מה אתם מוכנים לעשות למען יצירת

מה אתם מוכנים לעשות למען יצירת

שינוי בחייכם? נדמה לי שזו אחת השאלות החשובות ביותר לכל התחלה ועוד לפני שמתחילים להיכנס לעומקם של דברים - עד כמה אנחנו מוכנים להשקיע וללכת רחוק עם הצורך שלנו לשנות ולהשיג מטרות אישיות שלנו? האם אנחנו מוכנים להתחייב בפני עצמנו לתהליך ארוך טווח שלא ננטוש אותו כשיהיה קשה, או משעמם או כשלא נראה עדיין תוצאות?
 

BlackJack1

New member
אוקיי אז ככה..

מניסיוני הדל ביותר,כדי להשיג שינויים צריך להשקיע ולהתחייב ולהחליט שהולכים עם זה עד הסוף,כמובן שצריכים להיות שלמים עם אותו שינוי כי אחרת זה לא יעבוד.. אנחנו מה לעשות כבני אדם אוהבים שינויים מהירים,אבל ככל שהם באים מהר יותר ככה הם נעלמים באותה צורה.. גם שקשה וגם שאין תוצאות צריך להמשיך בכל זאת,זוהי לפחות מה ששינויים משמעותיים בחיים אומרים עבורי..
 
Well well well

הי יעל, כמו שכתבתי בשרשור קודם יש לי פרוייקט של כתיבה שאני כל הזמן דוחה אותו, ( כבר שנים ) . העניין הוא שכל פעם שאני מתחילה אני רואה כמה שעות זה גוזל ממני, ואז אני מוותרת. בכדי לעשות את פרוייקט הכתיבה עלי לשבת שבועיים ברציפות או 3 שבועות ברציפות בכדי לקבל PUSH ואחר כך כבר זה יזרום. וקשה לי "לגנוב" 3 שבועות מלוח הזמנים הצפוף שלי ממילא כי זה ימלא אותי ברגשי אשמה, ומן הצד השני אני יודעת שאני חייבת, כי אם לא עכשיו, תיכף תבוא שנת הלימודים. זהו אתר אינטרנט שמציג יצירות כתובות ואחרות שלי ואני חולמת עליו כבר הרבה זמן, וחלק מן העבודה זו עבודה גרפית- טכנית משעממת, שאני צריכה לשבת לפחות יומיים במרוכז. אני חושבת שבמשך השנים פשוט דחיתי את זה כי לא היה לי את הזמן ה'טוטאלי' לפנות לזה למרות שיש לי כמה התחלות, כלומר כל פעם עשיתי טיפה ונוכחתי לדעת כמה זמן מרוכז זה דורש, ולאט לאט הצטברו בי רגשות אשמה שלא עשיתי את זה בזמן והם היו כאבן נגף בפרוייקט שלי. אחד הדברים שאני יודעת שמתרחשים לאנשים בדיאטות למשל, או בכל תחום אחר, שהם התחילו "מחורבן" אז זה מעיב על ההמשך, אבל זה לאו דווקא כך. אני בדיוק קוראת ביוגרפיה של הרצל, ומסתבר שהמנהיג האגדי הזה בזבז שנים, בריאות וכסף של התנועה ל"בקשיש" אצל השולטן – למה? כי הוא חשב שמשם תבוא הישועלה לצ'ארטר יהודי בארץ ישראל, הוא טעה, הוא בזבז על זה המון שנים ובעיקר דלדל את משאבי התנועה הציונית, אך מה שאני אומרת שלעיתים רחוקות "הכל הולך חלק". המדינה בסופו של דבר קמה, ומאמציו לא היו לשווא. ( אגב כתבתי עליו משהו בבלוג שלי על הספר, מוזמנת לראות
) מה שאני אומרת שגם אם טרחנו על מטרה שוב ושוב וזה לא צלח, יש לזכור שזה תהליך ולא "דרך חלקה". מה שחשוב שלפעמים כשמנסים שוב ושוב אותה מטרה משכללים את היכולות להגשים אותה ומבינים איפה יש קירות שלא כדאי לדפוק בהם ראש. אז נראה לי שהמכשול העיקרי שלי הוא חרדת כתיבה ורגשי אשמה שאני מזניחה דברים אחרים, ואני צריכה להפטר מרגשי אשמה כאלו ( שהם המכשול העיקרי שלי ) ולסלוח לעצמי שאני זונחת עיסוקים אחרים, ופשוט לשבת על זה כמה ימים טובים שיתנו תנופה, יומיים לפחות על העיצוב ועוד 3 שבועות על התכנים ( עם פה ושם עיצוב ) ואז זה כבר יכנס לרוטינה, זה ייתן את הPUSH הרציני txt
 
