מדוכאת...

[על שביל ארוך]

אני תמיד מתחמקת מלדבר על הפרידה...

עם המטפל הקודם לא הסכמתי לדבר על הפרידה...
למעשה כשהוא הודיע לי שהוא עוזב חטפתי את שוק חיי, הייתי כל-כך נסערת שברחתי מהחדר שלו בוכה, חזרתי לדירה ושברתי כוסות... הסתגרתי בשירותים בוכה וכועסת ולא רציתי לדבר עם אף אחד...

אח"כ באתי לפגישות האחרונות ודיברתי איתו כרגיל על דברים שמפריעים לי כאילו שלא מדובר בפגישות אחרונות...
התחמקתי מזה, זה היה לי קשה מידי... העדפתי להתכחש...
הוא קצת נפגע מזה...

המטפלת הנוכחית כבר מנסה לדבר איתי על הפרידה, אבל זה קשה לי...

אני לא רוצה לשכב עם האקס, נמאס לי שהוא מנסה להשכיב אותי...

שכבתי איתו כמה פעמים כי הוא לחץ למרות שלא רציתי ואח"כ הרגשתי חרא...
אמרתי לו שאני לא מעוניינת בקשר של יזיזות איתו, כי אני מחפשת קשר רציני וזה מפריע לי... וגם כי זה לא עושה לי טוב...
ולמרות זאת הוא מצא דרך כמה פעמים להגיע אלי ולשכנע אותי והיה לי קשה להגיד "לא"...
פעם אחת הייתי ממש אגרסיבית אליו... הוצאתי במעשים במקום במילים... בעטתי בו... נשכתי לו את הזין... דיברתי אליו מגעיל... הייתי מגעילה אליו... בסוף כמעט גלגלתי אותו במדרגות כשאני מגרשת אותו... והוא יצא עם חיוך מאוזן לאוזן מכל זה...

הפעם כשראיתי שהוא מפלרטט איתי בלי סוף, חזיתי שהוא ינסה להשכיב שוב אותי וזה גרם לי להיות מוטרדת ומדוכאת, למרות זאת פילרטטתי איתו בחזרה ודיברתי איתו דיבורים מיניים...

בכל אופן - תיכננתי לאיים עליו שאם הוא ישכב איתי אני אחתוך לעצמי את כל הגוף... (פעם כשהוא ראה חתכים חדשים שלי הוא התחיל לבכות ועשה מזה דרמה והלך לספר למטפלים שלי, למרות שהוא סיכן אותי - היו עלולים להעיף אותי מהטיפול על זה... היה לו ממש קשה להתמודד עם זה והוא הרגיש שמחובתו לדווח, ובנוסף הוא ממש היה צריך לדבר על זה...)
בסוף לא היה צורך באיומים כי הוא לא ניסה להגיע אלי, הפעם לא...

לגבי החגים -

 

[על שביל ארוך]

וברוכה הבאה

את מוזמנת לפתוח הודעה משל עצמך, לספר לנו על עצמך ועל מה שאת עוברת

 

[על שביל ארוך]

מדוכאת...

בודדה... אני עומדת לסיים מסגרת טיפולית שאני בה כ - 4 שנים וזה מאוד מלחיץ, לא יודעת איך אני אסתדר בלעדיה... היא זו שהחזיקה אותי ומנעה ממני בהרבה מקרים לפגוע בעצמי... זה היה כמו בית... איך אני אסתדר בלי המסגרת הזאת? אני מפחדת מהתדרדרות... בדירה אני די בודדה, בקושי יוצא לי לפגוש את השותפה החדשה... אנחנו עובדות בשעות הפוכות... בזבזתי הרבה כסף בחופש ואפילו לא השתמשתי ברוב הדברים ועכשיו אני נורא מוגבלת בכסף... אכלתי דברים משמינים ואני מרגישה איכסה... בא לי להקיא...

האקס שוב מנסה להשכיב אותי...

והחגים מתקרבים...

 

[יוסלה14]

אשמח לעזור

בלי אף נסיון חורג מתחום הנימוס והאמפטיה, אני נאיבי קצת משוגע אך אוהב לבני אדם בנות אדם , מה לעשות ככה אני , קראתי הפוסט והיה לי קצת עצוב שלא כל העולם מאושר

 

[על שביל ארוך]

תודה לך

 

[יורם צדיק]

זה מאוד טבעי להרגיש חרדה ואובדן

הי שביל ארוך,
זה מאוד טבעי להרגיש חרדה ואובדן
כשמסתיימת תקופה ארוכה
של קשר ותמיכה במקום מסויים.
4 שנים זה באמת תקופה משמעותית.
כתבת שאת גם עובדת
ומזה אני מסיק שהשהות במסגרת השיקומית
היא רק של מעט ימים בשבוע.
האם המסגרת תחסר לך כמסגרת
שמחייבת לקום ולבוא בשעה קבועה,
והיא ממלאת את הימים בתוכן (וטיפול),
או שהחברה שם תחסר לך?
האם יש לך משם חברים/חברות?

 

[על שביל ארוך]

הכל יחסר לי...

