מזמן לא היה לנו - סבב היכרות

מזמן לא היה לנו - סבב היכרות


בואו ונכיר...
ספרו קצת על עצמכם:
מי את/ה?
מאיפה?
מה משמעות הכינוי?
מה הביא אותך לפורום?
מה את/ה מצפה שיהיה בפורום?
וכמובן - כל דבר נוסף שבה לשתף
 
ואני אתחיל (רק על עצמי לספר ידעתי)

שמי שרון.
אני אהיה בת 41 בעוד יומיים
נשואה כבר כמעט 15 שנים.
אמא לבן גדול - בן 11, ולתאומות חמודות בנות 6. הוא בכיתה ו', הן ב-א'.
גרה בבאר שבע. עובדת במפעל תעשייתי גדול פה באזור.
כשהצטרפתי לתפוז, לפני המון שנים, בחרתי כינוי על שם הגברבר שהיה מרכז חיי. אז השנים חלפו, לחיי נכנסו עוד אנשים נוספים, אבל הוא עדיין מרכזי מאוד. וחוץ מזה - לא בא לי לשנות כינוי כל פעם. אז זה נשאר.
אבל לא. אם במקרה מישהו תוהה - אופיר זה לא בעלי.

מאז שאני זוכרת את עצמי אני בן אדם גדול. גבוהה. רחבה. שמנה.
זה מעולם לא הפריע לי. עד שנולדו הילדים. עד שהגעתי למסקנה שהרגלי האכילה שלי הם הרגלי האכילה שאני מלמדת את הילדים שלי. כמה שאני אלמד אותם הרגלי אכילה נכונים - 3 ארוחות ביום, מול שולחן, עם מגוון.... בסופו של יום - הם מחקים אותנו. והרגלי התזונה שלי זה משהו שממש ממש ממש לא כדאי להוריש הלאה.
בטח שלא כאשר אבות המזון שלי הם פיצה, שוקולד, ודיאט קולה. בטח שאני אוכלת רק ארוחה אחת ביום, אבל בארוחה הזו מסוגלת לאכול מגש שלם של פיצה, מנה ענקית של פסטה, לשתות עם זה בקבוק משפחתי של דיאט קולה, ולקנח בחבילת שוקולד.
התובנה הזו, שהילדים הם מראה של ההורים (בשינויים ובשדרוגים, אבל עדיין מראה שלנו), הביאה אותי לחפש תמיכה. מישהו לחלוק את המחשבות שלי, את התובנות שלי. מישהו שיעודד, יקשיב, יצעק אם צריך...
אבל הרבה יותר קל לי בצורה וירטואלית.

ופה אני מגיעה לפואנטה - מה אני מחפשת בפורום?
לא מחפשת אנשי מקצוע. בשביל זה יש לי את קופת חולים, שומרי משקל, חלי ממן, אכלנים אנונימיים ועוד המון כאלו.
אני מחפשת פורום תמיכה. פורום חברתי שידע לחבק ולחזק את מי שרוצה או צריך. ידע להגיד "We love you Sharon" כמו בסרטים האמריקאיים. אבל גם ידע לחלוק עיצה, ואוזן קשבת, ואפילו גערות וצעקות (וירטואליות או אמיתיות) כשצריך.
 
איזה כיף שאת פה!

רותם!!!!!

את לא נכשלת - את הקמת את הפורום.

בתור ילידת פתח תקווה אני אזכיר שגם את מושבות הראשונות הקימו, ואז הקדחת באה ודי דיללה את השורות, ובאו מתיישבים גל שני, ושוב הקדחת דיללה, וכך הלאה עד ש"תפס"., וקם ישוב.

אותו דבר פה - את הקמת את הפורום, והתדלדל... אני מנסה להקים את הגל השני (מתוך תקווה שיתפוס).

אשמח לראות אותך פה עוד הרבה, ולהעזר בניסיונך הרב.

 
הו, הנה פורום שמתאים לי בול...

