מזמינה אתכם לקרוא

kikona126

New member
מזמינה אתכם לקרוא

לפני כשבועיים פרסמתי קטע חדש בשם חששות באגם. לקח לי הרבה זמן לכתוב אותו...

לפי תגובות שקיבלתי הקטע לא הכי מוצלח, אבל לא נורא, נקווה שאת המסר הוא מעביר...
https://kikonablog.wordpress.com/galot/concerns-in-the-lake/
מוזמנים להגיב פה או על גבי הבלוג או בפרטי.
 

pynokyo

New member
קיקונה, נכנסתי לקישור, התחלתי לקרוא

ארוך לי מדי, הקצת שקראתי לי נשמע ילדותי - לא שופטת, רק כותבת מה הרגשתי.
אשמח אם תכתבי כאן את המסר אותו התכוונת להעביר.
סיכוי טוב יותר שאתחבר למסר מאשר לכל הסיפור מסביב.
 

kikona126

New member
אכן ילדותי

הקטעים האלו אושרו החודש על ידי הוצאה לאור כספר לנוער וכיום אני עובדת על שזירת העלילה ועריכה של הדמויות (הפרקים בבלוג הם תלושים)
בהמשך הקטע יש התבוננות עצמית על קבלה עצמית של עצמנו ושל הגוף שלנו, המשחק בין הילדה ללומדת ולבוגרת ולמפגש בינהן...
 

pynokyo

New member
האמת שהלוואי וכולנו יכולנו לקבל את עצמנו כפי שאנחנו

ובאופן דומה לקבל גם את הזולת כפי שהוא.
בפועל, זה די קשה בעולם המודרני, בגלל שטיפת מוח פרסומית ומודלים לא הגיוניים שעברו שיפוץ טכנולוגי כדי להיראות טוב דרך המסך, למרות שבמציאות זה לא לגמרי זהה למודל שבצילום/בתמונה וכד'.
העובדה שאנחנו לא מקבלים את עצמנו כפי שאנו לא באמת משנה אותנו, לכל היותר עוזרת לכל מיני בעלי מקצועות חופשיים לעשות עלינו סיבוב והרבה כסף.
 

kikona126

New member
נכון

ובגלל זה בקטע הזה מי שבעצם עושה את הטיפול זה הנערה לעצמה, היא לומדת לבד...
דרך אגב, לאחר הכתיבה עשיתי דמיון מודרך, בסיוע של מכר, ובעצם חזרתי לנקודת זמן בחיים שלי שבה הייתי זקוקה לסיוע של הבוגרת... בעצם הסיטואציה שמתוארת שם היא סיטואציה אליה ניתן להגיע בדמיון מודרך שנעשה כמו שצריך. לפעמים צריך מישהו שינחה אותו בזמן שאת במצב מדיטטיבי. המוזר הוא שפה כתבתי לפני שהתנסיתי...
 

pynokyo

New member
לפעמים התחברות שקטה לעצמנו מביאה אותנו לתובנות עמוקות

כרגע דיווחו בטלוויזיה שליבו של עילי ז"ל שנהרג בטיול ואמו הסכימה לתרום את ליבו - ליבו היה אמור להינתן לראשון ברשימה - ילד בשם מחמוד. לאחר בדיקה נראה שרקמות הדם לא מתאימות לילד מחמוד ומתאים לליבו של ילד השני ברשימה.
הלב של עילי הושתל בליבו של הילד השני ברשימה - והילד לאחר ההשתלה התאושש.
כעבור 4 ימים מחמוד שהיה ראשון ברשימה להשתלה החלים מאי ספיקת הלב - ולא נזקק כלל להשתלה.
נס אמיתי, אפילו הרופאים לא חוו נס כזה.
אולי עילי ממקומו למעלה ביקש שמחמוד יחלים גם ללא השתלה.

קישור לפייס למתעניינים בתחום הרוחניות
https://www.facebook.com/עתליה-ראפס-החיים-מזווית-אחרת-535939236443935/
 

kikona126

New member
פינוקיו

אם רק היית קוראת את הפרק הראשון ויודעת איפה הדמות עליה קראת נמצאת... או באיזה מצב... אולי היית מסתכלת על מחמוד קצת אחרת...
בפרק הראשון הנערה נחבלת בראשה ונכנסת לתרדמת (יוצאת מגופה) ומגיעה לעולם אחר. בעולם הזה היא מכירה את השקט, היא לומדת דברים שלא היתה יכולה ללמוד פה בכדור הארץ, בגלל כל הגירויים שיש פה. לבסוף היא חוזרת לפה וצריכה להתחבר ולקבל את גופה בחזרה, למרות כל הכאב שיש בכך. ומפה מגיעה ההבראה שלה וגם השינוי גישה שלה כלפי החיים וההתנהגות שלה. (ופה גם מתחילה עלילה של בין שני העולמות... עליה עוד יש לי הרבה עבודה)
 