החברה...
התמיכה הרחבה שניתן לכל בכל רגע מהיום והשבוע...
הטיפול...
ההווי...
זה שדואגים לי ומתעניינים בשלומי...
ועוד...

 

[hyperlost]

שביל את צדיקה

אני מאוד מעריך את מה שאת עושה כאן בפורום.
ממש עבודת קודש.
&nbsp
למרות שלא תמיד אני נמצא כאן כדי להגיב ולא כל כך פעיל.
&nbsp
מקווה שתצליחי להתמודד עם זה יפה.
אם לא יש את הפורום לנסות להזדהות ולעזור.
&nbsp
**לא מרוכז כל כך כתבתי מה שאני חושב בלי לחשוב פעמים
&nbsp
&nbsp

 

[על שביל ארוך]

תודה על ההערכה, ריגשת אותי

אני באמת משקיעה המון בפורום והערכה בשבילי היא כמו חמצן, אז תודה לך

אני גם מקווה שאני אצליח להתמודד עם הפורום לאורך זמן ושהוא יצליח...

אני מעריכה כל כותב בפורום על כל הודעה, תגובה, תמיכה ושיתוף.
אני לא סופרת ולא עושה חשבונות.
יש לי פינה מיוחדת בלב לחברים שעברו ביחד איתי מהקומונה, כשאתם באים לבקר אני תמיד שמחה, וכשאתם חסרים אני חושבת עליכם

אבל לא רק לכם יש לי פינה בלב, אלא לכל בנאדם שמצטרף לפורום ואוזר אומץ לשתף לכתוב ולתמוך

ואני מודה לך ולכל האחרים שתורמים לפורום

 

[UniverSon]

עומס

העלת הרבה דברים. מרגיש כמו שיטפון של שינויים. כאילו כל דאגה או פחד באים בשרשרת בהודעה אחת.
כאן המקום שעלולים לאגד את כל השליליות נגדנו בלי לשים לב, אנחנו הופכים את הכל למקשה אחת שיוצרת לחץ בילתי נסבל שמדכא אותנו ומפחית את יכולת ההתמודדות שלנו.
&nbsp
אני מציע לך להתמקד בדבר שהכי מציק לך(זה גם הכי טיבעי כי הוא תופס אוטומטית את תשומת הלב בתודעה) ולפתור אותו.
אני לא אקבע כאן אם חלק מהדברים שכתבת הם "קטנים" או "גדולים" כי זה יהיה חסר רגישות מצידי להגיד לך איך את מרגישה ומה המשקל שלך לגבי דברים, בכל זאת אני חושב שליצור סדר עדיפויות יעזור מאוד.
&nbsp
למשל אותי אישית בהתמודדות שלי ממש לא מעניין שאני משמין כל עוד זה עוזר לי להפחית את החרדה והדיכאון. קודם הבריאות הנפשית שלי ואחר כך הפיזית. אז בדרך הזאת האכילה הגדולה יותר שלי לא הופכת לבעיה.
&nbsp
ניסיתי לעזור כמה שיכולתי מקווה שקלעתי לעיקר ופחות לתפל. מקווה שעזרתי באמת. אפילו קצת.
בהצלחה ענקית

 

[על שביל ארוך]

תודה רבה לך

אני לא יכולה לאכול בלי יסוריי מצפון, אני לא מוכנה להיות שמנה בשום אופן... זה פחד גדול שלי...
מאוד חשוב לי המראה החיצוני ובעיקר הרזון...
אני מאוד חוששת מכך וגם עכשיו כשאני במשקל תקין וסביר, מעט השומנים המיותרים מטרידים אותי ומפריעים לי מאוד...
אני משתדלת מאוד לשמור על המשקל והאמת שאני רוצה גם לרדת כ- 6 קילו אבל לא מצליחה...

 

[golan2072]

הרבה שינויים בבת אחת זה מלחיץ

ובפרט הפסקת מסגרת טיפולית אינטנסיבית. מקווה שתעברי את החגים בשלום.
&nbsp
(וגם אני זללתי לאחרונה הרבה

)

 

[על שביל ארוך]

תודה רבה לך

והלוואי שכולנו נעבור את החגים בשלום

 

[the lowkey]

זה באמת מפחיד

אבל כמו שזה יכול ללכת רע זה עלול גם לצאת בסדר. מקווה שזה ימשיך להיות טוב. אני מכיר את הקטע הזה שהמחשבות שחורות וגורמות להכל להרעות רע ,אבל תנסי לזכור שזה רק מחשבות. ועל תאכלי את עצמך למרות שאני יודע כמה זה בלתי אפשרי להפסיק ,אבל בסך הכל נהנת קצת בחופש ,מותר להנות. זה אפילו מומלץ לשיפור המצב רוח ,גם דברים טעימים, אבל במודע. לגבי החגים אין לי מה לומר אני אטאיסט ,עוכר ישראל.

 

[על שביל ארוך]

תודה לך

בזמן החגים אתה מתנהל כרגיל? כמו בשיגרה? זה לא משבש לך את היומיום?
אתה בקשר עם המשפחה שלך?