מזל טוב!
אני קראתי את כל השרשור עד כה - ואני בהחלט מבינה את המצב של ביתך. אני למדתי בחטיבה בכיתת מחוננים, וזו בהחלט כיתה בעייתית. הרבה מהילדים בכיתה הרגישו 'מוצלחים' על רקע המחוננות, והרבה הגיעו גם בזכות ציונים גבוהים - וחשו שהם חייבים להמשיך להיות הכי טובים. לי האווירה התחרותית הייתה מאוד בעייתית, כי אני לא מסוגלת לסבול תחרותיות יתר, ובאיזשהו שלב פשוט החלטתי להתנתק ממרבית האנשים בכיתה. אגב - אני לא חושבת שהבעיה הייתה טמונה בי. לפי דברי אימא: "לא הייתי רוצה שאף אחת מהבנות שם תישאר חברה טובה שלך", לדוגמא, אפשר לראות שהבעייתיות לא רק בי (וגם לא באימא - הציטוט באמת לא נאמר בהקשר של 'הבנות האחרות פחות טובות ממך'). בערך באמצע החטיבה התחלטתי את הניתוק המודע מבנות שהיו חברות שלי משך שלוש וארבע שנים. נשארתי חברה של מתי מעט שהגעתי למסקנה שאני רוצה קשר איתם, ולא נמצאת בקשר איתם רק כי במקרה נקלענו לאותה הכיתה ואני לא רוצה לריב עם אף אחד, רק עם כאלו שיכולתי לסמוך עליהם - ומאידך, נפתחתי והכרתי המון חברים חדשים. היום, אני בהחלט מעידה על עצמי שאני מאושרת, למרות - ולא בגלל - המסגרת החברתית והלימודית בה שהיתי במהלך החטיבה והתיכון. אגב, ראוייה לציון המחנכת שלי בתיכון, איתה אני מקפידה לשמור על קשר, שהייתה מקסימה, והבחינה בכל בעיה שהייתה לי. מי ייתן וירבו כמותה (היא פרשה השנה לפנסיה). יצא לי ארוך נורא - אבל קראתי והזדהיתי עם כל מה שרשמת בנוגע לבעייתיות שבכיתות המחוננים, ואני רוצה מאוד לחזק את ידיכם ולאחל המון המון בהצלחה לבת, דרוש לא מעט אומץ כדי לעשות את ההחלטה שהיא עשתה, ואני מאמינה ומקווה שהאומץ - וקבלת ההחלטה - הם השלבים הקשים ביותר. בהצלחה