מחונן מתבלה?

[Meijen Shaggy]

מחונן מתבלה? ../images/Emo15.gif

מחונן מתבלה?

שלום, קוראים לי מעין ואני בן 17 וחצי. אי-שם בכיתה ג' (או שאולי זה היה ב'?) המורה נכנסה לכיתה, וחילקה לכל התלמידים מבחנים שנועדו לאיתור מחוננים. אני זוכר את המבחנים האלה כקלים למדי (למשל, היה טקסט על ציור החמניות של ואן גוך ועל כך שהוא אוהב לצייר דברים צהובים, ולאחר מכן שאלה "מה ואן גוך היה בוחר לצייר?": תפוחים, ענבים, יער או שדה חיטה...). עברתי את המבחן הזה (אני ועוד כ-5 תלמידים מהכיתה), ונשלחתי לעשות מבחן נוסף - הפעם לא בבי"ס אלא במקום אחר (מחוק לי לגמרי מהזיכרון איפה זה היה). הפעם השאלות היו יותר קשות, וטעיתי במספר מקומות (כתבתי, למשל, שמצרים היא באסיה ושעמוס עוז זכה בפרס נובל). אף על פי כן, לאחר כמה חודשים קיבלתי הביתה מכתב שמבשר לי שאני "מחונן", והחל מכיתה ד' למדתי יום אחד בשבוע במכללת בית-ברל, במסגרת תכנית המחוננים שמתקיימת שם. בכיתה ז' נשרתי מהמסגרת הזו, כי זה הקשה עליי להפסיד יום שלם כל שבוע. היום, כמו שכתבתי בהתחלה, אני בן 17 וכבר סיימתי כיתה י"ב. והשאלה שלי היא כזו: האם זה הגיוני שיש בי עדיין מאותה "מחוננות" שאובחנה אצלי לפני כמעט 10 שנים? האם להיות מחונן זה מאפיין של גיל מסוים, ולאחר מכן הוא פשוט מתפוגג? אני לא רואה או מרגיש (כמעט) בשום הבדל ביני ובין שאר בני גילי, משום בחינה. כלומר, מובן שיש אינטליגנטים יותר ופחות - אבל זה עובדה שיש לא מעט חברים שלי שלא עברו את המבחנים הנ"ל, ובכל זאת הם משתווים ואף מתעלים עליי בחריפות שכלם. אשמח לשמוע דיעותיכם בעניין.

 

[ציפי ג]

לדעתי כן

מחונן מתבלה?

שלום, קוראים לי מעין ואני בן 17 וחצי. אי-שם בכיתה ג' (או שאולי זה היה ב'?) המורה נכנסה לכיתה, וחילקה לכל התלמידים מבחנים שנועדו לאיתור מחוננים. אני זוכר את המבחנים האלה כקלים למדי (למשל, היה טקסט על ציור החמניות של ואן גוך ועל כך שהוא אוהב לצייר דברים צהובים, ולאחר מכן שאלה "מה ואן גוך היה בוחר לצייר?": תפוחים, ענבים, יער או שדה חיטה...). עברתי את המבחן הזה (אני ועוד כ-5 תלמידים מהכיתה), ונשלחתי לעשות מבחן נוסף - הפעם לא בבי"ס אלא במקום אחר (מחוק לי לגמרי מהזיכרון איפה זה היה). הפעם השאלות היו יותר קשות, וטעיתי במספר מקומות (כתבתי, למשל, שמצרים היא באסיה ושעמוס עוז זכה בפרס נובל). אף על פי כן, לאחר כמה חודשים קיבלתי הביתה מכתב שמבשר לי שאני "מחונן", והחל מכיתה ד' למדתי יום אחד בשבוע במכללת בית-ברל, במסגרת תכנית המחוננים שמתקיימת שם. בכיתה ז' נשרתי מהמסגרת הזו, כי זה הקשה עליי להפסיד יום שלם כל שבוע. היום, כמו שכתבתי בהתחלה, אני בן 17 וכבר סיימתי כיתה י"ב. והשאלה שלי היא כזו: האם זה הגיוני שיש בי עדיין מאותה "מחוננות" שאובחנה אצלי לפני כמעט 10 שנים? האם להיות מחונן זה מאפיין של גיל מסוים, ולאחר מכן הוא פשוט מתפוגג? אני לא רואה או מרגיש (כמעט) בשום הבדל ביני ובין שאר בני גילי, משום בחינה. כלומר, מובן שיש אינטליגנטים יותר ופחות - אבל זה עובדה שיש לא מעט חברים שלי שלא עברו את המבחנים הנ"ל, ובכל זאת הם משתווים ואף מתעלים עליי בחריפות שכלם. אשמח לשמוע דיעותיכם בעניין.

