מה אתן חושבות על כל סיפור העבודה מהבית?

יש לא מעט היבטים לנושא ...

לגבי "חוסר השליטה" על מי שעובד מהבית - לי זה נשמע כתסכול של מעסיקים/מנהלים שלא באמת יודעים למדוד את התפוקה והאפקטיביות של העובדים שלהם. אפשר להיות במשרד ולא לעבוד (בדיחה משפחתית שמיוחסת לחמי אומרת ש"זה שאני הולך לעבודה לא אומר שאני עובד שם") - במיוחד כשעובדים מול מחשב - האם למנהל שלי יש מושג שאני כותבת בפורום עכשיו ולא את המסמך שאני אמורה למסור? וודאי שלא ... ואפשר כמובן לעבוד מהבית ולהיות מאד יעילים.


באופן אישי -
מקום העבודה שלי מאפשר לעבוד מדי פעם מהבית. זה גם תלוי במנהל. היו מנהלים שסרבו להכיר בשעות עבודה מהבית. המנהל הנוכחי שלי - מעיר לחלק מהאנשים ואף דרש שיצמצמו את העבודה מהבית, ולא נגע באחרים - נראה שהוא יודע להעריך תפוקה באופן לא רע. מצד שני זה מגדיל את המרמור אצל מי שהעיר לו ...

אני מנצלת את אפשרות העבודה מהבית כדי להשלים שעות חסרות וכדי להתמודד עם כל מני בלת"מים - ציפיה לטכנאי, סידורים שחייבים להעשות באמצע היום ... הרבה פעמים אני מתחילה לעבוד מהבית, מסיימת בלת"ם ואז מגיעה למשרד, וזה מאד מקובל אצלינו.

אני מוצאת שקל לי לעבוד מהבית כשיש לחץ ואז אני מאד מפוקסת, גם כשעובדת מבית. כשיש פחות עבודה (או פחות מוטיבציה) וקשה יותר להתפקס - עדיף להגיע למשרד שמספק את המסגרת, מאשר להשאר בבית - שם קל להסחף לדברים אחרים.
אבל כשצריך להתרכז - אין ספק שבבית יש יותר שקט ופחות הסחות דעת. ושוב, אצלינו, אנשים שנמצאים רוב היום באינטרקציה עם אנשים אחרים - מתן סיוע, הדרכה, ישיבות - ויש להם גם עבודה אינדיווידואלית שעליהם לקדם ושאליה קשה להם להגיע, מן הסתם, בשעות העבודה במשרד - קובעים לעצמם הרבה פעמים יום אחד לעבוד מהבית, כך שיפריעו להם פחות ... נראה שהאירגון רק מרוויח מזה.
 
זה קיבל הד תקשורתי עצום, וזה לבדו כבר מעניין

שאלה מעניינת


אני חושבת שההד שהצעד הזה עורר אומרת די הרבה על עולם התעסוקה היום. אם אני חושבת 20 שנה אחורה, עבור הרוב המכריע של המקצועות, זו הרי בכלל לא היתה אופציה.
אז משהו עקרוני השתנה בעולם התעסוקה בכך שעכשיו זו לא רק אופציה שהיא זמינה טכנית, אלא מן משהו שעולה כחלק מהשאלה מה אנחנו מצפים מעולם התעסוקה כאנשים עובדים.
ואני חושבת שמהרגע שעלתה האבחנה הזו, שאיזשהו שינוי כבר קרה, זה אומר די הרבה על ההחלטה של מאריסה מאייר.

באופן כללי, הרי תמיד יש דינמיקות של ביקוש והיצע בשוק העבודה, שקובעות בכל זמן נתון למי יש יותר "כוח" לקבוע את הכללים.
בשנים האחרונות, בגלל המיתון הבלתי נגמר, נראה שיותר ויותר כוח עובר אל המעסיקים. אז במובן הזה, אני מתארת לעצמי שאם מה שהיא חושבת שיעויל לחברה זה פחות עבודה מהבית, זה מה שיהיה.
כך שלא מפתיעה אותי המחשבה שמעסיקים נרתעים מהרעיון של עבודה מהבית.
ללא ספק המעסיקים שהיו לי קיבלו את הרעיון הזה בחשדנות גדולה, למרות שהעבודות הן כאלו שאפשר לבצע בדיוק באותה יעילות מהבית אם לא יותר.

השאלה שעולה בי היא מה הצד של העובדים רוצה, או "עדיף לו שירצה".השאלה לו הכח לבחור היה בידי העובדים, במה הם היו בוחרים.
כי הסטטיסטיקות שאני ראיתי מצביעות בעיקר לכיוון של יותר שעבוד, לא יותר חופש
.
ואני יודעת לגבי, שבכל החמש שנים האחרונות, חופשה לא היתה באמת חופשה אף פעם (למעט החופשה האחרונה, שבה לא הייתי מועסקת).
בכולן גם עבדתי.
ואני גם זוכרת איך בזמנו בהיותי תלמידת מחקר זה היה הדבר השנוא עלי ביותר, התחושה שהעבודה אף פעם לא נגמרת, שאין באמת גבולות למתי נגמר יום העבודה. זה הדבר שהכי ציפיתי לו בחזרה לשוק העבודה.