pynokyo

New member
מרתק,

מצטערת שאין לי סבלנות לקרוא את הסיפור שלך - אבל מקרה דומה לסיפור שלך, סופר בסרטון בטלוויזיה על אישה שהיתה חולה ולאחר מוות קליני והתגלות שהיתה לה, היא נרפאה ממחלתה כמעט ללא התערבות רפואית.
כנראה שיש בכוחנו לרפא את עצמנו - רק שלא תמיד אנחנו יודעים להקשיב לגוף ולנפש.
 

kikona126

New member
אכן כן

אפשר להגיד שריפאתי את עצמי ממחלה כרונית. אני כבר יותר משנתיים ללא טיפול פולשני או תרופתי. וללא כאבים...
&nbsp
דרך אגב, את מוזמנת לקרוא בבלוג את ׳קצרים׳ שהם קטעים קצרים. ואולי תאהבי את השירים שיש תחת שירי מגירה - הם ללא חריזה או תבנית קבועה של שירים, פשוט מה שיצא לי...
 

pynokyo

New member
תודה קיקונה על ההזמנה

חייבת להיות כנה איתך - לא מתחברת לשירה.
אני בטוחה שאת מוכשרת וחכמה וכותבת נפלא ומגיע לך את כל ההערכה.
רק שאני מתחברת יותר למאמרים קצרים בתחום פילוסופיה של החיים.
בשנים האחרונות גם קשה לי לקרוא בכללי, יותר נהנית לצפייה בסרטי מתח או ריאליטי.
בטוחה שיש לך מספיק עוקבים שנהנים מכתיבתך.
 

kikona126

New member
אכן כן

המוזר הוא שמי שקורא זה המבוגרים, הם טוענים שמשהו בכתיבה מחזיר להם הרגשת תמימות...
&nbsp
פילוסופיה זה לא אני. אני מעבירה את המסרים שלי בסיפורים, לכל סיפור יש מספר רבדים, כל מי שקורא מתחבר למימד אחר, למה שנכון לו.
&nbsp
בהזדמנות תקראי את ׳ילדות נשכחת׳ תחת השירים. זה נכתב לסבא שלי. אני חושבת שיהיו שם משפטים או תחושות ורגשות שתתחברי אליהם
 

רותי 11

New member
נכנסתי קראתי חלקית

היה לי ארוך אבל די הלכתי לאיבוד בהתחלה (סליחה)
 

kikona126

New member
אין מה להגיד סליחה

אני מחפשת את הביקורות האלו.
אני אשמח לדעת מה או איפה בעלילה הלכת לאיבוד.
&nbsp
תודה
 

רותי 11

New member
הקטע שהרגשתי שאני צריכה לחזור להתחחלה ולהבין מי הן הדמויות

גם הקטע של השיעורים והבקשה לרחוץ בעירום
כאילו לא הרגיש לי נוח עם זה אבל בהחלט יכול
להיות שזה גם שיעור שלי
 

kikona126

New member
כן

המבחינה מסויימת הקטעים כתובים כתלושים אבל עם זאת יש קשר בין הקטעים... לדמויות אכן יש רקע מסויים. אבל אפשר גם לקרוא ללא הרקע.
&nbsp
בקשר לאנשים ערומים, גם לי היה קשה עם זה. זה אחד הפרקים שלקח לי הכי הרבה זמן לקרוא אותם בדיוק בגלל זה... הקבלה העצמית הקבלה של הגוף... ובהמשך יש מעין תהליך שהנערה עוברת (אומנם קצר ולא מספיק אבל משהו כדי להחזיר בה ביטחון עצמי.)
&nbsp
מבחינה מסויימת חבל לי שעצרת בקטע שבו כולם מתרחצים עירומים. ומצד שני זה טוב, כי מבחינה מסויימת זה מראה לי שנגעתי במקום של חסימה גם של אחרים ולא רק שלי. השאלה של הדימוי העצמי היא משהו מאוד משמעותי בימנו. אני החלטתי להקצין אותה וללכת על עירום (בפועל, לי זה הזכיר את תקופת מחנה הקיץ בצופים שהיינו נכנסות להתקלח כמה בנות ביחד... והרגשת האי נוחות...)
 

