מה יהיה??

[שלי34]

מה יהיה??

חלפו להם כמעט חמישה חודשים מהפסקת ההריון אני מרגישה שאני אדם אחר לא אותה אחת, ממש לא!! העצב מלווה אותי יום יום בזכרונות כואבים ובשאלות מה היה אילו.. לאחרונה נפגשנו עם כמה זוגות חברים שבמקרה כולן בהריון בחודש שביעי-שמיני ואני רואה את הברק בעיניים ואת הכמיהה והציפייה משהו שכמובן היה לי במהלך ההריון אך איננו עוד ומי יודע אם ישוב. מרגישה שמשהו ממני חסר-נלקח מרגישה שיקיריי מסביבי אינם מבינים אותי ומבחינתם עבר חלף...

 

[parpare bar]

מותק!

היי, זה לוקח זמן. תהליך ההתאוששות הוא ארוך ולא פשוט. זה בטח לא מקל כשיש הריוניות סביבך כל הזמן או שכולן בדרך, או שלכל השאר זה 'נורא קל ופשוט' , בעוד את עדיין כואבת את האובדן. אל תתני לציפיות סרק של ה'אנשים' לייסר אותך. את עוד תפנימי שאף אחד לא באמת מבין את האובדן שלך, אני הבנתי שרק בפורום מבנות שחוו את התהליך - יש נחמה. תתרכזי בעצמך ותפתחי ציפיות שלך מעצמך, כאלה שמתאימות לך ובנויות בהתאם לרצונות המצב הנפשי ויכולת ההתמודדות הנוכחית שלך. תאהבי את עצמך, או לפחות תחזירי מעט מהאהבה הזאת לעצמך והשמיים יתבהרו. חיבוק חם +

 

[luna10]

כ"כ מבינה אותך

כבר שנתיים ועשרה חודשים שהלב נצבט כל פעם מחדש. פשוט מתכווץ. כולן, אבל ממש כולן בהריון או שכבר ילדו שוב . מתוך כ-15 נשים שסביבי - רק אחת לא בהריון או ילדה לאחרונה (או שאולי היא כן - אני פשוט מזמן לא דיברתי איתה). הלחץ נוראי ובלתי נסבל. ביום שישי עוד חברה הודיעה לי שהיא בהריון . הרגשתי את הצביעות עוטפת אותי. אני שמחה בשבילה , אבל.... גם אני רוצה. אף אחד מסביב לא ממש מבין. אני גם לא כ"כ משתפת אחרים חוץ מכן בנות הפורום המקסימות. בקיצור ההרגשה היא שאני די לבד (עם בעלי כמובן).

 

[טאניוש]

שולחת חיבוקים

מרגישה שחסר-כי חסר...כי נלקח... ההריון שיבוא

לא יהיה קל ותמים ,אבל הוא יהיה. מחזיקה לך אצבעות שיגיע באותו רגע שתרצי...

 

[2קשת]

שלי מתוקה...

הלוואי שיכולתי לשלוח לך חיבוק אמיתי. כל כך מבינה אותך. את תחושת העוול, החוסר, את הכאב המיותר שמוסיפה הסביבה, שבאמת אינה מבינה ואינה יכולה להבין. הברק בעיניים ישוב, כי ככה זה. אני בטוחה שגם במהלך החודשים הנוראים האחרונים היו לך כבר ימים יותר טובים, נדירים, אבל כאלה שנועדו להזכיר שיכול להיות, ושיהיה, זמן אחר, מאושר וטוב יותר. אני יודעת עד כמה לא עבר ולא חלף.... וכמה כל יום מחדש הוא התמודדות קשה. כמה דק הגלד על הפצע ואיך כל מילה לא רגישה יכולה להקיז דם. אין לי נחמה רק להציע לך את ההבנה והתמיכה שלנו בדרך הארוכה.

 

[mikush2]

מבינה אותך...

תראי, גם אני לא אותה אחת שהייתי לפני... לא מלאת שמחת חיים כמו שהייתי, לא מתעניינת באותם דברים, לא צוחקת בקלות, ומצד שני נעצבת ביתר קלות. אבל אני מנסה להמשיך הלאה, יש בי ציפייה לעתיד יפה וטוב. אולי זה בגלל שאני בן אדם מאוד אופטימי, ואולי זה בגלל שאין סביבי נשים בהריון-למזלי!!! אני בטוחה שחלק גדול בקושי של ההתמודדות נובע מזה שיש סביבך הרבה תריגרים, שכל הזמן מזכירים לך, ועושים כאב לב גדול... ולא נותנים לשכוח. אצלנו כל החברים כבר ילדו... ובעקבות מה שקרה די התרחקנו מהם... מדברים איתם מדי פעם בטלפון, אבל נפגשנו מאז אולי פעם אחת, כי זה נורא קשה לנו. אז ככה כשאנחנו די מנותקים זמנים מהחברים, אין סביבי נשים בהריון, וזה באמת מקל עליי. תחזיקי מעמד!!! אולי תנסי גם להתרחק קצת מסביבה שלא נוח לך בקרבתה. חיבוק גדול גדול

מיקוש.

 

[לינדט]

שלי יקרה

בודאי שמה שעברת שינה אותך ואת כבר לא אותה אחת. אני מאמינה שמתוך הטראומה הזו כולנו הפכנו להיות נשים רגישות יותר ובוגרות. המחשבות נמצאות תמיד אך מרחק הזמן הופך את המציאות ליותר נסבלת. אני מניחה שכשיגיע ההריון הבא, ויגיע, ההתמודדות תהיה קלה יותר וגם הברק בעינים יחזור. כל אחד מתמודד עם דברים אחרת, אני לא יכולתי לשהות במחיצת נשים בהריון עד שהריתי גם אני, וניתקתי לחלוטין קשר עם חברות שהיו איתי בהריון במקביל. נסי אולי פחות להתרועע עם חברים אלו ותראי אם יותר קל לך. אני מבינה את תחושת חוסר ההבנה מהסביבה, הרגשתי כאילו "מאשימים" אותי שאני שקועה בעצב ומסרבת לעבור הלאה. עצתי, נסי להיות עסוקה ככל האפשר ותשתדלי לעשות דברים שגורמים לך הנאה. שולחת לך חיבוק ענק.

