בהחלט!
שלושת הדיסקים הראשונים הם שילוב מוזר בין פרוג לזפלין. הצלחתי להפיל הרבה מאד אנשים כשהשמעתי להם שירים מהאלבום הראשון, ובלי לומר דבר הם קבעו שזו זפלין ולא אחרת. גם בשמיעה חוזרת היה קשה לעמוד על ההבדלים.האלבום עצמו לא טוב כמו האחרים, ולא הייתי ממליץ להתעכב עליו לפני שמיעת האחרים. באלבום השני נכנס המתופף החדש להרכב, ומאז ועד ימנו (30 שנה) נשמר ההרכב של הטריו המנצח בלי שינויים. המתופף נייל פירט כותב את כל המילים, והוא זה שכיוון את הלהקה לכיוון המתקדם וההרפתקני. בשני האלבומים הבאים, השירים עסקו בנושאים מיתולוגיים, סיפורי פנטזיה, וסצינות מסיפורים של טולקין. באופן מוזר נשמר הקו הבלוזי, אבל הסגנון הייחודי של הלהקה התחיל להתגבש, מהתקופה הזו, היצירה הטובה ביותר היא by tor and the snow dog (רצועה בת 8:37 דקות) שמתארת בצורה אינסטרומנטלית מבריקה קרב אגדי בין שני כלב שאול ויריבו זאב צחור. מומלץ להורדה! הדיסק הרביעי הוא 2112 הגאוני, על שיר הנושא בין ה22 דקות אין טעם שארחיב כאן, אני רק אציין שזהו אלבום חובה, ונקודת פתיחה מצויינת להכיר את הלהקה ממנה. לאחר הרצועה, שאר השירים עדיין מזכירים משהו זפליני, והאלבום הזה חותם את התקופה המוקדמת, בשנת 76. לאחריו יצאו 4 אלבומים מתקדמים, טובים ומעולים בזה אחר זה. וכך נוצר רצף 5 הדיסקים החזק ביותר של rush. ב81, לאחר moving picture (הרגוע והעמוק) הלהקה התנתקה מיצירה מתקדמת, ועברה לרוק כבד משובח שמתאים כבר לפורום אחר.