אז מצד אחד אני רואה את היתרונות שמציעה עבודה מהבית, בעיקר בכל הנוגע לתגובה לבלת"מים שצצים. וגם כי לפעמים אתה מרגיש שאתה יכול לתת יום עבודה מלא ולא בהכרח להגרר החוצה בקור ובחושך רק על מנת לעשות את אותה עבודה במשרד.
אבל אני לא בטוחה שהמחיר שווה את זה, ואולי עדיף פשוט עבודה עם שעות תחומות.
אבל מצד שני, אני ריאלית:
בגלל שהאופציה קיימת, מעסיקים מצפים שתעבוד מהבית. לא במקום שעות העבודה, אלא בנוסף .
ואני חושבת שהתוצא של הציפיה הזה היא שבאופן בלתי נמנע, עובדים מרגישים שנגזל מהם משהו, והם רוצים משהו בתמורה.
כך שאני חושבת שבסופו של דבר מה שאני למדה מכל הסיפור הזה סביב יאהו הוא שדווקא נראה הרבה הרבה יותר עבודה מהבית, וההסתגלות של מעסיקים תקרה לא בהכרח מכוח הרצון הטוב, אלא ברגע שלעובדים יחזור להיות קצת יותר כוח מיקוח.
 
חשוב לציין ונראה לי שזה די פוספס בחלק מהכתבות

שמדובר על עובדים שעובדים מהבית באופן קבוע, לא על עבודה מזדמנת מהבית כשילד חולה או כשמחכים לטכנאי. והבעיה היתה כנראה שרבים מהם לא ממש עבדו, עד כדי כך שהיו עובדים שאף אחד לא ידע שהם עובדים בארגון
. זה מראה לדעתי קודם כל על בעיה ניהולית. ביטול האופציה להיות עובד קבוע מהבית הוא כנראה יותר מהכל מסר שאומר "זה כבר לא גן ילדים פה". יאהו היא חברה בקשיים עצומים כך שכנראה שנדרשת שם פעולה דרסטית.

אני חושבת שיעילות עבודה מהבית תלויה בהרבה גורמים - למשל האם סביבת העבודה בבית נוחה יותר או פחות מאשר במשרד (למשל כמו שכתבו מעלי אם יש הרבה הפרעות במשרד לפעמים עדיף מהבית), האם יש צורך בהרבה אינטראקציה בעבודה, האם סוג העבודה הוא כזה שקל יותר או קשה יותר לעשות אותו בסביבה משרדית: למשל עבורי כחוקרת אני הולכת כמעט כל יום למשרד, אבל יש ימים שאני בוחרת להשאר בבית ומגלה שזה לפעמים מה שצריך כדי "לשחרר" איזה רעיון חדש.

אבל בכל מקרה אני חושבת שברוב המקרים, עדיף לעבוד מהמשרד לפחות חלק מהזמן, אחרת מתנתקים מהסביבה ומהאינטראקציה החברתית, שיש לה גם משמעות ליעילות בעבודה.

כשעשיתי דוקטורט, בגלל המרחק מהאוניברסיטה, עבדתי מהבית 2-3 ימים בשבוע ובשאר נסעתי לאוניברסיטה. כנ"ל גם בן זוגי. זה איפשר לנו לחסוך זמן יקר על נסיעות, אבל היה לזה מחיר של בידוד מסוים, ושל לא להיות שם כשמשהו מעניין קורה - לפעמים זה חשוב ויכול לעשות את ההבדל בין להצליח או לא להצליח. היום אני מרגישה שעדיף שתהיה לפחות את האופציה להגיע כל יום למשרד, ואז פעם בכמה זמן כשצריך או מרגישים שזה מתאים, להשאר לעבוד מהבית.
 
אני חושבת שהדיון לא היה רלבנטי כ"כ לישראל

בישראל מה שרלבנטי, ואולי בכלל, זו השאלה של עבודה משולבת. גם משרד וגם בית.
לעבוד כל היום מהבית, האמת, לא מתאים לי ואני יכולה להבין את הביקורת שיצאה כנגד זה בהיבט של "חיבור" למקום העבודה (מצד שני אני ממש לא בתחום הטכני אז אני לא יודעת להגיד אם יש ערך אמיתי ללהגיע למשרד בתחום הזה). לי הפן החברתי של העבודה חשוב מאד מאד.
מה שכן צריך זה לנהל דיון על גמישות. על האפשרות לעבוד חלק מהימים או חלק מהיום בבית (ולא רק להתחבר בעשר בערב אחרי שישנים). להתחיל להימדד בתפוקות ולא שיפסלו אותך מראש בגלל שעות עבודה.
זה משהו שממש לא מפותח לדעתי (בטח לא בתחום שלי - עריכת דין), וזה יכול להקל על הורים שרוצים גם להיות עם הילדים.
 
למעלה