מה בין קול רגיל לבין קול הנשמה

מי טל 88

New member
מה בין קול רגיל לבין קול הנשמה

"מלחמה בתוך המוח :

הקרבות הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית התחוללו במוח. כוחות שליליים מתקיפים את המוח שלנו, מכיוון שזה המקום שבו אנו הפגיעים ביותר. המחשבות שלנו הן שמניעות אותנו אל עמדת הפיקוד. כשאנו מאבדים את השליטה על עמדת הפיקוד, הפסדנו במלחמה.

כאשר אנו יכולים ללמוד להבחין איזה מחשבות באות מהאור ואיזה מחשבות באות מהחושך, אנו יכולים להחזיר את השליטה על חיינו.

נ. ב. רמז כיצד לדעת את ההבדל. כל מחשבה שהיא קולנית, ברורה, צלולה ודוחפת אותנו להגיב למצב, היא ללא כל ספק קולו של הכאוס. אם מחשבה בקושי נשמעת, קול חלוש וחרישי הנובע מנבכי המוח התת מודע שלנו, היא שירו של האור.

יהודה ברג"


קיבלתי במייל ואהבתי את ההבחנה בין הקולות השונים שבראשנו.
 

elyahug

New member
המוח הפיזי והנשמה שמאחורי הקלעים

הקרבות בתוכנו הם תמיד בין הטבע הארצי והיצרי ובין התובנות הרוחניות הנרכשות עם הזמן שמקורם באור.
המוח שהינו אמור להיות האיבר החושב ומתווה דרך גם הוא יכול להיות מונהג לפי היצר או לפי תובנות נלמדות.
מרגע לידתו של האדם, הוא נשלט על ידי היצר: כמאמר "לפתח חטאת רובץ" .
ובמצב זה המוח בשליטת היצר, ההיגיון שלנו הינו פשוט: כל מה שמזין את היצר הוא טוב, וכל מה שלא מביא לי תועלת מיידית הוא רע.
זהו מצב שהאדם נמצא בעבדות (עבדות מצריים).
ורק כאשר מתעוררת באדם הנקודה הפנימית שבו, רק אז המוח הפיזי יכול להתחיל לקלוט וללמוד תובנות חדשות.
זהו קול חלוש, בבחינת "פתחו לי חוד כחודו של מחט".
וזהו הקול המבשר לנו: "הנשמה רוצה להתחבר לאור" .
ומשם מתחיל האדם בכלל לקבל מסרים ולאפשר למידה של תובנות שאמורות
להחליף את הטבע הראשוני (היצרי) לטבע חדש, טבע שצריך לרכוש בעמל.

ומעניין גם שהמוח הפיזי שלנו, משתנה גם הוא, הוא מתחיל להבחין בתדרים שקודם לכן לא הבחין.
שבוע טוב
אליהו
 

מי טל 88

New member
אלו ממש שתי דרכי חשיבה המנוגדות אחת לשניה,

החשיבה ההרגלית שלנו מושפעת מכל מסרי הסביבה החיצונית ותופסת את המציאות כפי שהיא נגלית לחושים.
ומנגד יש את ההקשבה לקולות הפנימיים (של הנשמה) המכירים את האמת אשר מסתתרת מאחורי מסך.

והחוכמה היא לא לבטל את קול היצר אלא להשקיטו.
לאחרונה שמעתי מסר יפה: אי אפשר להכניע את קול היצר מכיוון שהוא חזק כל כך ופועל בעיקר על גבי הרגש,
ומקורו בעץ הדעת טוב ורע. כלומר, אנו תופסים סיטואציות במציאות בצורה שיפוטית כטובות או רעות עבורינו ולכן גם סובלים כאשר אנו מפרשים מצבים כבאים נגדינו. בעוד שהנכון הוא לראות סיטואציות באופן ענייני, ויותר מכך, כהזדמנויות לצמיחה וגדילה אישית.

לכן אומרים, 'כאשר עצת היצר תגבר קח אותו לבית המדרש'. כאשר לומדים או קוראים חומרים רוחניים עוברים ממחוז הדעת טוב ורע למימד של הבחנה בין אמת ושקר, בין אמת לאשליה ודמיון.

ונכון כתבת, המוח מתחיל לזהות את הקולות השונים ביתר קלות ככל שלומדים יותר.
 

elyahug

New member
לא ניתן לבטל את היצר אבל ניתן לשלוט בו

הכול מדוייק מה שכתבת
רק רציתי לחדד משהו בקשר למה שכתבת : "אי אפשר להכניע את קול היצר מכיוון שהוא חזק כל כך ופועל בעיקר על גבי הרגש"
היצר הוא בולדוזר, אם מכבים את המנוע אזי אין שום פעולה (לא טובה ולא רעה).
אם נותנים לבולדוזר לפעול לבדו ללא הכוונה, הוא עלול להרוס כל מה שבדרכוו ולהזיק.
החוכמה הינה להשתמש בו כשהוא פועל (ואפילו עם כוחו העצום) כדי לסלול כבישים ולעשות בו דברים מועילים.
ולכן האדם מחוייב וצריך לשלוט ביצר בלי לדכא אותו; איזהו גיבור ? הכובש את יצרו.
כובש? כן מבחינת שולט; אבל לא הורג אותו.
וזה אפשרי, על ידי לימוד חוכמת הקבלה ותרגול מעשי ביום יום.
בעל הסולם שואל :"איך להחזיק את הנחש (המסמל את היצר) על מנת לשלוט בו, האם להחזיק בראש או בזנב?
רוב האנשים בד"כ עונים על ידי כך שמחזיקים אותו בראשו.
וזה לא נכון, צריך להחזיק בו בזנב.
כי כאשר מחזיקים בו בראשו, אנו מנטרלים את כוחו וזה לא מוכיח על שליטה (אלא על פחד)
וכאשר מחזיקים בזנב שלו ואנו כל הזמן בדריכות ועוקבים אחרי תנועת הראש
מובטח לנו לרכוש שליטה מוחלטת בו.
ולכן בעולם שלנו ( עץ הדעת טוב ורע), אנו יכולים רק להפוך את הרע לטוב.
השליטה בנחש, נותנת לנו עוצמה.
הריגת הנחש, לא עושה כלום.
 

מי טל 88

New member
על אותו עיקרון את היצר משווים גם לנמר,

כאשר לא שולטים בו הנמר משוחרר, עושה כרצונו ובעיקר מזיק וטורף ככל יכולתו = רע
יש מצב שמצליחים לתפוס אותו, לאסור אותו, לשלוט עליו ולמנוע ממנו להזיק
עצירת הרע = טוב
ויש מצב עוד יותר מתוקן שרוכבים על הנמר- משתמשים בכוח האדיר שלו שישרת אותנו
הפיכת הרע לטוב = טוב מאוד

"וכאשר מחזיקים בזנב שלו ואנו כל הזמן בדריכות ועוקבים אחרי תנועת הראש מובטח לנו לרכוש שליטה מוחלטת בו."- נכון מאוד, כאשר מאבדים את הדריכות או העירנות זה המקום בו היצר חוגג, המקום של ה"שינה", של הנוחות.
 
למעלה