מה הפרט הכי משמעותי בהורות שלכן

[טילי2]

מה הפרט הכי משמעותי בהורות שלכן

שאתן יודעות שאם הייתם אמהות צעירות יותר לא הייתן מעיזות לעשות? אני חושבת שאצלי העובדה הכי חשובה עד כה הייתה שלא עשיתי לבנים יום הולדת גיל 3 בחוג המשפחה והסתפקתי במסיבה בגן. יום ההולדת היה בקיץ, אני הייתי אחרי חצי שנה של התמודדות עם מחלתו של אבי ולפני נסיעה לארה"ב על פי הלחץ הגדול של הורי ישועתי(ולמי שעוד לא הבינה זה הבעל). הייתי באפיסת כוחות, פיזית ונפשית והחלטתי כי הילדים חוו יום הולדת וזה מספיק גם לכוחות שלי יש מחיר ותרומה לאושר המשפחתי. אני לא חושבת שכאמא צעירה הייתי מעיזה לקבל החלטה כזאת.

 

[גאיה של זיו]

קיבלת החלטה נכונה בהתאם לנסיבות.

אני לא רואה את הקשר בין ההחלטה שקיבלת לעניין הגיל. גם הורים צעירים מגיעים לאפיסת כוחות וחסים על עצמם. כנסי לפורום "להיות הורים" ותראי בעצמך כמה אמהות מותשות ועייפות יש שם. אני חגגתי בגדול את כל ימי ההולדת של זיו והייתי די במיעוט בהשוואה לשאר ההורים בגן של זיו. הרוב הסתפקו במסיבה בגן ומשהו קטנטן למשפחה. הכי מצחיק זה שאחד ההורים אמר לי שככה זה עם בני זקונים - להורים יש זמן ומרץ להשקיע בילד. עניין של השקפה.

 

[בואו עננים]

החלטות ה"אמיצות" שלי קשורות בחינוך

ממרום גילי המכובד לא מקבלת כתורה למשה מסיני עצות של כל מיני פסיכולוגים, יועצים, מאבחנים וכו' בעיקר כאלו שגילם מחצית מגילי, ונסיונם כנ"ל- וכל מה שיש להם זה תואר מכובד ממוסגר מעל לכורסאת המנהלים במשרד שלהם.. קיבלתי למשל החלטה שלא לקחת את הבן שלי לאבחון, כי אני יודעת בלי המאבחנת מה יש לו ולהפסיק טיפול של פסיכולוגית, שעסקה מחצית משעת הטיפול (היקרה להחריד) בשיחות טלפון עם הבת החיילת שלה הישרתי גם עיני למנהלת בית הספר שלא רצתה לקבל את הבן שלי כי... ומניחה ששערות השיבה שלי היוו משקל ליחסה האוהד

 

[אמאשל נתנאל]

אולי לא להיכנע

לדרישות תחינות מענות של הפשוש להיות תקיפה ולידע כי המילה האחרונה היא שלנו של ההורים להיות עם היד על הדופק וללמוד מטעויות של אחרים לא להאמין לגננת שטוענת כי לפשוש יש בעיה לעניות דעתי לאחר שצפיתי בו בפעילות בגן "לה יש בעיה" ויש לי גיבוי מפסיכולוגית קלינית שטוענת שהוא בתחום הנורמה

 

[טילי2]

אני חושבת שהורה צעיר לא היה כל כך

בטוח בעצמו לעמוד מול מערכת. אני עמדתי בסוף שנה שעברה בסיטואציה דומה. אחד הילדים בכיתת הבנים שלי טען כי בני הקטו(בדקה, תשאלו אותם הם אומרים זאת בהרבה גאוה) קשקש לאחד הילדים על הטוסיק בלורד ירוק וגם תקע לו את הלוד לפי הטבעת. מנהלת המעון רצתה לשלוח אותו למוסד לעברינים צעירים ולאיבחון לחינוך מיוחד. אח"כ הועלתה השערה שהוא עבר התעללות מינית ולכן תקע לילד את הלורד בתחת. התעללות מינית הומרה אח"כ בפעולה ששנואה מאוד על בני, מדידת חום בטוסיק. ועצם הציור, הועלו ספקות על ידי המטפלת של הקבוצה שלו שלא מתאים לו לעשות דבר כזא כי זה לוקח זמן ובני אמון על פעולות מחתף, ביס הגון בבשר חבריו, איזה פליק זריז ולא עבודת אומנות שדורשת זמן רב לבצעה. מעבר להבטחה שאברר עם הילד את אשר ארע, תקפתי את הגננות כיצד ארע המעשה בכיתה ואך אחת מהם לא ידעה(הילד סיפר והראה ממצאים רק בבית. עשיתי ביקורי פתע בגן וראיתי שתיים משלושת הגננות עסקו בעסקיהם ורק אחת השגיחה על הנעשה בגן. הגננות שקרו שקרים מאוד פרמטיבים ואני נכנסתי בהם קשה, עד שהחליטו שלא כדאי להתעסק איתי והניחו לפרשה. אני לא בטוחה שכהורה צעיר היה לי בטחון להתמודד ענינית עם פרשה כזאת.

 

[אמאשל נתנאל]

לי אין ספק עם כל הכבוד לגננת

ויש לי הרבה כבוד אליה היא צריכה להתמודד עם הילד ולא לזרוק את הכל עלי בהתחלה היא הפחידה אותי והלחיצה אותי אח"כ ראיתי שהשד לא נורא כלכך מה גם שבגיל 5 ורבע לא מאבחנים מעבר למה שאנחנו עשינו אלא רק בכיתה א' ולפי מה שאני ראיתי האוצר שלי מחמל נפשי הדבש של אמא (אני משתפכת חופשי) יושב בשעור הכנה לכיתה א' בשקט מקשיב ולומד יפה

 

[בואו עננים]

לכי עם הלב שלך

אני יכולה לכתוב ספר (עצוב מאד) על גננות ,מורות, יועצים ובתי ספר- כשאני אמרתי ליועץ בית הספר,בחנוכה כתה א', שלבן שלי יש בעיה, והוא לא קולט מה זה אותיות ולא מבין מה זה קריאה, הוא אמר לי את "אמא היסטרית" בואי נחכה לסוף השנה מזל שלא נכנעתי- אחרת סתם היינו מבזבזים שנה שלמה....