pynokyo

New member
גם אני הרגשתי לא נוח בקטע של העירום

דימוי עצמי ודימוי הגוף הם שני דברים שונים - אדם יכול להיות בעל דימוי עצמי חזק וטוב, אבל עם דימוי גוף בעייתי.
לא מזמן היתה סדרת ריאליטי באמזונס - חלק מילידי המקום מסתובבים לגמרי עירומים, נשים כגברים ללא בושה וחשש, הם נראים רחוק שנות אור מהגוף שנחשב בעולם המערבי לגוף יפה - ואין להם שום בעיה עם זה.
הכל עניין תרבותי.
בתרבות שלנו מקדשים את הגוף החיצוני - ופחות שמים לב לנפש.
למרות שלפעמים נדמה שלאנשים יש פחות בעייה לחשוף אברי גוף מאשר לחשוף את נפשם, רגשותיהם.
 

kikona126

New member
אוף איתך פינוקיו!!!!!

ה"אוף איתך" נאמר ממקום טוב ולא רע! אני ממש מתחברת למה שאת אומרת!
הקטע כתוב כסיפור לילדים, כן. הוא מיועד לנוער, הוא מיועד כדי שאותה הנערה או אותו הנער שיקראו אותו יחשבו, יבינו שהתרבות שמכתיבה לנו הכל היא לא באמת הכל! זה כתוב בצורת סיפור, כי אם אני אבוא ואתיף דברים זה לא יעזור.
אם רק היית ממשיכה לקרוא עד וכולל הקטע של המנהרה... שמעלה את החששות של הילדה. (את האמת לגבי זה הייתי רוצה לשמוע עוד חששות שעולים, כדי שאני אוכל להרחיב או לשכתב את הקטע להיות יותר אקטואלי ממה שאני מרגישה ויגע ביותר אנשים)
&nbsp
הנה העתקתי לך לפה קטע "קצר":
(הקטע מדבר על מפגש בין 3 בנות: ילדה, תום ונערה. בעצם שלושתן הן אותה הנערה - תום ב3 תקופות זמן (רוחני) בחיים שלה: הילדה, הלומדת (תום בסיפור), החונכת (מי שנקראת פה הנערה). ובעצם זוהי סיטואציה עליה תום, הלומדת, צופה בחלקית מהצד ואז מתערבבת בה ולומדת על עצמה.) בעצם זהו השיעור אליו היא מגיעה לאחר שקיבלה את ה"שיעורי בית" משלהבת.)
&nbsp
הנערה חיבקה את הילדה חזק, "ואיך את מרגישה עם מה שאת רואה פה במראה? כמה מזה הוא מה שהעיניים שלך רואות וכמה מזה הוא מה שהסביבה גורמת לך לראות?"
&nbsp
היא הביטה במראה לכיוונה של הנערה "אני בדרך כלל רואה מה שהאחרים רוצים שאני אראה"
&nbsp
"אז את רואה את עצמך זרה בביתך שלך"
&nbsp
"מה עושים כדי לראות אחרת? איך אני ארגיש דיירת בבית שלי?"
&nbsp
חיוך רחב עלה על פניה של הנערה. "יש מעבר למה שאנחנו רואים בעיניים, אנחנו לא רק גוף, יש בנו עוד מעבר" היא הביטה לכיוון מקום מסתורה של תום, "את רואה את הצופה שם מהצד?" היא הצביעה על תום. תום הסתכלה סביבה כדי לראות האם יש עוד דמות בבית אותה פספסה. "היא מביטה בנו מהצד ולומדת, בואי לכאן" היא פנתה לתום.
&nbsp
תום יצאה ממסתורה וקרבה לשתיהן. כשקרבה לילדה היא חיבקה אותה חיבוק חזק.
&nbsp
"יש לנו פה את תום ה'ילדה', תום ה'לומדת' ואני תום ה'חונכת'" הן התבוננו האחת בשניה במשך דקות ארוכות.
&nbsp
תום פנתה לילדה "יש בך כל כך הרבה טוב ורוך. וכל הטוב הזה קורן ממך החוצה, והוא רק מוסיף ליופי שלך. הוא לא רק פנימי הוא גם חיצוני" תום הניחה את ידה על כתפה של הילדה.
&nbsp
"תום" תום ה'חונכת' פנתה לתלמידה, "אם היו אומרים לך את זה עוד כשהיית ילדה, איך זה היה משפיע עליך? איך היית רואה את עצמך?"
&nbsp
הילדה הביטה בשתיהן וחיכתה לשמוע את תשובתה של תום. תום ניסתה למצוא תשובה לשאלה. מבטה נפל על הילדה עם העיניים הדומעות והפנים האדומות. "אני חושבת שזה לא היה משפיע" היא הסתובבה בחלל בית העץ, 'את צריכה להכיר גם את הבית הזה' המילים הדהדו בראשה 'הגוף שלך לא יכול להיות לך זר'. "זה כל כך מותמע בי, זה לא המשפחה, זה גם, זאת הסביבה, החברים, הטלויזיה, הנורמות שהחברה מכתיבה לנו… והכל, הכל משפיע!"
&nbsp
תום החונכת לקחה נשימה עמוקה ועצמה את עיניה. זיכרונות הילדה עלו אל מול עיניה, ההסתכלות בעיתונים, החיפוש אחר הלבוש הבא, המירוץ הבלתי נגמר אחר הדבר הבא שיסב לה אושר, המחשב, הבגדים, האוכל…
&nbsp
"זה הכל בגללי" הילדה החלה לבכות בשנית "זה בגללי, כי אני נותנת לכל הדברים האלו להשפיע עלי".
&nbsp
תום החונכת פקחה את עיניה והסתכלה על 2 הבנות האחרות מבלי להתערב.
&nbsp
"זה לא בגללך… סליחה זה כן" תום הביטה בדמותה של החונכת. פניה של החונכת ניראו רציניות אולם לא הביעו כל סימן להסכמה או אי הסכמה עם דבריה.
&nbsp
"זה כן בגללך, אבל… אין בזה רע."
&nbsp
"איך את יכולה להגיד שאין בזה רע? איך זה יכול להיות טוב?"
&nbsp
"כי זה נכון" תום סגרה את כף ידה על תליון האבן שאותו ענדה. "כי אם לא היית עושה את זה, לא היה לי מה ללמוד כרגע. אני לא יכולה להאשים אותך בזה. את חלק ממני, את החלק שבי שעדיין לא ידע, החלק שבי שפתח לי את הדלת ללמוד"
&nbsp
הילדה הביטה בהפתעה בפניה של תום "אז אני יכולה לטעות?"
&nbsp
"את יכולה, וכמה שיותר" קולה של תום החונכת נשמע מפינת החדר "ולא רק את" חיוך עלה על פניה כשהביטה בתום הלומדת "גם את, וגם אני" היא קמה לעברן של שתי הבנות "אנחנו בוחרים את השביל עליו נצעד, לפעמים השביל שאנחנו בוחרים בו הוא לא מה שרצינו, אבל העובדה שעלינו על שביל שכזה רק מלמדת אותנו. אנחנו לומדות ליפול ולעמוד על הרגליים, ובפעם הבאה, הנפילה לא תהיה קשה, או בכלל אולי היא לא תקרה."
 

