מה עושים שלא רוצים לענות תשובות?

מה עושים שלא רוצים לענות תשובות?

היי טל ! מה שלומך ? אשמח לייעוץ , בשנה וחצי האחרונים הורי די טרודים בעינייני מעבר דירתם. אני לא גר איתם , אני מדבר יום יום עם אימי (עם אבי בקושי). מבקר שבת לשבועיים אצלם. אני לא סגור על המיניות שלי , על אף שאני בן 28 , איני יודע אם אני רוצה לחיות עם גבר/אישה ואפילו אני עצמי לא יודע אם אני רוצה להיות גבר או אישה. בעיות ההורים שלי הולכות ונפתרות ואני מרגיש שהגיע הזמן לשבת לי על הווריד. ההורים שלי (ובעיקר אבא שלי ) הם לא אנשים שמתעניינים באמת , ורוצים באמת לעזור, אלא זה מתוך סקרנות ורצון לסמן V על הבן שהוא כבר מסודר. יש לי חשד גדול שאבא שלי הולך להזמין אותי לשיחה, בו הוא יתעניין (לזכותו יאמר שהוא לא תוקפן בעיניין זה) מתי אנוכי עומד להתחתן עם בחורה? הורי יודעים עלי לפחות 3 שנים , ומתעלמים לחלוטין ולא מדברים על זה. אני מאוד מבין אותם, ומבין שזה קשה להם, וזה קשה גם לי. אבל מה לעשות זה החיים... ושוב אני עצמי עדיין בהתלבטויות ולא בא לי לצאת מהארון בפניהם על דברים שאולי אחליט אחרת מאוחר יותר. אני לא מעוניין לשתף את אבי בלבטים שלי , כי אני לא מאמין שאמצא אוזן קשבת אמיתית. השאלות האלו שלו , נוגעות לי בנק' מאוד מאוד מאוד מאוד רגישה , ממש מעין חומר נפץ (זה עושה לי מייד אסוציאציות "אתה לא מתעניין בי בכלל , אז פתאום אתה נזכר ?! " , "הרי אתה לא באמת מעוניין לדעת, אתה מעוניין לשמוע מה שנעים לך" וכו'..) . איך להכין את עצמי נפשית לפני שיחה שכזו ? ואיך להתחמק באלגנטיות ? או אולי עדיף כן לרמוז שהכול פתוח ועדיין לא החלטתי (ואז יבוא המשפט שאני כבר גדול...והזמן לא לטובתי )... אשמח לתגובתך. תודה רבה עוד הוספה: אני ממשפחה דתית ויש לי אחות די חרדית (אני מאמין שהיא יותר אפילו ליברלית מההורים שלי) . אבל מבחינתם זה שבירת כל הערכים שהם מאמינים בהם (במילים אחרות : מה יאמרו לנכדים שלהם ? מה יאמרו בבית הכנסת ? ) בקיציר ,גדול עלי. וזה ממש מלחיץ... תודה
 
תשובות להורים

הי, תמצית הבעיה טמונה במשפטך האחרון - כל עוד ההרגשה היא שזה גדול עליך, זה ימשיך להלחיץ. אבל אפשר לפי הנסיבות להצטייד ב"ארגז כלים" שיהפוך את זה לפחות גדול מבחינתך. זו יכולת שימושית לא רק להורים, אלא גם לסביבה, היכולת של ארגז כלים של התמודדויות עם שאלות לא לרוחנו, או שאלות שנתפסות אצלינו כחטטנות. אבא יכול להתענין מסיבותיו השונות, השכן יכול להתענין מסיבותיו השונות (אין כאן רמיזה שמדובר באותן סיבות בהכרח כמובן)- אבל מה לענות ובמה לשתף זו החלטה שלך. אבא יכול לשאול שאלה שמענינת אותו, ולך שמורה הזכות להגיב. כלומר הפתרון לא חייב להגיע מ"אבא יפסיק לשאול שאלות" (שזה פעמים רבות מחוץ לשליטתנו)- אלא תחושת היכולת שלנו להתמודד עם שאלות. תחושת היכולת לא צריכה להגיע מסט מוכן של תסריטים ותשובות (זה בפני עצמו עשוי לפעמים להיות מתכון לא רק לתסריטים אלא גם לסרטים...), אלא מתחושה שאנחנו יודעים לשמור על עצמנו ועל גבולותינו ויש לנו מיומנויות תקשורת והתמודדות. אם אין תחושה כזו - אז אלו תחומים שניתן וכדאי בהחלט לשפר אותם. זה לא היה מוקד שאלתך אך עלו בשאלתך גם נושאים של התלבטות אישית ודינמיקה משפחתית, גם הם לא חקוקים בסלע ויש מה לעשות גם בתחומים אלו בעבודה אישית. מעבר לכך ספציפית ככלל אצבע - אם מישהו מתענין במשהו שקשור אלינו לרוב אין חובת דיווח בנוגע לתחום הענין שלו... אפשר להודות על ההתענינות והאכפתיות ולהתמקד בהם. מה דעתך?
 
האמת נכון !

האמת נכון , עצם המצב לבוא עם תשובות מוכנות כאילו אני במבחן , מכניס ללחץ. את צודקת שאני הוא זה שמחליט איך להגיב , אבל (אני מודה) אין לי את המיומנות לדעת להתחמק , סכה' שואלים שאלה פשוטה : מתי אתה מתכוון להתחתן ? אתה בן 28 ... אתה לא קטן .. ולי אין תשובה בעיניין כי אני עצמי עוד לא יודע מה מתאים לי. כרגע המצב הנוכחי הוא המתאים לי , אם הוא לא היה מתאים הייתי משנה אותו... ברגע שאני מדבר עם אבא שלי בכלל ובוודאי על הנושא הזה, מפלס החרדה עולה מאוד, והשכל מפסיק לעבוד ואני מתחיל לצאת מקונטרול. בהחלט נגעת בנק' שעלי לעבוד עליה ... תודה רבה
 

eden1073

New member
תנסה אולי לענות בקצרה בדיוק לשאלה שנשאלת.

למשל " מתי אתה מתכוון להתחתן ? אתה בן 28 ... אתה לא קטן ". תשובה : " לא יודע". וכך הלה. אם אתה לא מעוניין כמובן בתיקשורת פתוחה. וככה זה יעייף אותו. קשה כל הזמן ליזום שיחה כשבצד השני אין שיתוף. תנסה גם להעביר שיחה לנושאים אחרים.
 
מקומות לרכישת מיומנויות התמודדות והפחתת חרדה

הי, הפורום יכול לתת רק קצה חוט, מעבר לכך גם קבוצות חברתיות וגם טיפול אישי עשויים להיות רלוונטים לפיתוח מיומנויות התמודדות ולרכישת כלים להורדת מפלס החרדה. כתלות עד כמה זה מפריע לך אולי שווה לשקול להשתתף/לפנות. מה דעתך?
 
למעלה