" מה יקרה אם?"

1אילת2

New member
" מה יקרה אם?"

היום עלתה השאלה. מה יקרה אם? את מי נאשים, איך נתמודד? חשבתי על זה קצת. ואז הבנתי, שכשילדתי בבית חולים כל השאלות הללו לא עלו. לא חשבתי מה יקרה אם ילדיי יהיו נכים, או שאוליד עובר מת. לא קראתי חומר בנושא, לא התעמקתי בשאלות. למה בלידה בבית אני כן צריכה לחשוב על זה? (לא בדיוק נושא לדיון. אני יודעת את התשובה).
 
דווקא כן נושא לדיון לטעמי...

הדיון מתאים בעיקר לאלה שמתקשות לעמוד בלחץ החברתי סביבן וזקוקות לחיזוק. למה לא נשאלות השאלות האלה כשעומדים ללדת בבי"ח?? כי בבי"ח את מעבירה את האחריות לצוות המטפל שלך, את לא אחראית לתוצאות (בעיני מרבית האנשים לפחות), רוב האנשים מאמינים שאם הם בבי"ח אז הם עושים את המקסימום כדי להבטיח את בטיחות הלידה ואם חס וחלילה קרה משהו אז זה היה קורה בכל מקום ולא היה ניתן למנוע את זה. מה שחשוב לזכור זה שלידה זה לא 100% ביטחון, לא בבי"ח וגם לא בבית. סיבוכים יכולים לקרות לצערי בשני המקומות. השאלה היא, האם כל תהליך הלידה נעשה כך שהסיבוך היה באמת בלתי ניתן למניעה? אם התשובה היא כן, אז לדעתי אין שום סיבה להרגיש אשמה. ברור שמאוד קשה להתמודד עם זה וזה פשוט נורא, אבל זה משהו שכנראה היה בלתי נמנע. ההחלטה ללדת בבית חייבת להיות מאוד שקולה ולבוא מתוך הרבה ידע וביטחון בהחלטה. דווקא בגלל שזו החלטה לא קונבנציונלית. כל המחקרים הוכיחו שהסיכון בלידת בית שווה לסיכון בבי"ח. בנוסף הוכח שאחוז ההתערבויות במהלך הלידה נמוך בהרבה בלידות בית מאשר בלידות בי"ח והרבה פעמים בגלל שאין התערבות גם אין סיבוכים. בבי"ח אנו עדים להרבה מקרים שהתערבות הובילה לסיבוך. אי לכך, אני מאמינה שברגע שהחלטת ללדת בבית (כמובן שרק אם את עומדת בקריטריונים)ולקחת מיילדת בית מוסמכת, בעצם הפחתת למינימום את סיכויי הסיבוך של הלידה שלך.
 

כרמית מ.

New member
בבית חולים לא חושבים על זה

כי חונכנו להאמין שבבי"ח אין תקלות. אני מודה, והיום זה נשמע לי תמים בטירוף, שהייתי בטוחה שתמותה ותחלואה בלידה הם נחלת העבר - והיום, בבית החולים המודרני, כבר לא קורים דברים כאלו. המציאות המרה, היא שזה פשוט לא נכון. פשוט בקושי שומעים על הדברים האלו (לא הכל מגיע לעיתונות). לצערי, היום אני מכירה גם אישית, מקרים טראגיים, וגם קלטתי חלק מהמידע שהיה לי קודם, ולא ממש קלטתי אותו (קרובת משפחה שעשו לה היפוך חיצוני וזה גרם למות העובר, למשל. זה קרה כשהייתי נערה, ולא לגמרי קלטתי את זה). המציאות המרה, כאמור, היא שגם בבתי חולים ישנם אסונות, וכל אסון כזה הוא טרגדיה אמיתית - אולי גם בגלל ההפתעה הגדולה. ואז תובעים. כי לא יתכן שקרה דבר כזה ואין אשמים (ולא פעם באמת יש. לא פעם גם אפשר לראות את המסלול המלא מהמורות בדרך לקטסטרופה - לפחות בדיעבד). (ואז הרפואה הופכת להיות עוד יותר מתגוננת, מה שכמובן לא מונע את האסון הבא, כנראה אפילו מקדים אותו). לקראת הלידה השניה, כבר ידעתי שדברים עלולים להשתבש. זה עניין של מודעות, לא של מקום הלידה. הרגשתי, עמוק בפנים, שאם חס וחלילה יקרה משהו בבית חולים, אני לא אוכל לסלוח לעצמי, אחשוד בהם שהובילו לכך, לא בכוונה כמובן, אבל עם כל הנהלים המזיקים שקשה להתנגד אליהם (כבר אמרתי שיש לי אסרטיביות של צב מת גם במצב רגיל, שלא לדבר על לידה). בבית, הייתי יודעת שעשיתי כל מה שניתן. בטוח היו עולים גם פקפוקים, ומחשבות האם לא טעיתי. מקווה שלא היו עולים האשמות בתוך המשפחה (מצד אלו שקיבלו את דעתי מתוך אהבה אלי, אבל לא מתוך שכנוע עמוק, לכל היותר שכנוע שטחי ולפעמים גם זה לא). והקושי, האבל והאובדן - קיימים בכל מקום. מקווה שהיה מחזק אותי לדעת, שלפחות העובר זכה ללידה רכה ולא אלימה, ולאהבה במעט הזמן של חייו (אם היו). מקווה מאד שלא אני, ולא אף אחת אחרת, כאן ובכלל, נצטרך להתמודד עם זה ב"אמיתי", אבל יודעת שזה בהחלט עלול לקרות. בלי קשר למקום הלידה. וחשוב לזכור, שבסך הכל רוב הלידות, בלי קשר למקום הלידה, מסתיימות טוב, בתינוק בריא, ואמא פחות-או-יותר בריאה (זה דווקא מאד קשור למקום הלידה. בבי"ח, רוב האמהות "זוכות" לכמה תחלואים, שנחשבים כמעט נורמליים). זה לא אומר שאסור לדבר על "מה יקרה אם" - רק לשים את זה במקום הנכון, ולא לכלכל את כל צעדינו מתוך פחד. זהירות ואחריות כן, לא פחד.
 