לדעתי כן
המח, ככל אברי הגוף, דורש תחזוקה. אם לא תעמול על תחזוקתו, הוא יתבלה.

 

[נועה לביא]

המיקום מבחינת מדד האינטיליגנציה

מחונן מתבלה?

שלום, קוראים לי מעין ואני בן 17 וחצי. אי-שם בכיתה ג' (או שאולי זה היה ב'?) המורה נכנסה לכיתה, וחילקה לכל התלמידים מבחנים שנועדו לאיתור מחוננים. אני זוכר את המבחנים האלה כקלים למדי (למשל, היה טקסט על ציור החמניות של ואן גוך ועל כך שהוא אוהב לצייר דברים צהובים, ולאחר מכן שאלה "מה ואן גוך היה בוחר לצייר?": תפוחים, ענבים, יער או שדה חיטה...). עברתי את המבחן הזה (אני ועוד כ-5 תלמידים מהכיתה), ונשלחתי לעשות מבחן נוסף - הפעם לא בבי"ס אלא במקום אחר (מחוק לי לגמרי מהזיכרון איפה זה היה). הפעם השאלות היו יותר קשות, וטעיתי במספר מקומות (כתבתי, למשל, שמצרים היא באסיה ושעמוס עוז זכה בפרס נובל). אף על פי כן, לאחר כמה חודשים קיבלתי הביתה מכתב שמבשר לי שאני "מחונן", והחל מכיתה ד' למדתי יום אחד בשבוע במכללת בית-ברל, במסגרת תכנית המחוננים שמתקיימת שם. בכיתה ז' נשרתי מהמסגרת הזו, כי זה הקשה עליי להפסיד יום שלם כל שבוע. היום, כמו שכתבתי בהתחלה, אני בן 17 וכבר סיימתי כיתה י"ב. והשאלה שלי היא כזו: האם זה הגיוני שיש בי עדיין מאותה "מחוננות" שאובחנה אצלי לפני כמעט 10 שנים? האם להיות מחונן זה מאפיין של גיל מסוים, ולאחר מכן הוא פשוט מתפוגג? אני לא רואה או מרגיש (כמעט) בשום הבדל ביני ובין שאר בני גילי, משום בחינה. כלומר, מובן שיש אינטליגנטים יותר ופחות - אבל זה עובדה שיש לא מעט חברים שלי שלא עברו את המבחנים הנ"ל, ובכל זאת הם משתווים ואף מתעלים עליי בחריפות שכלם. אשמח לשמוע דיעותיכם בעניין.

המיקום מבחינת מדד האינטיליגנציה
ביחד לכלל האוכלוסיה (IQ) לרוב לא משתנה, לפחות לא באופן משמעותי. מה שכן, מדד זה מודד אך ורק את |הפוטנציאל| שלך, ופוטנציאל לא ממומש לא יבוא לידי ביטוי בבגרות בד"כ. בנוסף לכך, המבחנים אשר עברת (מסתבר שבאמת בכל מקום בארץ מאבחנים באופן שונה לחלוטין) הם לא מבחני אייקיו, ככה שאי אפשר להסתמך עליהם כמדד מדוייק לאינטיליגנציה, בטח לא לכזו הנמדדת ללא תלות בתרבות. מחוננות אמנם לא מתפוגגת, אבל היא לא מספיקה על מנת להפוך אותך לכזה שהסביבה תראה בו "גאון", ויש מה באמירה שהשכל "מחליד" אם לא עושים בו יותר מדי שימוש, דהיינו מאתגרים אותו.

 

[גרא.]

מחונן ,עד גיל 17 לערך,תמיד מוגדר

מחונן מתבלה?