כתבת הרבה דברים חשובים

בראש ובראשונה סימנת מטרה - כתיבת תוכן לאתר אינטרנט. האם הבנתי נכון מדברייך? אבל את המטרה סימנת לעצמך לא מהיום, אלא לפני שנים, ובכל זאת ישנם דברים שעומדים בינך לבין המטרה וגורמים לך להירתע. יכול להיות שבמקרה הזה, שאת דוחה את המטרה שלך במשך זמן כל כך רב, זה לא עניין של "עצלנות טבעית" או "חוסר מוטיבציה" אלא מכשול יותר פנימי שאת צריכה לגלות אותו ולפתור אותו. אולי כדאי לך לחשוב על מטרה כמו - למצוא את הגורמים המכשילים את הכתיבה שלי ולטפל בהם, עוד לפני המטרה לכתוב את האתר הנחשק. רוצה להמליץ לך על ספר מאוד מתאים ומעניין בתחום הזה, שעוסק בתחום שיקום האמן היוצר שבך ונכתב במיוחד עבור סופרים שנתקלים במחסום בכתיבה - שם הספר דרך האמן, המחברת: ג'וליה קמרון. הספר נמצא בין המלצות הספרים בדף הפתיחה של הפורום. אני אשמח לבקר בבלוג שלך בקרוב,
 
