מגורים משותפים- איך יודעים שזה זה..

מגורים משותפים- איך יודעים שזה זה..

מכירים שנים, מתראים כל חודש פלוס לכמה ימים (אצלי בבית) הילדים מכירים ודברים זורמים טבעי ב״קשר״ הזה.
זה מה שהתאים לי עד היום והיה נוח ביותר, מילא את המצברים ואת המקום שבו הייתי זקוקה לגבר בחיי.
לפני חודש הציע לי שיעבור לגור איתנו, שננסה לקחת את זה למקום רציני, לצמוח יחד ולנהל זוגיות יציבה ובריאה.
על פניו, השכל אומר כן. זה מה שאני שואפת אליו זוגיות, חברות, יחד.... הלב משחק איתי.
לא בטוחה שאהיה מאושרת עם עצמי כשנהיה יחד, לא בטוחה שאוכל להתאהב כמו שאני מקווה ואולי בכלל אני מחפשת משהו שלא קיים?

מאוד מבולבלת.
מוכן לעזוב הכל, עבודה בית וחברים (גר רחוק מאוד) כדי לקחת צ׳אנס שזה יתקיים. מוכן לקחת את האחריות יחד איתי של גידול הילדים בכל המשתמע מכך (אין לו ילדים משלו) ואני רק חושבת, לעזאזל, מה האינטרס שלו.... מה פתאום הוא ככה אחרי כל השנים האלה.
ככל שאני מנסה להגיע לאמת שבתוכי אני מתבלבלת יותר. בינתיים הרחקתי אותו ממני קצת.
איך יודעים שזה נכון?
לא בא לי להכניס אותו לחיינו בקטע רציני ואז לגלות שעשיתי טעות
 
איך יודעים? פשוט ביותר -

התשובה היא כשרוצים להכניס מישהו לחיינו בקטע רציני ולא עסוקים במחשבות שליליות על הקשר ובחשדות בכנות כוונותיו ורגשותיו .
 

איל85

New member
לכולנו יש אינטרס

בקר טוב
אכן מבלבל. יש סידור נוח, למה לקלקל?. את שואלת מה האינטרס שלו?,

ומה היה עד עכשיו האינטרס שלך?, כתבת. זה בסדר שיש אינטרסים, וחשוב

להבין מהיכן הם נובעים. אני מניח, כמובן לא יודע, שהחור רואה שטוב לכם יחד,

הגיל עושה את שלו, והוא מאמין שיחד תוכלו להוות משפחה. מה שלא ברור מה את חושבת?.

די ברור שאת מבולבלת, אפילו קצת מפוחדת, וכאן רק לך יש פתרונות ואינטרס.

מציע לך לקחת נייר ועט ולכתוב שני טורים: מה טוב באיחוד ומה לא טוב באיחוד.

אל תחשבי הרבה, מה שיזרום זו האמת. כבר תהיה לך תמונה ראשונית מעצמך.

אם תרצי יותר כך, תעשי שוב שני טורים, ושאלי עצמך, על כל טור שאלה הפוכה,

מה יקרה אם זה יקרה, או לא יקרה. אחרי כל זה, כבר תדעי יותר מה נכון לך. בהצלחה.
 

r o n i t 3 7

New member
מחד

לעולם לא נדע אם לא ננסה, כל עוד נאפשר לפחדים שלנו לנהל אותנו - נשאר באותו הלופ/מקום!
מנגד, לפי מה שאת כותבת מתאים לך ונוח לך הביקורים החודשיים, אם הוא לא עושה לך את זה - חבל על הזמן, תשאירי את הקונספט כמות שהוא.
בהצלחה.
 


 

טופז2

New member
זה משהו לפתור מן הסתם

בינך ובינך וכיצד את מעונינת/רוצה הלאה את שארית חייך ביחד עם מישהו או לחוד


* "בשוליים" - אם הדירה בבעלותך תדאגי לערוך עמו הסכם אצל עו"ד.
יש חוק היום שקובע שאדם שעובר לגור עמנו יש לו חזקה חוקית עליה כעבור X חודשים
 
נכון לגמרי לגבי הספק

ותודה על העצה בקשר לדירה. למרות שאני גרה בשכירות זה גם דבר שחשבתי עליו
 

לי בא

New member
מאמינה

שברגע שיש ספק,
אין ספק.
אם את מתלבטת, כנראה שאת יודעת שזה לא זה...
אם הסידור הנ״ל מתאים לך,
תשאירי את הכל ככה.
 