Manty

New member
אהבתי את תשובתך ../images/Emo140.gif

היא הזכירה לי משהו שקראתי מזמן ואני ממש לא מצליחה למצוא.. Leilah McCracken בעלת האתר BIRTHLOVE כתבה פעם רשומה שנקרא: WHAT IF... אך במקום להזכיר את כל מה שעלול לקרות לא טוב, היא ציינה את כל מה שיכול להיות נהדר (ברור שהבחורה לר מבינה בעין הרע). מספר שורות שאני זוכרת (לא מתחייבת על הדיוק): What if all goes right? What if I have the birth I've always dreamt of? What if my baby gently slides into my waiting hands? וכן הלאה.. מאד קל להסחף לפחדים ממה שעלול להשתבש, ולהתחיל התעסקות אין סופית בדרכים להמנע מבעיות או להתמודד עימם (לדוגמא: באתר הנ"ל, באמצע הדף, יש תשובות רבות ל WHAT IFS של לידה ללא מיילדת), שלפעמים קל לנו לפספס את ההתרגשות וההתלהבות מתקוותנו ללידה. חייב להיות מקום לפחדים שלנו, וכפי שלורה שיינלי ציינה בסרט A clear Road to Birth של ג'ודי סימאן (בתרגום חופשי), 'עבודה על הפחדים במהלך ההריון היא אולי ה PRENATAL הכי חשוב' אבל חשוב להשאיר מקום נרחב יותר לתקווה וליצירת הלידה האידיאלית בתודעה. לחשיבה חיובית יש נטיה לממש את עצמה
 

סטיוויה

New member
ניסחת נהדר את מחשבותיי...

אני מאמינה מאד בחשיבה חיובית ואני חושבת שאי אפשר להפריד בין הדיון לגבי "מה אם" לבין הרעיון של עבודה עצמית במהלך ההריון ובעצם,כל החיים.כבני אדם בכלל וכנשים בפרט-תמיד לשמור על מודעות,על עבודה עצמית. להתמקד על הפחדים שלנו,על הבחירות שלנו,על השורשים למחשבות שלנו ולאמונות שלנו. הריון ולידה הם הזדמנות פז לעבור תהליך פנימי שכזה שיכול להעצים אותנו ללא קשר להיכן נלד בסופו של דבר.אבל כדאי שזה יהיה בבית (-:
 
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

מסכימה מאוד, צריך לתת מקום לפחדים ולהכיר בהם, אך צריך להזהר לא לשכוח את האופטימיות. "לחשיבה חיובית יש נטיה לממש את עצמה"- עד היום מוכיח את עצמו כנכון (טפו טפו טפו...
)
 

mise

New member
זו בדיוק הנקודה - לא צריך לחשוב.

כשבוחרים ללדת בבי"ח אין צורך וטעם לחשוב. כי גם אם חושבים, אין שום אחריות על הלידה. יש מי שמנהל אותה מסביב ומחליט, וברוב המקרים, כמעט כל מצב נתפס כמצב חירום שיש לטפל בו בדרכים קונבנציונליות חיצוניות ואלימות וזה לא נתון לשיקולה של היולדת. כמעט (דגש על הכמעט) אין סיכוי ליולדת להתחבר לעצמה ולעובר בזמן לידה בבי"ח, היות שמפאת קוצר הזמן (הזמן קצוב בבי"ח, אין להם זמן לחכות בסבלנות, ללידות ארוכות ולהתחברות לאינסטינקטים) ברוב המקרים, תמצא את עצמה היולדת ב"מצב חירום", שתוצאתו תהיה זירוז וקידום הלידה (בין אם בזירוז, ואקום, קיסרי וכל ה - facilities השונים העומדים לרשות הרופאים כדי לקדם את הלידה), אלא אם היא באמת ילדה הפעם מהר מאוד ואז הסיכויים שתתקל ב"מצב חירום" מסוג זה נמוכים.
 
למעלה