קראתי בשבוע שעבר בעיתון ''ידיעות אחרונות''
שחוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי מעריכים כי הטורף האימתני חי במשך כ-127 אלף דורות ובכל פעם לא היו יותר מ-20 אלף פריטים בכדור הארץ.
טירנוזאורוס רקס (טי רקס) נראה מפחיד, עכשיו דמיינו 2.4 מיליארד מהם. מחקר חדש, שפורסם אמש (יום ה') בכתב העת Science, מעריך כי במשך מיליוני שנים חיו בכדור הארץ לא מעט פרטים של הדינוזאור הטורף. עם זאת, בכל זמן נתון חיו לא יותר מ-20 אלף טירנוזאורוס רקס.
הכתבה הזכירה לי את הספר:
דינוזאור יקר
כתב: צ'י סְטְרָאתִ'י
איירה: ניקולָה אוֹ'בַּיְרֶן
מאנגלית: גליה אלוני־דגן
מנוקד, ללא מספרי עמודים, תכלת הוצאה לאור.2018
מקס פוגש במוזיאון את הדינוזאורים שהוא אוהב, ומתלהב במיוחד מטירנוזאורוס רקס. הביקור נקטע כשהאוצרת מגיחה מאחורי אחד הדינוזאורים ומודיעה שעוד מעט סוגרים, מקס יוכל לבוא לכאן שוב מתי שירצה. " 'אנחנו גרים רחוק מדי,' נאנח מקס. 'ויש לי המון שאלות'.
" ' אז למה שלא תכתוב לטי־רקס שלנו מכתב'? (ההגדלה במקור, נ.ב.ג.) שאלה דורה הדינוזאורית. 'אולי הוא אפילו יענה לך'".
מכאן מתחילה חליפת מכתבים – אותו אמצעי "דינוזאורי" לתכתובת בינאישית, בין מקס לבין טי־רקס. כל אחד מהם מספר לאחר על עובדות ואירועים בחייו. בתשובה לשאלותיו של מקס הדינוזאור מספר שהוא חזק, שיש לו שיניים חדות מאד , שיש לו ידיים קטנות, שהוא רץ מהר. מקס מספר שהוא משחק כדורגל, שהוא השלישי בכתה בריצה, שנפלה לו שן ראשונה – וגם שולח אותה לטי־רקס שנותן אותה לידידו הדינוזאור הקטן קוֹמְפְּסוֹגְנָתוֹס שחסרה לו שן.
בין השניים, השונים כל כך זה מזה, מתפתחת ידידות, שנקודת המוצא שלה איננה אחידה. מקס פתוח לידידות למן ההתחלה, לדינוזאור לוקח זמן להתקשר ולהתיידד. במכתבים הנפתחים, לסוגיהם השונים – מכתב, גלויה, אגרת ברכה – הצמודים לדפי הספר, הדינוזאור מתחיל מההכרזה "אני לא כותב מכתבים נחמדים לילדים קטנים. אני אוכל אותם" וחותם "שלך בהפחדה, טי־רקס" ועד ל: "אני מצפה בקוצר רוח לפגוש אותך בקרוב, ומבטיח לא לאכול אותך. חברך, טי־רקס."
ספר שילהיב את הקוראים הצעירים (בדקתי), לא רק בגלל גימיק המכתבים, שיטת תקשורת ההולכת ופסה מן העולם (אל דאגה, הטי־רקס גם שולח למקס אימייל) אך מסתבר אהובה על ילדים ששמחים לכתוב או לצייר מכתב. האנשת דמותו של הדינוזאור מהמוזיאון מקרבת ומחייה את המוצגים. ולא חסר גם הומור – בטקסט ובאיורים.
מה שיפה הוא גם שהסיפור מתייחס בכבוד לקוראיו הצעירים ורומז להם שאת המכתבים כתבה דורה הדינוזאורית (האוצרת שפגשנו בתחילת הסיפור), אך אין זה מבטל את קסמו לא בעיני מקס ולא בעיני הילד המאזין או הקורא.
בעקבות הספר אפשר לחבר מכתבים למוצגים לאחר ביקור במוזיאון, ללמוד על דמות, על בעל חיים, על צמח וכד' באמצעות חליפת מכתבים ופעילויות נוספות כיד הדמיון הטובה.
מגיל 4.