תודה על התגובות
ככל שעובר הזמן

אני מבינה שזו טעות לגור יחד,
מבינה עוד שאצלו זה מגיע ממקום אמיתי.
יותר רגוע לי בנפש כשאני מגיעה עם עצמי להחלטה שלא לעשות את הצעד הזה.
אשאיר בינתיים את הדברים כמו שהם. ללא מחויבות אבל עם הרבה יותר רוגע ושקט פנימי.
 
אז את כן יודעת להשיב על השאלה ששאלת


כל אחד יודע בבפנוכו שלו אם הגיע הזמן לעבור לגור ביחד ושזה תלוי במידת האהבה והפתיחות שהוא חש כלפי בן/ בת הזוג ומתוך הבנה ומוכנות לוותר על חלק מהעצמאות והנוחות האנוכית שאליהן התרגל.

זוגיות במגורים משותפים יכולה להיות מדהימה רק שאסור לקפוץ לתוכה בצורה עיוורת .
 
כן, זה ברור לי

וזה נלקח בחשבון.
זה מה שפחות מפריע לי כי גם ככה הקשר מבחינתי לפחות לא היה מבוסס על אהבה ורגשות מיוחדים.
אני אוהבת אותו בתור בנאדם אבל לא מעבר ולכן בעצם הייתה התלבטות האם כדאי לי להיכנס למשהו רציני כל עוד אני חושבת מהשכל ופחות מהלב.
בטוח שידעתי את התשובה גם קודם, אבל כנראה שהייתי זקוקה לחיזוקים מאחרים ובמיוחד מכאלה שלא מכירים.
תודה על ההתייחסות ואחלה שבת שתהיה לך
 

HERB JUNE

New member
רק רציתי

להגיד ירוקת עיניים שאני באותו סיפור גם למרות שאני מכיר אותה פחות ממך ובן זוגך.אני באותה דילמה בדיוק.אני מעדיף להיות לבד ולא לגור איתה.בינינו גם לי זה לא בטוח יסב אושר.
 
נראה שפספסתי את הרכבת ....

אבל בכל זאת, אתרום את 15 האגורות שלי ....
If it ain't broken why fix it ??
זה אחלה משפט שלמדתי אי שם בקורס תכנות בסיסי באלף הקודם ..
נראה לי שהוא תופס גם כאן.

איפשהו, אני מנטרל לרגע את העובדה שאין לך רגשות מיוחדים כלפי הבחור - מה שדי בהגדרה אמור להוריד מהשולחן את האופציה לחיים משותפים.
אני דווקא רוצה להתייחס לאיזו נורמה מובנית בחיים בעידננו, שאיפשהו, אם אדם לא נמצא כל הזמן בהתפתחות ושינוי וגדילה - הוא קמל.
נראה לי שהנורמה הזו, היא סוג של דלק בפרנסתם של הגורואים למיניהם של הניו-אייג', ולצידם של הפסיכואנליסטים, ולא פחות מזה של כל מי שהוא לא את - שקם לייעץ.

בשורה התחתונה - אם טוב לך ונעים לך במצב מוגדר, אין סיבה לגדול ממנו/להתפתח ממנו כי ככה מצפים ממך

בהצלחה.
 

Rtitan

New member
לא תנסי - לא תדעי...

בואי נתחיל מכמה קלישאות:
"החיים זה לא חברת ביטוח".
"מי שלא מנסה - לא טועה".
"אם יש ספק - אין ספק"
"כדורגל משחקים משבל לשבת"
"הכדור הוא עגול ומשחקים 90 דקות"...
יש עוד כמה - אבל נפסיק כאן


מניסיון - אף פעם לא ממש בטוחים, גם כשכל הסימנים מראים שזה זה - לאחר זמן מה עולים וצפים הקשיים שמאפיינים מאד משפחות מורכבות. יש משברים, יש עליות ויש ירידות ולעיתים מחלחלת השאלה האם זה היה נכון או שמא עשינו טעות.
הדרך היחידה היא לנסות, ובעיקר לבדוק מי נמצא איתנו שם - האם הוא או היא קמים ונוטשים או שהם איתנו ומוכנים להתאמץ, בעיקר להתאמץ לקבל אותנו עם המטען שלנו (וילדים נכללים במושג "מטען") על היתרונות והחסרונות באים איתנו.
זה לא פשוט, אבל זו הדרך היחידה לברר.
 
הכל טוב ויפה

ואתה בהחלט צודק, אם היא היתה רוצה לנסות ...
במקרה הזה, כפי שהיא כתבה כאן, זה מיותר לגמרי.
הקשר מבחינתה: "לא מבוסס על אהבה ורגשות מיוחדים"
לכן, לדעתי, מיותר בכלל לנסות כשמראש יודעים איך זה ייגמר, לטובת כל המעורבים בעניין.
 
למעלה