מה עושים בסגר ?

[רוני 07]

הסגר " מכניס " אותנו לבתים ולדירות שלנו
איך מתמודדים עם הבדידות שנכפתה עלינו ללא עבודה ?
איך אנחנו ממלאים את חיינו בתוכן
מאדם שהיה עסוק בעבודה
פתאום הוא חופשי מהעבודה אך לא חופשי מדאגות של פרנסה ודאגות כלכליות שהחמירו
החל"ת משמעו 70 אחוז משכורת וההבדל הוא משמעותי
אני מוטרד ודואג והמחשבות טורדות את מנוחתי כל היום
הבית " סוגר " עליי בקירותיו ואני חייב לצאת החוצה
העיסוקים בתוך הבית כמו שיעורים והרצאות בזומים גורמים לי למחשבות
רק בחוץ אני מרגיש איזושהיא הקלה לנשמתי
מאידך,
אני לא יכול כל היום לטייל או להסתובב כל היום בחוץ
חייבים לחזור מתי שהוא
והמחשבות חוזרות ...

 

[סהר-תמיכה]

רוני יקר,
שומעת כמה הסגר שיבש את סדר היום שלך ואת החיים בכלל..
כמה השהייה בבית, בלי אפשרות לצאת, חונקת אותך..
גורמת לך להרגיש כמו אריה בכלוב..
ואולי חוסר התעסוקה משאיר אותך מתוסכל ובתחושת ריקנות,
שכל יום נראה כקודמו ואין משהו שמכניס משמעות..
בנוסף, הירידה בהכנסות רק מעצימה את הדאגות והמחשבות הטורדניות..
יחד עם זאת, נראה שאתה מנסה להעסיק את עצמך ולא להיכנע לחוסר המעש..
מנסה לצאת לפעמים לנשום אויר ולמלא בחזרה את האנרגיות.. זה ממש לא ברור מאליו..
מזמינה אותך לשתף אותנו בדרכים שלך להתמודד עם הסגר
ואולי יחד נצליח ליצור רשימה של פעילויות להפגת הבדידות..
שלך,
מתנדבת סה"ר

 

[רוני 07]

כשאני בחוסר מעש מהעבודה המחשבות עולות ודאגות טורדניות עולות
הבדידות קשה עד מאוד
תודה למילים המעודדות

 

[קרנף לבן 1]

אני יגיד לך מה אני עושה
לומד מחומר של תיכון
מצייר במחשב
כותב שירים
מנגן בחליילית
הולך ברגל
נפגש עם העוסית והמדריכה

 

[רוני 07]

קרנף לבן
קיבלתי כמה רעיונות
לסגר
האם אעשה אותם , לא יודע
כעת
כי הדכאון
גורם לי לא לרצות לעשות דברים
תודה

 

[שירה כמים 1959]

אפשר באמת להשתגע.
גם לי התקופה הזאת מאוד מאוד קשה.
וכאדם שמתמודד עם אישואז של דיכאון, בדידות, התבודדות כל החיים - זה באמת נורא נורא קשה.
אשתף מניסיוני מה עוזר לי בינתיים לשרוד את התקופה הקשה הזאת (שקשה שבעתיים עבורי, בין השאר בגלל שהקורונה פרצה זמן קצר לאחר שעברתי לאזור אחר בארץ, ומצאתי את עצמי מבודדת פי כמה וכמה, לא יכולה כמעט להיפגש עם חברים שלי מהמרכז) .
מה שעוזר לי הוא שילוב של כן להתייחס לדיכאון, להוריד מעצמי ציפיות מצד אחד, על בסיס יומיומי
ומצד שני להיאחז בכמה דברים ויהי מה (אני מתרגלת צ'י קונג על בסיס יומיומי בזום ומשתדלת לצאת להליכה כל יום).
אבל לבד אי אפשר
ואני שומעת מבין דבריך שאתה מאוד לבד.
האם אתה יכול להצטרף לאיזו קבוצת תמיכה בזום?
לפנות לטיפול?
האם יש לך שכנים אולי שאפשר לטייל איתם?
חברים שאתה יכול לדבר איתם?
נורא קשה לשקוע בבידוד.
לי יש חברה אחת שעוזרת לי בנושא ההליכה - מסמסת לי להזכיר לי לצאת, או מתקשרת, ולפעמים אני ממש מרגישה שאני לא יכולה ואין לי כוחות, ואז היא נשארת איתי על הקו עד שאני נועלת נעליים ואני מדברת איתה עד שאני יוצאת החוצה ולפעמים גם בהליכה עצמה.
אז התמזל מזלי שיש לי אותה, והתמזל מזלי שאני יודעת גם לבקש עזרה.
ובקשר לצ'יקונג - הקמתי קבוצה שאני מנחה בה את התרגול , עוד בתחילת הקורונה, למרות שאני לא מורה אלא מתרגלת בעצמי, ואם לא הייתי מחוייבת להם , בטח לא הייתי מתרגלת לבד, בטח לא בתקופה הזאת.
אני אומרת את זה כדי לעודד אותך ליזום דברים, וכדי לעודד אותך לבקש עזרה, וכדי להילחם על החיים שלך ועל החוסן הנפשי והגופני שלך.
(ודרך זה אני מזכירה לעצמי כמובן).
בתקופה הזאת חייבים לפעמים בכוח!! ממש בכוח להתחיל להתניע. הדיכאון מאיים ואסור לנו לתת לו לנצח ויהי מה!!!
אתה מוזמן לכתוב לי באישי אם תרצה.
שירה

 

[רוני 07]

מרגש לקרוא את דברייך המחזקים
תודה לכל העצות הטובות
אני אכן עושה דברים " בכוח המחשבה "
כדי לגרום לי לצאת וכד'
השבוע האחרון היה קשה במיוחד כי
מעל כל הדברים היה מזג אוויר חורפי ביותר
משתדל להקשיב להרצאות בזום
רון

 

[שירה כמים 1959]

בהצלחה רבה רון
וזה נהדר שאתה עושה דברים בכוח המחשבה
השבוע האחרון באמת סגר עוד ותר בבתים
עכשיו קצת שמש

 

[רוני 07]

תודה שירה במים
מעריך מאוד
רון