מה לעשות עם אחותי?

[google210]

מה לעשות עם אחותי?

טוב.. זה יהיה ארוך. אני בת 20, בצבא. אחותי בת 15.5. בבית ספר. ההורים שלי שניהם עובדים הרבה וקשה ואחותי בעיקר עושה מה שהיא רוצה ומשקרת לנו הרבה. היא ילדה עם הרבה מאוד חברים, ושמאוד מושפעת חברתית (זה גם גיל כזה..) יש לה אולי 5 "חברות הכי טובות" ועוד 30 "חברות" ו"ידידים" וחבר יש לה כל הזמן. כבר היו לה 7 אם אני לא טועה והיא לא עוברת שבועיים בלי אחד. היא לא עושה שום דבר מועיל, בקושי עוזרת לנו בבית, אנחנו כבר מוותרים על לבקש ממנה כי הרבה יותר מהר לעשות לבד. כשמבקשים ממנה משהו היא אומרת טוב ולא עושה, או שעושה כעבור יום והמון הצקות, ואז כמובן בהמון עצבים כי אנחנו מנדנדים לה. החדר שלה נמצא במצב של כאוס -כל הזמן-. כ"כ הרבה פעמים כבר סידרנו שם (אני סידרתי, בעיקר) כי היא לא מסדרת ואז לא מוצאת כלום.. וגם אני אז לא מוצאת הרבה דברים שהיא "משאילה" ממני, ושוב החדר חוזר להיות ברדק אחד גדול. אני לא יודעת אם היא בכלל יודעת איפה כל המחברות שלה נמצאות. כנ"ל הבגדים שלה- שהיא כל הזמן מאבדת, וקורעת ומלכלכת.... היא מאוד עצבנית עלינו כל הזמן, מן גישה כזו של "אתם ממררים לי את החיים! לא נותנים לי לחיות!!" למרות שנותנים לה לעשות המון! היא כבר הצליחה להוציא מההורים שלי, בעזרת המון דמעות והצגה מאוד גדולה, שיתנו לה לצאת עד 1-2 בסופ"שים.. בימי בית ספר אם היא יוצאת היא חוזרת ב9 כזה.. היא מוציאה מההורים שלי בערך כל מה שהיא רוצה ע"יי הצגות כאלה. היא בוכה המון, צועקת, מציקה עד שנותנים לה. לפני כמה זמן היא נסעה לחברה שלה בעיר אחרת לכמה ימים, וכשהתקשרנו התברר שהחברה הזו שלה בכלל אצל אבא שלה (בעיר אחרת לגמרי) והבית ריק ואחותי פשוט חיה שם כמה ימים ונפגשה עם המון חברים והשתמשה להם בדירה (!?!?!??!?!) ומה הורי עשו? צעקו, איימו שאם "תעשה משהו לא כשורה שוב".. אז יקרו דברים רעים. אבל זהו בערך. היא כל הזמן מבקשת כסף- ומקבלת אותו. כי כמובן היא "צריכה כרטיסיה" ו"חולצות בית ספר" ותמיד היא "צריכה משהו". היא מעשנת. ומשקרת לגבי זה. אני יודעת כעובדה שהיא מעשנת ע"י חיטוט לא מורשה בבלוג שלה (אני יודעת שאני לא בסדר, אבל איכשהו אני חייבת לפקח עליה, מצטערת) וניסיתי שהיא תספר לי לבד. ולמרות שהתעמתתי איתה כש: מצאתי אצלה חפיסת סיגריות, מצאתי אצלה מציתות, היה אצלה ריח נוראי של סיגריות בחדר ועל החלון שלה מצאתי מאפרה עם בדלי סיגריות- היא שיקרה לי שוב ושוב ושוב שזה לא שלה וזה בכלל של איזה ילד וכו' וכו'... והיא לא מספרת לי! והיא מוציאה על זה את הכסף שלה כמובן, על זה ועל אלוהים יודע מה עוד. היא לא עושה עם עצמה כלום, היא לא הולכת לשום חוג, היא לא עושה שום פעילות ספורטיבית, היא לא אוכלת בריא ומסודר, היא יושבת המון מול המחשב (גם כשהיא עושה שיעורים או לומדת). היא עשתה ספטום ולא סיפרה לאף אחד, עכשיו היא רוצה לעשות עוד איזה פירסינג איפשהו.. בקיצור היא ילדה בעייתית. עכשיו, אתמול היא נסעה למיון ואושפזה בגלל דלקת מאוד חריפה בדרכי השתן. אני, כמישהי שהיה לה את זה (לא בדרגה כ"כ קשה) בגיל 17.5 עם החבר הראשון שלי, לא ממש נמצאת בחשיכה לגבי "מאיפה זה בא". ועכשיו אני ממש כועסת ודואגת. ממש. זה עובר כל גבול! הילדה הזו פוגעת בעצמה ולא חושבת אפילו חצי פעם לפני שהיא עושה משהו! אני מרגישה חסרת אונים- אני לא בבית ואני לא יכולה להשגיח עלייה. וכשאני כן בבית או באה הביתה אני מקבלת ממנה טלפונים של "אה.. את בבית? סתם, אני פה ליד הבית בדיוק עולה חשבתי להגיד לך" (למה שהיא תתקשר להגיד שהיא ליד המעלית אלא אם כן היא רצתה לוודא אם יש או אין מישהו בבית?!?!) אני חייבת לעשות משהו! אני לא רוצה להגיד להורים שהיא מעשנת ובטח שלא לגרום לאבא לצאת מהאשלייה שלו שהדלקת הזו יכלה להגרם מאי אלו סיבות כמו שירותים ציבוריים או קור. מה אני כן יכולה לעשות איתה?! בבקשה, כל עצה תועיל בשלב זה.