הי יעל../images/Emo140.gif

הי יעל ותודה על ההתייחסות לדברי. ראשית, כתיבה בראשיתה כשעדיין ישנם מחסומים דורשת 'דגירה' ו'דגירה' אני יכולה לעשות רק עכשיו, טרם מתחילה שנת הלימודים שלי, כלומר אנחו ב 3 לספטמבר היום, אני צריכה דגירה של 3 שבועות, לפחות 12 שעות ביום, בכדי שהדברים 'יזרמו'. אחר כך רק עצם העובדה שמונחים לפני 40 עמודי תוכן זה כשלעצמו יגרום לי כבר לכתוב. בגלל שאוטוטו מתחילה שנת הלימודים שלי אני לא יכולה להרשות לעצמי "ללמוד" מה הגורמים לחוסר הכתיבה שלי ורק אז להתחיל לכתוב... כי אין לי זמן, כי אני רוצה להספיק לפני שנת הלימודים כבר לעשות את ה'בוחטה הראשונית' בכתיבה. בעבר כשהייתי ניגשת לכתוב והייתי רוצה לכתוב יצירה קצרה ( למשל סיפור קצר ) הייתי רואה שזה גולש להמון שעות ותמיד ישנה שגרת יום, עבודה, לימודים. אז ויתרתי. גם עכשיו יש לי עבודה ולימודים ( יש לי שוב מבחן עוד 28 יום וגם עבודה כמובן ) אבל אני חושבת שאחד הדברים החשובים בהגשמת מטרות הוא לדעת להקריב, כלומר להיות נכונים לשלם מחיר. והמחיר שאני שוקלת לשלם הפעם הוא להרשות לעצמי לפשל במבחן הבא, ולהיות בסדר עם זה, ולהוריד את רגשי האשמה הפולניים. עכשיו, כל השנים הללו, מאז הגיתי את הרעיון לאתר זה לא שלא עשיתי כלום, מידי פעם כתבתי כמה תכנים ויש לי בכל מיני מקומות בבית כמו דפים או דיסקים את התכנים, יש לי לפחות 25 עמודי תוכן משנים עברו שכל פעם שהיה לי זמן הייתי כותבת קצת, ובמהלך השנים האילו נרשמתי לקורס בניית אתרים באינטרנט הכל בשביל האתר הזה, ובמקביל גם בניתי אתר תוכן מעולה אחר שקטף שבחים ואפילו כתב אינטרנט מ'ידיעות אחרונות' מאד מאד רצה להמליץ עליו וזה בסוף לא יצא בפועל, אך ידיעות אחרונות שמו לו קישור ב YNET ליד ערך כלשהוא באינציקלופדיה שלהם, ובידיעה שזאת אנציקלופדיה מכובדת מאד, ולא כל אתר יכול להופיע בקישורים של ערך, אני רואה בכך סוג של אינדיקציה שאתר התוכן שבניתי בזמנו הוא די טוב. עבדתי עליו 3 חודשים ברציפות תוך הזנחת כל העיסוקים האחרים וקטפתי עליו שבחים. התוכן ההוא היה מאד ממוקד ועסק בנושא מסוים, כך שהיה לי מאד קל לבנות אותו כי זה היה ממוקד, ואילו אתר התוכן הנוכחי שאני בונה הוא יותר 'חופשי' ופחות 'ממוקד' ולכן קשה לי יותר לבנות אותו, אבל אני רוצה לתת לזה צ'אנס. אני בהחלט אאמץ את עצתך יעל ופשוט אנסה להתחקות אחר ה'מחסומים' לכתיבה, אבל בכל מקרה, אין לי הרבה זמן לעשות זאת כי אוטוטו שנת לימודים מתחילה. רק יש לציין שזה לא ש'ישבתי על השמרים' כל השנים אלא בין עבודה ללימודים לחובות אחרות מצאתי זמן לעשות קצת פה וקצת שם, כאשר זה לא משהו שעושים בשעות הפנאי אלא משהו שדורש את היום כולו ( לפחות בהתחלה ) ולא רק רבע שעה מן היום כמו שעשיתי עד עכשיו. זה כמו הציונות קצת שעד בוא הרצל היו המון קבוצות ציוניות ברחבי אירופה שעשו טיפין טיפין והרצל לקח את הקיים אבל ארגן אותו לגוף גדול, גרנדיוזי ומגלומני כמעט ( המגלומניה שלו הסתברה כנכונה לחלוטין בסופו של דבר ) . ייתכן שאחד ממחסומי הכתיבה הגדולים שלי הוא כעס על עצמי 'למה לא עשיתי יותר כל השנים'. בכל מקרה, אני הולכת לעשות זאת שוב בגדול הפעם: באמצע השבוע ישנן דאגות ועניינים, עבודה ומחויבויות, ואילו שבת ושישי זה היום האידיאלי, ולכן אני הולכת לעשות בשבת מרטון של כ 12 שעות להקדיש רק לאתר וביום שיש לעשות מרטון של כ 4 שעות אחר הצהריים. כי רק השקעת זמן מאסיבית כולל זמן ל'דגירה' וכולל זמן ל"קימוט" הדף ו"השלכתו לפח" ו'כתיבה מחדש'. כלומר אני צריכה לשריין לעצמי זמן דגירה, מחיקה, עריכה וכו'. אחרי השבת הזאת שאני הולכת לעשות זמן בכתיבה, אולי ה'מצב' כבר יהיה יותר טוב, ואולי חלק מהגורמים לחוסר כתיבה שלי הוא יאוש שלא כתבתי קודם, ואולי בשבת כאשר אעשה 'מרטון' אשבור את המגמה, ואולי משם דברים יזרמו לי. מה שאני מנסה להגיד זה שהגורמים לחוסר כתיבה שלי זה בעיקר אשמה שלא כתבתי קודם, וביום שבת עם 12 שעות כתיבה ( יותר נכון 8 שעות כתיבה ושעתיים עיצוב אתר ) אני הולכת לשבור את המגמה, ואולי ביום ראשון ארגיש ב'רוח' חיובית יותר וכבר הכל יזרום שלך txt
 
להשיג מטרה זה תהליך שדורש זמן

לתכנון ועשייה. אני מאמינה שאין דברים שיזרמו כשלעצמם, גם כשיהיו לך 100 עמודים כתובים. זה אולי יהיה יותר קל כי תיכנסי לשיגרה מסויימת של כתיבה, אבל זו תהיה תמיד עבודה קשה שמצריכה משמעת עצמית. ההמלצה שלי אלייך בשלב זה - לעשות! להחליט שהיום את כותבת את ההתחלה, בשלב ראשון חשוב שתהיה לך הצלחה (שתוביל אחר כך לעוד הצלחות) אז תחליטי שאת מתיישבת לכתוב בשעה כך וכך בבוקר ובשעה כך וכך בערב, ולא משנה מה ייצא מזה. אל תחנקי את עצמך בתור התחלה במערכת חוקים כובלים כמו - אני חייבת לכתוב כך וכך שעות, כי יש סכנה שלא תעמדי בזה בכלל. ובקשר לנושאים האחרים, אין לי ספק שהעשייה שלך היא רבה ומגוונת, החיים כל כך מורכבים ויש המון תחומים שאנחנו פועלים בהם. ההתמקדות שלנו כאן היא בתחום שרוצים לשנות, ובאופן טבעי זה מה שאנחנו מדברים עליו יותר.
 
