ולא דורש כלום מאף אחד (עשיתי בזמנו ניסוי של כמה שבועות ללא גלוטן בלי להודיע לאף אחד בבית. לא היה צורך, ואף אחד גם לא שם לכך לב). כשרות לעומת זאת כמעט בלתי אפשרית בבית האתאיסטי שלי (וטוב שכך!).
&nbsp
יש המון אפשרויות. לא תמיד כולן מוצלחות, אבל כמותן אינסופית. אפשר לקנות אוכל בבישול ביתי של שכנה, אפשר פעם בשבוע, בסופש, להכין המון אוכל ביתי ולהקפיא, אפשר לאכול תזונה נאה, שתסתכם בירקות (שלא חייבים לחתוך לסלט) פירות, אגוזים, והבישול היחידי יהיה הכנת שיקים בבלנדר, וזה לא דורש הרבה זמן.
&nbsp
יש המון אפשרויות. שינוי של מישהו הוא לא נגדך. אני מסכימה עם ההודעה של ניקנוR. בחירה במזון היא בחירה אישית שלי, ודעות של אחרים בנושא הזה רלוונטיות בערך כמו דעותיהם על חיי המין שלי - זה פשוט לא עניינם.
לכל אחת יש זכות לבחור מה היא אוכלת, וכפייה על אחרים לאכול או לא לאכול משהו בשמו של קולקטיביזם כלשהו הוא בעיני לא לגטימי ושגוי.
&nbsp
מסכימה במיוחד עם הפסקה הנל:
"את אומרת שבנאדם צריך להתאים את עצמו לקבוצה ולא להיפך, אבל בעצם לא מדברת על אילוצים של הקבוצה, שהיחיד נדרש להתיישר לפיהן, אלא על דרישות של יחיד (או כמה אנשים, למשל הורים), שאנשים אחרים נדרשים להתאים את עצמם אליהם."
&nbsp
ואני לא רואה סיבה לעשות את זה. למה הדרישות שלהם יותר חשובות משלי?
&nbsp
 

ניקנוR

New member
את שואלת אם המאבק במשקל הוא אמונה?

אם לזה התכוונת, אז לא- זו לא אמונה, זה תיאור מצב: אנשים מכניסים את עצמם לסיטואציה מתמשכת של מאבק במשקל.

האם אפשר לצאת מהסטיט אוף מיינד? בוודאי :)
אפשר לבחור אחרת. להתחיל עם ההבנה שהבעיה היא לא המשקל, הוא רק הסימפטום ולכן אין צורך או טעם להילחם בו או לנסות לשנות אותו.



מה את בוחרת? ;)
 

קשר חדש

New member
גם אם המשקל הוא סימפטום ולא הבעיה

עדיין אפשר להיות במאבק.
המאבק הוא לא במשקל, אלא במה אני מכניסה לפה/מתי/ואיך אני מפסיקה את האכילה לאחר שהחלה.
 

ניקנוR

New member
את צודקת, תמיד אפשר להיות במאבק. למצוא על מה להיאבק.

אבל לא חייבים. זה עניין של בחירה.

אני מרגישה שאת מנסה כאן לשכנע אותי שאני טועה, שחייב להיות מאבק. אם לא על המשקל אז על מה אוכלים ואם לא על מה אוכלים אז על איך אוכלים ואם לא על זה אז...
מצטערת, אני לא משתכנעת. הניסיון שלי הוא אחר.
כמובן שאת לא חייבת להסכים איתי, אני לא מנסה לשכנע אותך.

אפשר אולי לשאול למה זה כל כך חשוב לך להראות שחייב להיות מאבק?
 

קשר חדש

New member
דווקא אני לא חושבת שחייב להיות מאבק

כתבתי בהתחלה, ידיד שלי והשכנה טוענים שחייב להיות מאבק.
וניסיתי להבין אם זה סטייט או מיינד? או אמונה שמקדמת/פוגמת בתהליך?.
 
למעלה