 

[פרפרי אהבה]

לדעתי, את לוקחת את תפקיד ההורים וזה כבד מידי

עלייך, את אחותה, תהיי שם בשבילה, תקשיבי לה, ספרי לה מנסיונך אבל לחנך אותה רק הורייך יכולים. אחותך בגיל ההתבגרות, שזה גיל לא קל, גיל של מרד, גיל של "דווקא", גיל של לעשות מה שרוצים בלי לדפוק חשבון. אני הייתי רומזת להורים שצריך לבדוק מה קורה עם אחותך ולשים לב אליה ומורידה את הנטל מכתפייך. ברמה האישית, פשוט תהיי שם בשבילה- להקשיב ולתמוך.

 

[אלמוגית 5]

לכל ילד יש את האופי שלו. נדמה לי שאת משווה את

אחותך אליך, או היית רוצה שתנהג כפי שאתם מצפים ממנה. הורייך משווים אותה אליך, לדעתי זה לא ילך. אחותך טיפוס מרדני, תובעני, ההתנהגות שלה מעידה שלא טוב לה בבית, ברור שהיא בשיא גיל ההתמרדות, כמה שיותר תלחצו עליה הי תעשה יותר דווקא. הרבה ילדים מעשנים בגיל 15.5 היא משקרת בקשר לזה כי היא יודעת מה תהיה התגובה. (גם גנב לא מודה שהוא גנב מפחד העונש). , היא מספיק חכמה לדעת להוציא מהוריך מה שהיא רוצה. היא עושה מה שהרבה ילדים בגילה עושים, אל תגדירי אותה כבעייתית, בגילה היא לא כ'כ יוצאת דופן והיא לא בעייתית, היא פשוט הולכת בדרך שנראית לה ולא לכם. אני מבינה לרוחה כי גם אני הייתי ילדה כמוה ואח'כ גדלתי ונהייתי מרובעת ושמרנית, עד היום אני כזו. אתן לך דוגמא מה עשיתי, בין יתר תעלולי. אסרו עלי לצאת בלילות ששי, גרנו בבית חד קומתי, הייתי אומרת להם שאני הולכת לישון, וכשהם נרדמו הייתי קופצת מהחלון ויוצאת עם חברים (הם לא ידעו זאת עד יום מותם, גם את שאר תעלולי) אני זרמתי עם ילדי, כשרק התחילה אפנת העגילים באוזן לבנים לא התנגדתי כמו רוב ההורים הלכתי אתו לעשות עגיל, כולם נדהמו איך אני מסכימה שיעשה חור באוזן (אני מדברת אתך על לפני יותר מ-25 שנה כשעוד לא היה מקובל כ'כ עגיל לבנים) . כשרצה ללכת יחף ברח' דיזנגוף ביום קיץ חם, בחופש הגדול, לא סרבתי זו היתה פעם ראשונה ואחרונה שעשה זאת, האספלט והמדרכות היו כ'כ חמים צרבו לא את הרגלים, הוא למד את הלקח על בשרו. . צריך לשנות את הגישה אליה. ראשית לאמר לה שאתם/את יודעים שהיא מעשנת כי היו סימנים. את כאחותה הבוגרת צריכ לנסות לנהל אתה שיחה ולהציע לה שאם היא מקיימת יחסי מין כדי לה לגשת לרופא נשים ולקחת כדורים. תהיי לה חברה, נסי להתקרב אליה ע'י זה שתקבלי אותה כמו שהיא, בלי לבקר אותה. לי יש שתי בנות שאין בניהן קשר כי הן כל כך שונות אחת מן השניה, בנעוריהן היו מבקרות אחת את ההתנהגות השניה ואף אחת לא מקבלת את דעתה של השניה ובסך הכל זה יצר פער שאין לגשר עליו. עשי מה שפסיכולוג עושה הוא מנסה להבין את שרשי הבעיה של המטופל ולא להטיף לו מוסר, הוא לא לא צורח עליו, ולא אומר לו שהוא בעייתי. בהצלחה!