pynokyo

New member
לא תמיד תובנות שלנו בתוך עצמנו עוזרות לנו לעשות השינוי הנדרש

אין אדם שלא עובר שינויים גופניים/רגשיים/נפשיים במהלך חייו - שינויים מחשבתיים לפעמים נשארים בגדר מחשבה ולא הופכים לשינוי מעשי.
לעיתים, לחצים חברתיים/תרבותיים חזקים כל כך עד כדי שקשה לאדם לבצע את השינוי החיצוני/התנהגותי.
גם אם אדם משלים עם גופו בתוך עצמו, קשה לו לשנות את ההתנהגות שלו כלפי חוץ ולחשוף את עצמו ברבים, שטיפות המוח שנעשות במדיה התקשורתית כל כך חזקה ומושרשת שקשה מאוד להתנתק ממנה - מעטים מצליחים לצפצף על מה יגידו ועושים מה שטוב להם בלי חשבון ולא רק בענייני הגוף, גם בתחומים אחרים בחיים אנשים עושים דברים בגלל אילוצים גם אם זה בניגוד לרצונם.
מעטים מצליחים להתגבר על התניות חברתיות ותרבותיות - מי כן שמצליח להתגבר ולעשות מה שמתאים לו - לפעמים מוצא שיש כאלה שיחשבו שהוא מוזר, תמהוני, דפוק ... ודומה.
אדם לא רק חי עם עצמו, הוא גם חלק מתרבות/סביבה - לפעמים צריך להתאים את עצמנו לסביבה, תלוי בנסיבות ותלוי בחוסנו הפנימי של הפרט להתמודד מול החברה.
 
למעלה