 

[אמאשלעוברית]

שולחת לך מלא ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

החיים אחרי האובדן, כך לפחות אני מרגישה, הם כמו נסיעה ברכבת הרים, עליות וירידות של מצב הרוח, מעבר על פני אובייקטים מפחידים שצצים להם ומבהילים. אלו הם חיינו, אנחנו פה לחזק אחת את השניה בדיוק ברגעים אלו. אין לי הרבה המלצות לתת, את התקופות הרעות אני עוברת בעזרת תמיכת הבנות כאן, הן כבר הוכיחו את עצמן- ולהן אני אסירת תודה. מאמינה שתצליחי להתרומם, מאמינה בכולנו. בהצלחה

 

[ariane]

ממש מבינה

היום אני יודעת שמי שלא עבר משהו דומה למה שעברתי לא יכול להבין מה זה. כולם מנסים להבין או להקל אבל תמיד יותר פוגעים מעוזרים. צריך פשוט ללמוד לחיות עם זה. לבנות שכבת הגנה מסביבך כדי להתמודד עם עולם מלא אנשים שהכל הולך להם בקלות ולא יכולים להבין את הכאב שלנו. בגלל זה אנחנו פה. שולחת לך חיזוק ונשיקות.

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifמבינה אותך כל כך../images/Emo70.gif

 

[שלי34]

בנות יקרות- ../images/Emo51.gif

מילותיכן מעודדות אותי ונכנסות ישירות לליבי שהוא כרגע

luna10,parpare bar,טאניוש, 2קשת mikush 2,לינדט, אמא של עוברית, arianeאמא של פילפלון קראתי בשקיקה כל מילה וחזרתי וקראתי שוב ושוב אני מחכה ומצפה לעבור רשמית אליכן ולשתף אתכן גם בדברים שמחים... אתן כאן לי לעזר רב

תודה לכן שאתן איתי שולחת

ים

 

[נוריה]

שלי...

אני כל כך רוצה לענות לך על שאלה שכזו "יהיה טוב"... אבל זה לא תמיד עובד... רק תאמיני לי כשאני אומרת לך, שהמבט בעיניים אצלך יהיה הרבה יותר נוצץ... מבטיחה. נשיקות, יקירה! ויאללה לעבודה!

 

[happy]

זה כל כך מוכר

אני לא נפגשתי עם הרינויות עד ההריון הנוכחי. פשוט הודעתי שאני לא מסוגלת זה קשה לי מידי. באיזה שהוא שלב היקפנו את עצמינו רק ברווקות/ים וזוגות בלי ילדים אז היה לי יותר פשוט. העצב הוא קשה מאוד והוא מלווה אותי המון. גם בהריון הנוכחי אין לי את האושר והתמימות שהיה לי בהריון הקודם. אני ממש מחכה כבר להיות אחרי הלידה.אני לא מתפעלת מהבטן שלי אין לנו כמעט תמונות של הנסיכה שלנו. אני היסטרית לפני כל בדיקה שנינו מתפללים שכבר נהיה אחרי הלידה ונחזור הביתה עם תינוקת בריאה בידים.

 

[ariane]

זה מזכיר לי סיפור

קצת אחרי הלידה הראשונה שלי הלכתי לחתונה במשפחתי ומצאו לנכון להושיב אותנו בשולחן עם מישהי בהריון מתקדם. היא הייתה בדיוק מולי. באמצע הארוחה פשוט קמתי וביקשתי בבכי מבעלי שנעוף מפה. כבר לא יכלתי לסבול את זה. זה היה כמו לשפוך אלכוהול על פצע פתוח. היה ממש נורא.

 

[נייטי]

היי מתוקה - לקח לי כמה ימים עד

שהייתי מסוגלת לכתוב לך. אני בעצמי בימים דיי מבאסים. המצחיק הוא שאני מרגישה שהשלמתי כבר עם העובדה שאני זו כבר לא אני של פעם. לעולם לא אוכל כבר להיות. יותר מזה, הבנתי כבר שהאושר האמיתי השלם, לא יחזור עד שלא יהיה ילד. לפעמים אני כועסת על עצמי שאני משלימה עם זה. כי הרי מי אמר שכל האושר סובב סביב הריון ולידה? אבל למצב הזה החיים הובילו אותנו. יש ימים קשים יותר, יש ימים אופטימיים יותר, יש ימים בסדר ויש ימים שהכל שחור משחור. יקירתי, אנחנו בסירה הזו לפחות לעוד תשעה חודשים ואולי ליותר. אנחנו נמשיך להתנדנד מיום של עצב גדול ליום 'בסדר' וזה לא משנה שבשביל כל העולם האחר זה חלף עבר. זה לא מחייב אותנו. בסוף יבוא יום בהיר אחד שבו יהיה יותר מ'בסדר', שבו יהיה הכי טוב שיש. זה יקרה, כי לכולן זה קורה וזו הסיבה היחידה. אוהבת מאוד, מאוד.

 

[מוקי27]

נייטי מתוקה - זה פשוט מדהים

בהודעה שלך רשמת בדיוק את מה שאני מרגישה

. ושלי מתוקה על תדאגי הברק בעניים עוד יחזור לכולנו.