מומלץ.
שחוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי מעריכים כי הטורף האימתני חי במשך כ-127 אלף דורות ובכל פעם לא היו יותר מ-20 אלף פריטים בכדור הארץ.
טירנוזאורוס רקס (טי רקס) נראה מפחיד, עכשיו דמיינו 2.4 מיליארד מהם. מחקר חדש, שפורסם אמש (יום ה') בכתב העת Science, מעריך כי במשך מיליוני שנים חיו בכדור הארץ לא מעט פרטים של הדינוזאור הטורף. עם זאת, בכל זמן נתון חיו לא יותר מ-20 אלף טירנוזאורוס רקס.
הכתבה הזכירה לי את הספר:
דינוזאור יקר
כתב: צ'י סְטְרָאתִ'י
איירה: ניקולָה אוֹ'בַּיְרֶן
מאנגלית: גליה אלוני־דגן
מנוקד, ללא מספרי עמודים, תכלת הוצאה לאור.2018
מקס פוגש במוזיאון את הדינוזאורים שהוא אוהב, ומתלהב במיוחד מטירנוזאורוס רקס. הביקור נקטע כשהאוצרת מגיחה מאחורי אחד הדינוזאורים ומודיעה שעוד מעט סוגרים, מקס יוכל לבוא לכאן שוב מתי שירצה. " 'אנחנו גרים רחוק מדי,' נאנח מקס. 'ויש לי המון שאלות'.
" ' אז למה שלא תכתוב לטי־רקס שלנו מכתב'? (ההגדלה במקור, נ.ב.ג.) שאלה דורה הדינוזאורית. 'אולי הוא אפילו יענה לך'".
מכאן מתחילה חליפת מכתבים – אותו אמצעי "דינוזאורי" לתכתובת בינאישית, בין מקס לבין טי־רקס. כל אחד מהם מספר לאחר על עובדות ואירועים בחייו. בתשובה לשאלותיו של מקס הדינוזאור מספר שהוא חזק, שיש לו שיניים חדות מאד , שיש לו ידיים קטנות, שהוא רץ מהר. מקס מספר שהוא משחק כדורגל, שהוא השלישי בכתה בריצה, שנפלה לו שן ראשונה – וגם שולח אותה לטי־רקס שנותן אותה לידידו הדינוזאור הקטן קוֹמְפְּסוֹגְנָתוֹס שחסרה לו שן.
בין השניים, השונים כל כך זה מזה, מתפתחת ידידות, שנקודת המוצא שלה איננה אחידה. מקס פתוח לידידות למן ההתחלה, לדינוזאור לוקח זמן להתקשר ולהתיידד. במכתבים הנפתחים, לסוגיהם השונים – מכתב, גלויה, אגרת ברכה – הצמודים לדפי הספר, הדינוזאור מתחיל מההכרזה "אני לא כותב מכתבים נחמדים לילדים קטנים. אני אוכל אותם" וחותם "שלך בהפחדה, טי־רקס" ועד ל: "אני מצפה בקוצר רוח לפגוש אותך בקרוב, ומבטיח לא לאכול אותך. חברך, טי־רקס."
ספר שילהיב את הקוראים הצעירים (בדקתי), לא רק בגלל גימיק המכתבים, שיטת תקשורת ההולכת ופסה מן העולם (אל דאגה, הטי־רקס גם שולח למקס אימייל) אך מסתבר אהובה על ילדים ששמחים לכתוב או לצייר מכתב. האנשת דמותו של הדינוזאור מהמוזיאון מקרבת ומחייה את המוצגים. ולא חסר גם הומור – בטקסט ובאיורים.
מה שיפה הוא גם שהסיפור מתייחס בכבוד לקוראיו הצעירים ורומז להם שאת המכתבים כתבה דורה הדינוזאורית (האוצרת שפגשנו בתחילת הסיפור), אך אין זה מבטל את קסמו לא בעיני מקס ולא בעיני הילד המאזין או הקורא.
בעקבות הספר אפשר לחבר מכתבים למוצגים לאחר ביקור במוזיאון, ללמוד על דמות, על בעל חיים, על צמח וכד' באמצעות חליפת מכתבים ופעילויות נוספות כיד הדמיון הטובה.
מגיל 4.
מומלץ.
נערך לאחרונה ב: