סתם לא קשור
New member
מזמן לא כתבתי פה.
קשה לי להיות מרוצה מעצמי. ולא כי אני לא עומד בציפיות שאני מציב לעצמי, או כי ההערכה שלי נמוכה, או משהו בסגנון. מאז ומתמיד הייתי מרוצה ממה שאני וממי שאני, היו לי סדרי עדיפויות שלדעתי תמיד היו נכונים, ופעלתי על פיהם תוך עזרה לאחרים ודאגה לסביבה שלי. אמנם לא שיניתי את דפוסי ההתנהגות שלי, אבל הדחף שלי קצת השתנה. אני חושב יותר על עצמי, ואני לא יודע אם אני מרוצה מזה. האינסטינקט שלי הוא כבר לא כמו פעם, לעזוב הכל בשביל כל צרה של חבר, כבר לא לרוץ לעזור בכזו קלות, כבר לא לדאוג להכל ולהיות זה שמתקן לכולם את הבעיות. יכול לקרות מצב שבו חבר יהיה מדוכא ואני אעדיף להשאר בבית ולקרוא ספר כי לא תהיה לי סבלנות ללכת אליו ולעודד אותו. בסופו של דבר, אני כן פועל לפי מה שנראה לי נכון, וכן הולך ועוזר, כן מתקן, כן מתחשב בכולם, אבל זה נעשה ממניע פחות "טהור".. בשורה התחתונה אני מרוצה מאיך שאני חי, ושמח שזה האופי שלי, אבל מפריע לי שיש לי דחף אנוכי בתקופה האחרונה, ולא בא לי תמיד להיות שם בשביל כולם.. וזה מתסכל אותי
קשה לי להיות מרוצה מעצמי. ולא כי אני לא עומד בציפיות שאני מציב לעצמי, או כי ההערכה שלי נמוכה, או משהו בסגנון. מאז ומתמיד הייתי מרוצה ממה שאני וממי שאני, היו לי סדרי עדיפויות שלדעתי תמיד היו נכונים, ופעלתי על פיהם תוך עזרה לאחרים ודאגה לסביבה שלי. אמנם לא שיניתי את דפוסי ההתנהגות שלי, אבל הדחף שלי קצת השתנה. אני חושב יותר על עצמי, ואני לא יודע אם אני מרוצה מזה. האינסטינקט שלי הוא כבר לא כמו פעם, לעזוב הכל בשביל כל צרה של חבר, כבר לא לרוץ לעזור בכזו קלות, כבר לא לדאוג להכל ולהיות זה שמתקן לכולם את הבעיות. יכול לקרות מצב שבו חבר יהיה מדוכא ואני אעדיף להשאר בבית ולקרוא ספר כי לא תהיה לי סבלנות ללכת אליו ולעודד אותו. בסופו של דבר, אני כן פועל לפי מה שנראה לי נכון, וכן הולך ועוזר, כן מתקן, כן מתחשב בכולם, אבל זה נעשה ממניע פחות "טהור".. בשורה התחתונה אני מרוצה מאיך שאני חי, ושמח שזה האופי שלי, אבל מפריע לי שיש לי דחף אנוכי בתקופה האחרונה, ולא בא לי תמיד להיות שם בשביל כולם.. וזה מתסכל אותי