נעים מאוד, אני רוני ואני בת 39 - אם לחמישה ילדודים. ראיתי לינק לפורום הזה וכמובן שמיד הזדהיתי. אני נוטה לאכילת יתר, וזה הולך ומתגבר עם השנים. מרגישה שזה פסיכולוגי מאוד ומושפע ממצבי רוח, וגם משעמום. מחפשת בעיקר תמיכה והבנה... רוב האנשים לא מבינים איך אפשר לאכול כמויות ככ גדולות בלי בכלל לשים לב.
 
ברוכה הבאה

עם חמישה ילדים - קודם כל אני מצדיעה לך על זה שאת בכלל זוכרת לאכול, ובכלל לא מתפלאת שלא זוכרת לעצור.
לפעמים, עד שככבר מתיישבים לאכול, לא עוצרים - כי לך תדע מתי יהיה זמן לאכול מסודר שוב.
או שאין את הזמן הזה, ואז כל היום "מנשנשים". (אני מהסוג ה"מנשנש" - כי אין לי מתי לשבת כמו בן אדם).

מקווה שתמצאי פה את התמיכה שאת מחפשת.
 
אנחנו בטוחים שאכילת יתר זה פסיכולוגי אבל זה בעצם הורמונאלי

תראו כאן ואת כל ההודעות שכתבתי בפורום הזה
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=2411&messageid=176127445

אותם בולמוסי אכילה בלתי נשלטים, זה הכל הורמונים. רק מי שנמצא תקופה על תזונה קטוגנית ונכנס למצב של קטוזיס (שבו מדידת קטונים בדם היא באופן קבוע על ערכים שבין 3-5 מילימולר בניגוד לערכים מתחת ל-0.1 מילימולר אצל אדם רגיל) מכיר את התחושה של העדר תחושת רעב שמאפשרת לו להעביר ימים שלמים ללא צורך באוכל.

למעשה, גם שובתי רעב נכנסים למצב של קטוזיס לאחר 48-72 שעות של צום. תראו כאן במאמר של הסתדרות הרפואית על שביתת רעב
http://www.ima.org.il/MainSite/ViewCategory.aspx?CategoryId=2828
"הקטוזיס משכך את תחושת הרעב העזה הקיימת במהלך שניים-שלושה הימים הראשונים של צום מוחלט. "

אלא שבתזונה קטוגנית אין צורך בצום מוחלט כדי להיכנס לקטוזיס. מספיק להפסיק לאכול פחמימות כדי להיכנס לקטוזיס. אם עושים זאת נכון מאבדים תחושת רעב תוך כמה ימים ואחרי כמה שבועות של תקופת הסתגלות הופכים להיות קטוגנים -אנשים שמתדלקים בשומן במקום בגלוקוז.

נ.ב תזונה קטוגנית מחייבת הדרכה כי אפשר לעשות הרבה טעויות. הנה בעברית מדריך של אביב מיזלין לתזונה קטוגנית
http://meeverlapaleo.blogspot.co.il/2014/06/blog-post_12.html
והנה מדריך לטעויות נפוצות בתזונה קטוגנית:
http://meeverlapaleo.blogspot.co.il/2013/11/blog-post_22.html
 

Ron W

New member
העיקר בלי להתחייב יותר מדי..

אני כותב בשמי בלי כנויים בד"כ בנושאים "רציניים"
תל אביבי
הביא אותי: נסיון הן בעודף משקל והן בחזרה למשקל תקין וחוזר חלילה
והסיפוק בהרחבת אופקים בנושא לאחרים ולי.
מצפה לפתיחות ושיתוף כי התמיכה והפורקן טובים באופן כללי בכל תחום

מבחינת שיתוף, מצאתי שעדיף לי להוריד את הציפיות בהנאה והתעסקות באוכל
כמו כל תוכניות הבישול המתוחכמות - הן בדיוק האנטיתזה הקיומית לדרכי..
ובסיפא חושב שצריך להאמין שאפשר לשמור בקלות יחסית בגישה פרגמטית.
בחיים לא קטרתי ש"זה לא הולך למרות שניסתי" וכאלו תחמונים עצמיים...
 
היי גם לך

שמחה שאתה פה.
זווית ראייה גברית תמיד מוסיפה. במיוחד בנושאים ש(לצערי) נחשבים "נשיים".
מקווה שתשאר איתנו
 
למעלה