מחפש המלצה למורה במרכז

liberdi

New member
מחפש המלצה למורה במרכז

חברים ! מחפש המלצה למורה במרכז [קבלתי חשק,בעקבות הסיפורהמרתק של ניר נקב]
חשוב לי שיהיה מורה שהוא אדם סבלני, ופתוח עם גישה לראש התלמיד.... אני מרגיש תקוע באותו מקום. אציין גם שאני לא ילד.....
העליתי דוגמה להקלטה ישנה
 

liberdi

New member
העתק והדבק,מהפייס של ניר נקב:

הי עידן, תודה על המילים החמות. תשמע, אני לא בטוח שזה המקום לפתוח פצעים ישנים אבל אם כבר שאלת אז הנה התשובה: התחלתי לנגן בגיל 5 כי הופנטתי ע"י
Deep Purple- Made in Japan
נתקלתי בסירוב מערכתי קשה להתעסק בחומרים המחתרתיים האלה ואולצתי ללמוד קלאסי וג'אז. שנים חייתי בדיסוננס. הלב היה במקום אחד וכל השאר אמרו לי שזה עיניין של זמן עד שאבין איפה "האמת" נמצאת... ושזה לא הולך להיות רוק כבד או
מטאל. גדלתי בישראל של שנות השבעים; הקולקטיב שלט ביד רמה. למדתי בבית ספר א.ד. גורדון שיעורי חקלאות, אחי, או קיי? המערכת הטיפה לשיתופיות ועבודת צוות אז אין כל פלא שהקשבתי לכל מה שאמרו לי והאמנתי שיום יבוא בו אתבגר מוסיקלית ואבין שהייתי חמור כשנהרתי אחר הפוחזים, בני הבליעל, הרוקרים המצחינים והרדודים... 36 שנים אחר כך, אני עדיין מחכה ליום הזה שיבוא. .. ובסימן פחות סרקסטי; הבנתי שאם לא אלך אחרי הלב- אין לי מקום בענף הזה שנקרא מוסיקה
כי בשורה התחתונה כל מה שאנחנו שואפים להוציא החוצה באמנות בכלל זה את הקרביים. טכניקה וכל שאר הכלים הם בסך הכל משרתים של הנפש שצועקת ורוצה להביע את עצמה ולהישמע. ברוס לי אמר בראיון הטלויזיוני לטלוויזיה הקנדית
All knowledge is ultimately self knowledge
מאחר ומר לי היה ונותר השפעה אדירה בעיניי, למד אני מדבריו שאין ידע רע, רק מורים רעים שלא יודעים להעביר חומר או כאלה שרוצים להפוך את תלמידיהם לבצלמם ובדמותם שזה פשע חמור. אני לא מצטער על שום דבר שלמדתי או שאולצתי ללמוד בעבר. בערוב ימיי הכל הפך להיות חלק ממי ש אני ואני די חי בשלום עם עצמי... רוב הזמן. היו לי מורים נהדרים והיו לי מורים פחות מבריקים אבל ההחלטה להיות מוסיקאי אף פעם לא היתה תלויה בגורם חיצוני. אני בחרתי להיות מוסיקאי והכוח היחיד שיכל ועדיין יכול למנוע את זה הוא כוח עליון, בהנחה שאתה מאמין בקיומו של כוח שכזה. מורה טוב יכול לקצר את הדרך ואני חושב
שאפילו יותר חשוב מקיצור הדרך היא הנחלת האהבה למקצוע. את זה למשל, למדתי ממר רוני הולן. הייתי בן 13 כשנפגשנו לראשונה ובילינו שש שנים נפלאות יחד. חרף העובדה שרוני נגן ג'אז בהווייתו, הוא תמיד העריך את דבקותי במטרה והדבר הכי
חשוב שקיבלתי ממנו היה לשמור על התשוקה ללמוד, להתפתח וליצור. אחריו הגיע מר אפריין טורו. הייתי בן 22. טורו הוא פורטו ריקני שתמיד כיבד את זה שהאמת שלי נמצאת בז'אנר חייזרי לגמרי בעבורו ואיתו נפתרו כל הדיסוננסים שאי פעם היו לי
במערכת לגבי איזה סיגנון הוא הסיגנון "הנכון". הוא לימד אותי שה"אמת" שלי היא ממש לגיטימית כמו האמת שלו או של כל אחד אחר וכמו שהוא אומר
 
למעלה