מה זו "ישראליות"?
אהלן! סתם רוצה לשתף אתכן בקונפליקט....חברה שלי הגיע עם כל המשפויחה מגרמניה הם ישראלים- גרמנים כאלו שיגורו שם לנצח והלב תמיד יהיה פה (נו מה לעשות לא ממש הכי קל אצלנו פה...) בשיחה הם כל הזמן העלו את החמימות והאיכפתיות הישראלית...כזו שרואים אפילו ברחוב...אנשים מדברים אחד עם השני בתור , מגיבים, מחייכים (!?) ותוך שהם מדברים אני חושבת שכן- נכון פעם באמת היינו ככה אבל היום...אני לא בטוחה. רצה המקרה ובעלי היקר נתקע עם הרכב יומיים אחרי השיחה הנ"ל בלב ליבה של עיר ישראלית טיפוסית הומיה באמצע שעות היום- הוא פשוט ניתקע- היו לו "כבלים" הוא היה צריך מישהו עם רכב אחר שיוכל "להתחבר" אליו. הוא עמד עם כבלים ביד ואותת למכוניות מתוך תיקווה שמישהו יעצור (הוא לא נראה מפחיד ומרתיע גדול אימתני או משהו כזה...) אף אחד לא הגיב...הרוב הפכו פתאום לעיוורים ולא ראו מעבר לסימון הכביש...ומעטים סימנו על השעון שאין להם זמן (אבל לפחות הגיבו והתייחסו) בסוף מישהו כן עצר ועזר לו- למה??? הוא לא מצא חנייה אחרת והיה צריך לחנות שם!!! כן...אז אני לתומי חשבתי אם זה היה קורה לבחורה? אם זה היה קורה לאמא עם ילד ברכב? ילדים? לסבתא? ואם זה היה קורה בגרמניה?בהולנד? ארה"ב? ואם אני הייתי רואה מישהו כזה תקוע והיה לי זמן (נדיר...-כאמור אני אמא...)? האם הייתי עוצרת? אולי אנחנו סתם מתהדרים בנוצות ה"איכפתיות" והחברותיות הלאומית? ואנחנו ממש לא כאלו!!!. מה דעתכן? יש לכן ניבסיון יותר מוצלח ומעודד או שכולנו עם אותה חוויה....?
אהלן! סתם רוצה לשתף אתכן בקונפליקט....חברה שלי הגיע עם כל המשפויחה מגרמניה הם ישראלים- גרמנים כאלו שיגורו שם לנצח והלב תמיד יהיה פה (נו מה לעשות לא ממש הכי קל אצלנו פה...) בשיחה הם כל הזמן העלו את החמימות והאיכפתיות הישראלית...כזו שרואים אפילו ברחוב...אנשים מדברים אחד עם השני בתור , מגיבים, מחייכים (!?) ותוך שהם מדברים אני חושבת שכן- נכון פעם באמת היינו ככה אבל היום...אני לא בטוחה. רצה המקרה ובעלי היקר נתקע עם הרכב יומיים אחרי השיחה הנ"ל בלב ליבה של עיר ישראלית טיפוסית הומיה באמצע שעות היום- הוא פשוט ניתקע- היו לו "כבלים" הוא היה צריך מישהו עם רכב אחר שיוכל "להתחבר" אליו. הוא עמד עם כבלים ביד ואותת למכוניות מתוך תיקווה שמישהו יעצור (הוא לא נראה מפחיד ומרתיע גדול אימתני או משהו כזה...) אף אחד לא הגיב...הרוב הפכו פתאום לעיוורים ולא ראו מעבר לסימון הכביש...ומעטים סימנו על השעון שאין להם זמן (אבל לפחות הגיבו והתייחסו) בסוף מישהו כן עצר ועזר לו- למה??? הוא לא מצא חנייה אחרת והיה צריך לחנות שם!!! כן...אז אני לתומי חשבתי אם זה היה קורה לבחורה? אם זה היה קורה לאמא עם ילד ברכב? ילדים? לסבתא? ואם זה היה קורה בגרמניה?בהולנד? ארה"ב? ואם אני הייתי רואה מישהו כזה תקוע והיה לי זמן (נדיר...-כאמור אני אמא...)? האם הייתי עוצרת? אולי אנחנו סתם מתהדרים בנוצות ה"איכפתיות" והחברותיות הלאומית? ואנחנו ממש לא כאלו!!!. מה דעתכן? יש לכן ניבסיון יותר מוצלח ומעודד או שכולנו עם אותה חוויה....?