שלום, קוראים לי מעין ואני בן 17 וחצי. אי-שם בכיתה ג' (או שאולי זה היה ב'?) המורה נכנסה לכיתה, וחילקה לכל התלמידים מבחנים שנועדו לאיתור מחוננים. אני זוכר את המבחנים האלה כקלים למדי (למשל, היה טקסט על ציור החמניות של ואן גוך ועל כך שהוא אוהב לצייר דברים צהובים, ולאחר מכן שאלה "מה ואן גוך היה בוחר לצייר?": תפוחים, ענבים, יער או שדה חיטה...). עברתי את המבחן הזה (אני ועוד כ-5 תלמידים מהכיתה), ונשלחתי לעשות מבחן נוסף - הפעם לא בבי"ס אלא במקום אחר (מחוק לי לגמרי מהזיכרון איפה זה היה). הפעם השאלות היו יותר קשות, וטעיתי במספר מקומות (כתבתי, למשל, שמצרים היא באסיה ושעמוס עוז זכה בפרס נובל). אף על פי כן, לאחר כמה חודשים קיבלתי הביתה מכתב שמבשר לי שאני "מחונן", והחל מכיתה ד' למדתי יום אחד בשבוע במכללת בית-ברל, במסגרת תכנית המחוננים שמתקיימת שם. בכיתה ז' נשרתי מהמסגרת הזו, כי זה הקשה עליי להפסיד יום שלם כל שבוע. היום, כמו שכתבתי בהתחלה, אני בן 17 וכבר סיימתי כיתה י"ב. והשאלה שלי היא כזו: האם זה הגיוני שיש בי עדיין מאותה "מחוננות" שאובחנה אצלי לפני כמעט 10 שנים? האם להיות מחונן זה מאפיין של גיל מסוים, ולאחר מכן הוא פשוט מתפוגג? אני לא רואה או מרגיש (כמעט) בשום הבדל ביני ובין שאר בני גילי, משום בחינה. כלומר, מובן שיש אינטליגנטים יותר ופחות - אבל זה עובדה שיש לא מעט חברים שלי שלא עברו את המבחנים הנ"ל, ובכל זאת הם משתווים ואף מתעלים עליי בחריפות שכלם. אשמח לשמוע דיעותיכם בעניין.

מחונן ,עד גיל 17 לערך,תמיד מוגדר
ע"פ הישגיו ביחס לבני גילו, באינטרוולים של כשלושה חודשים.ילד שהוגדר בכתה ג' כמחונן, הגיע לרמת הישגים שמשמעותה,שהוא התמודד בהצלחה יתרה ביחס לבני גילו, עם מרבית או כל המטלות. בכדי להגיע לאותו הישג, נניח בכתה ה',הוא חייב להגיע לאותו יחס הישגי, כפי שהיה בכתה ג', כלומר להיות מסוגל להתמודד ולענות, על יותר שאלות, וברמה גבוהה יותר.ומכאן,המסקנה שהאינטליגנציה, תרצו לקרוא לזה יכולת אינטלקטואלית,מתפתחת עם הגיל..דרך העמקת הידע,אוצר המילים, ההבנה יכולת חשיבה מתימטית, חשיבה מתימטית/ אנליטית (כושר אנליזה וסנטזה) וכיוצ"ב.זוהי אחת המטרות למעשה של חוגי ההעשרה לילדים מחוננים. שיש בה,לא רק למידה סלקטיבית ברמה גבוהה, אלא ובעיקר, הפרייה הדדית של הילדים בקבוצת השווים שלהם (בני הגיל).ולכך גם מצטרפות תכונות כמו סקרנות,עניין,מוטיבציה להשג וכדומה.כאמור, האינטליגנציה, מתפתחת עם הגיל, אלא שככל שהילד המתבגר,מתקרב לגיך 17, אחוז השונות המתווסף לאיכות האינטליגנציה יורד,עד שמגיע למה שמכונה בגה הסטיטיסטית, אסימפטוטה.כלומר, אין כבר יותר שינוי. מגיל 17 ואילך, הערכת האינטליגנציה נעשית ביחס לכל האוכלוסייה, לא משנה באיזה גיל. מכאן התשובה לשאלתך,אינטליגנציה לא מתבלה,אבל לשמור עליה, כלומר להשאר ברמת יכולת אינטלקטואלית גבוהה, יש צורך להשקיע,הרבה מעבר ללמידה הבנאלית השגרתית המשעממת בבית הספר.מסתבר, שלא מעט ילדים, שהוגדרו בצעירותם כמחוננים, מאבדים הדרגתית,את מתת האלוהים הזה,בשנות הלמידה בבית הספר דך תהליך ההתבגרות,והופכים אמנם למבוגרים מוכשרים,שאינם מצליחים להגיע לאותה דרגה של מ צ ו י י נ ו ת ,שהיא מנת חלקם של מרבית המחוננים שהתמידו בפיתוח האינטלקטואלי שלהם. גרא - מנהל פורום ייעוץ פסיכולוגי.