מה גורם ליעילות הבשלות?

סימטריה

New member
מה גורם ליעילות הבשלות?

הסתובבתי עם הרבה חברות ושמתי לב שכל בנאדם מפיק כמות שונה של מסקנות מכל אירוע ושיחה. היתה אחת שראתה משהו/שוחחה עם אנשים ופשוט לא הפיקה שום תועלת מהשיחה ומהאירוע. זה נראה כאילו דיברו לקיר כששוחחו איתה אנשים וכשקרו לה דברים וחוויות. היתה אחרת, שדווקא הפיקה תועלת רבה כי היא הגיעה למסקנות ותובנות. אני חושבת לעצמי שאולי גם בטיפולים פסיכולוגים, המטופלים גם הם שונים. מטופל אחד מנסה להשתפר בשיחות אבל כל השיחות איתו הם נסיון פטתי כי שום עיבוד ושום שיפור ומסקנות לא קפצו לו בראש. לעומתו מטופל אחר בלי שהרגשתם, חזר הביתה וחשב על הדברים היטב, עיבד את השיחה שהיתה לו עם הפסיכולוג במוחו וכל פעם הגיע למוסר השכל וכך הפיק תועלת רבה יותר מהשיחות כי הוא חשב על מסקנות ונהפך לתבוני יותר בעקבות הטיפול. רציתי לשאול מה גורם לאנשים להפיק תועלת מאירועים ומשיחות (לאוו דווקא עם שיחות עם מטפלים) בכמות שונה כל כך מאחרים? ומה גורם לאדם להיות בוגר מהר יותר מחשיפה לאותם שיחות ואירועים שהשני נחשף אליהם באותה במידה אך לא הצליח להפיק מהם "בשלות".
 
נדמה לי

שהשאלה לא נכונה. כלומר לשאול על "יעילות הבשלות" מניח שבשלות (מה שזה לא אומר) בהכרח אמורה להכיל איזה מרכיב של יעילות בתוכה. מכיוון שאני לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך (כמו ששמת לב שקורה בין אנשים
) נסי לשאול שוב. מניחה שאת לא מתכוונת לשאול על מנת משכל למשל (שיכולה בהחלט להשפיע על תהליכי עיבוד החשיבה) אלא שהתכוונת למשהו אחר. מהו?
 

סימטריה

New member
הייתי אומרת הפנמה ובשלות נפשית של בוגר

לכאורה אנשים מסויימים מעדיפים לשים לב לדברים בשיחה שמזכירים להם דברים שנוגעים אליהם באופן אישי (ראי בהמשך "בלי קשר לעברם הם עצמם") ואז בגלל זה מתחילים לאסוף בקשב סלקטיבי דברים אחרים מאשר אנשים אחרים. אבל לא מכאן מתחיל השינוי. השאלה שלי מתייחסת למצב הרגיל שבו כל ילד למשל לא יודע את החשבונות והשיקולים של סטטוסים אחרים (אבא, סבא, נכד בוגר, נכה בכל הסטטוסים האלה וכו'). אבל ניקח מס' ילדים כאלה ונשלב אותם באותן שיחות אינטראקטיביות עם אחרים ובשיחות יצטרכו הילדים להיות שותפים (להבדיל מהקשבה פאסיבית להרצאה) ונראה שכל אחד בלי קשר לעברם הם עצמם אלא בוחר לשים לב באמת לדברים שיקדמו אותו לתובנות של כל הסטטוסים (פסיכולוגיה בינדורית והשיקולים של כל הצדדים ומאבקי כוחות וכו') מבלי שהבחירה של הקשב (הנטיה להקשיב דווקא לדברים המקדמים נפשית להבנה בוגרת) תעזר בעבר שלהם. אני לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי.
 
נדמה לי

שאת מחפשת הסבר מדוייק לתהליך התפתחותי רגיל שהוא לא מדוייק. לכל אדם יש את החוויות שלו, את הגוף שלו, את המוח שלו שמעבד את החוויות וכו'.. זה מה שעושה את כל אחד מאיתנו למיוחד. את כאילו לא מבינה איך אפשר לתקשר ולנהל את החיים כשכולנו כל כך שונים זה מזה... אז עובדה שאפשר. יש בכל זאת הרבה שטח אפור ולא צריך להיות מדוייקים כדי להתקדם ולהתפתח.
 

סימטריה

New member
שאלה

בתהליך רגיל, אני מרגישה שכל אדם עובר רגעי שמחה ורגעי משבר וככל שיש יותר מכל אחד מהם, אז כך המוח מעבד חוויות יותר ומגיע למסקנות והארות תבוניות על אנשים ומה יקרה במצבים שונים. אם אני אחשוב שככל שבנאדם עובר יותר אירועים של הרבה יותר מעברים מעצב לשמחה, אז כך הוא נעשה חכם יותר. מהי הנחת היסוד שמסתתרת מאחורי המחשבה הזאת שלי?
 

שריד

New member
הנחת יסוד ?

"וככל שיש יותר מכל אחד מהם, " ההנחת יסוד כאןהיא כמותית, וכמות ביחידת זמן, כלומר כמות הגירוי קובעת ולא המשמעות שלו. עקרונית הנחה נכונה, ברם אולם, אם ניקח דוגמה פשוטה מכיוון אחר, תוך כדי נסיעה במכונית את צופה מבעד לחלון והנוף הקרוב עובר במהירות. את לא מספיקה להתעכב על כל פרט, האם נעשית חכמה יותר ויודעת יותר ? לא בטוח. כנל גם בנושא של שמחה ומשבר. אם האדם לא לומד מרגעים אלו, ומקדד אותם למשמעות, אזי הכמות לא ממש תעזור. כך שאת צודק בעיקר בחלק שאם אדם מספיק ומתעכב ומחפש "מסקנות והארות תבוניות" אזי אכן את צודקת. מה למדת מהשרשור הזה לחיים שלך ?
 

colagen

New member
איזה מסקנות תבונתיות

איזה מסקנות תבונתיות אפשר ללמוד מרגעי שמחה ומשבר? ואיזה משמעות אפשר להפיק מהן?
 
למעלה