הי יעל!

אכן אין לי ספק שאחרי שאנחית את ה'מכה' הראשונה של ה 40 עמודים, זה יהיה יותר קל אבל עדיין קשה, כלומר עדיין יהיה קושי, ומה שאני רוצה לאמר שזה יהיה פחות קשה. הייתה לי פעם חברה בתיכון שרזתה לגמרי במקרה וכולם נתנו לה מחמאות והיא פשוט המשיכה לרזות, הפעם באופן מכוון. היא בכלל לא התכוונה לרזות מלכתכילה, זה פשוט 'קרה' לה. אבל ברגע שהתוצאה הייתה קיימת זה המשיך. ישנן עוד הרבה דוגמאות- מה שאני רוצה לאמר שאחרי שאצור את ה'בוכטה' הראשונה, יהיה לי מאד מאד קל יותר מפעמים קודמות. לגבי 8 שעות כתיבה ביום בשבת, התכוונתי לכך דווקא משום שבשבת קל 'לדגור' מה שלא קל בימים אחרים, ודווקא הרבה שעות יכניסו אותי להשראה. חצי שעה או שעה בבוקר, זה לא זמן מספיק בשבילי להכנס לאווירה ו'לדגור'. צריך שעות של דגירה
אולי אח"כ כשאני אהיה במוד שעה ביום תספיק, אבל עכשיו דווקא אני ממליצה לעצמי 'לדגור'
txt
 
מאחלת לך דגירה נעימה,

ואם יתחשק לך תעדכני אותנו מה עלה בגורל הכתיבה שלך. שבת שלום,
 
מעדכנת

אז ככה: את השבת הזאת התחלתי בעבודה טכנית של האתר שלי, עבודה סיזיפית ומשעממת, אבל בלעדיה הדברים שאני כותבת לעולם לא יראו אור ולא יגיעו לאוויר העולם
וזה הרי הכי חשוב בכתיבה- שהדברים שלך יגיעו לאוויר העולם לא? יש לציין שהפורום הזה, עם האווירה שלו מאד השפיע עלי לטובה כי כבר שנים אני מתכננת את הבנייה של האתר, כל פעם עושה 'קצת' אבל בסוף לא יוצא הרבה, מה שכן, במשך השנים עשיתי כל מיני חלקי פאזל, הכנתי כל מיני קטעים שיחד, אם מחברים אותם יכול לצאת משהו, כלומר זה לא שנחתי על השמרים אלא עשיתי המון רק לא ממוקד ובקטנות לא פעם, הפורום הזה איכשהו 'נתן' לי את הדחיפה להתחיל לעשות מאמץ מרוכז, ולהתחיל לשלם את המחיר שזה דורש ( השקעת זמן ) – אני בינתיים איזה 3 וחצי שעות יושבת על עדכון טכני של האתר ( כל ה HTML וטעינת קבצים וכל הקטע הטכני הזה ) – אמנם לא כתבתי כי לא הייתה לי השראה היום וכו'
( לפי תורת הפונג שואי כשיש באלגן בדירה וכו' אז לא זורם ה'צ'י' או משו כזה? לפי מיטב הבנתי את הפונג שואי
) בקיצור אני מנצלת את זמן 'חוסר ההשראה לכתיבה' לעבודה טכנית בעיקרה שבלעדיה הכתיבה ממילא כאילו לא נכתבה. אני מקפידה לעבוד על פי עיקרון ש'האוייב של הטוב הוא הטוב מאד', כלומר 'שלמות' היא מכשול בדרך לעשייה, זהו אתר שבנוי בינוני, אבל שיפורים אני אוכל לעשות אחר כך, עכשיו טוב שהוא קיים, אני מעריכה שעד הערב האתר יהיה קיים, וכל מה שישאר לי הוא להתחיל ראשית להעלות דברים שכבר כתבתי אליו ( זה טוב שיהיה בו קצת 'חומר' וכשיהיה כתוב תהיה לי מוטיווציה להמשיך ) ואז משם העניינים יתגלגלו, גם לכתיבה חדשה txt
 
אני שמחה שעשית, ולא משנה במה

התחלת. הפורום אולי היה טריגר למשהו שממילא תכננת לעשות, אולי הידיעה שאת הולכת לעדכן אחר כך עשתה משהו, ובכל מקרה - הקרדיט כולו שלך.
 
למעלה