מחשבה.

מחשבה.

שרציתי לכתוב פה כבר לפני כמה ימים. והיא ש, אתה תמיד ממשיך לאהוב את כל מי שאהבת [אהבת ככה]. שהאהבה אולי רק משנה צורה מעט וגם זה לא תמיד. אולי הופכת למשהו שאפשר לחיות איתו בצידי התודעה, אבל לא יוצאת ממנה. ממך. [אם יש למישהו אסוציאציות או משהו להגיב על זה, זה יהיה מגניב.]
 

רעוּת

New member
לא יודעת,

חשבתי על זה לא מזמן בהקשר של "איך אפשר להיות כ"כ קרובים למישהו ואח"כ כבר לא". כאילו, להיות אפילו זרים אחד לשני. ואז ראיתי בשער של תפוז: "האקס שלי בעזה, וזה נגמר לא יפה בינינו, להתקשר אליו בכל זאת?" או משהו כזה, וזה היה כמו אצלי
רק שאני שלחתי סמס בכל זאת, כי אם הוא ימות אז לא יהיה לי נעים אח"כ
. ולתשובתי המלומדה- אהבה זה רק נוירוטרנסמיטורים במוח. ולמינונים שלהם יש נטייה להשתנות, ואז את כבר לא אוהבת יותר. או אוהבת פחות. וגם הזמן מקהה דברים. לא יודעת
אני לא אוהבת אף אחד
נועה, לטיפולך המסור אודה
.
 

אפרתs

New member
אני חושבת

אהבה היא רגש כל-כך מופשט ומורכב, נחלקת לכל-כך הרבה כיוונים, מטרות, אנשים..באופן מאוד לא אחיד. בהחלט משנה צורה עם הזמן, כשיש שינוי ביציבות במערכת היחסים. לפעמים אהבה נגמרת כי אין בה תוכן אין מה שיגרה אותה שוב ושוב והיא נותרת ריקה, חסרת משמעות. חוויתי אהבה שאיננה עוד, לא פעם. במקרים ספציפיים אני יכולה לומר שממרחק של זמן רב, אני לא מרגישה בחסר כלל. life moves on.
 
...

זה לא בדיוק מהמובן של להרגיש בחסר / לא. זה יותר מכיוון של מחשבה ש, אם הייתי נתקלת באדם הנ"ל כרגע, אני תוהה אם לא פשוט, היו עולים בי רגשות מאד דומים פתאום. אבל אולי זו אני. ואולי אני עוד אשתנה.
 

דוVשה

New member
אני חושבת שבעל כורחך תשתני בנוגע לזה,

כי ככה זה, מתבגרים, הזמן עובר, עוברים דברים בתוך הזמן הזה. לא נראה לי שתמיד יעלו רגשות דומים.
 
את בכנות לא מרגישה ש

משהו תמיד נמצא שם איפשהו? אני לא מוצאת שרגש זה דבר שמת. לפחות לא ממה שיצא לי לחוות עד עכשיו. ולא ממש דברתי על זה ש"דברים עוברים" - זה ממש לא סותר אחד את השני. אפשר לחיות חיים לגמרי אחרים ושמשהו מפעם פתאום יזכיר לך את פעם. גם אם הוא כבר לא חלק מהחיים שלך.
 

דוVשה

New member
הכוונה ב'דברים עוברים'

היא שדברים מיני דברים עוברים במהלך החיים שעוברים, במהלך תקופות שעוברות, במהלך זמן שעובר - הכוונה היא לא לדברים שהרגשת פעם. ויש הבדל בין 'משהו שתמיד נמצא שם איפושהו' ל - להרגיש את אותו רגש, שפתאום יתעוררו רגשות דומות. תכניסי לפרופורציות. יש להרגיש את אותו הדבר כשאת רואה בנאדם ויש 'משהו שתמיד נמצא שם' וזה במידה זעירה יותר. זכרונות מאנשים שהיו, בטח ובטח מאנשים שנגעו במקומות יותר עמוקים יכולים להשאר פור לייף, זה ברור. אני אישית לא חושבת שכל בנאדם שנגע [בין אם עמוק ובין אן לאו] יעורר 'משהו שתמיד נמצא שם איפשהו' - לכן אמרתי; דברים עוברים במהלך חייך ולוקחים למקומות. ורגש לא חייב למות. הוא פשוט יכול להשתנות, להתמוסס, להעלם וכו' וכו'.
 
אממ,

איך שאני רואה את זה, גם רגשות שדהו עדיין דומים, עדיין מבוססים על מה שהם היו פעם. ברור שזמן משנה דברים אבל מן הסתם שלא לזה התכוונתי ב"זה תמיד יהיה שם," ו, אני בפרופורציות, תודה? :)
 

רעוּת

New member
אולי לא מת לגמרי,

אבל לא נשאר כמו שהוא היה. ואולי אפילו לא נשאר בכלל, אולי כל מה שנשאר זה זכרונות של חוויות וכל מיני דברים שעוברים ביחד, אבל זה לא חייב לעורר בך את אותם רגשות שזה עורר בך אז, או לעורר בך רגשות בכלל |דדאינסייד|
 

lital172

New member
אני חושבת

שאפשר לאהוב מישהו כל כך אבל ברגע שזה מסתיים כן נזכרים וכן צובט הגעגוע למה שהיה. אבל דברים משתנים, החיים לוקחים אותנו לכיוונים ומקומות אחרים. אני גם הרגשתי שאנשים מסויימים יהיו איתי כל החיים אבל הזמן עובר ולפעמים מאבדים את הקשר. כואב להודות בזה כי חשבנו שאי אפשר בלעדיהם אבל הנה אנחנו ממשיכים החיים ממשיכים והזמן עושה את שלו ומרפים שכבר אין קשר עם בן אדם. מגלים שאפשר גם בלי זה. לפי דעתי כן ישאר משהו אבל לא כל הזמן זה יזכיר לפעמים משירים משאומרים את השם ונזכרים. אבל דברים משתנים. אנשים משתנים. נגעת בי מאוד עם מה שכתבת. זה תמיד המחשבות שלי. תמשיכי הלאה מתוקה
 

lital172

New member
המשך. אני כותבת מהפלא.

תחווי את מה שעכשיו. ויבוא יום ותסתכלי על כל האנשים האלו ויהיה לך זכרון מתוק. הגעגוע קצת יצבט. תחייכי ותדמעי ליד. מחבקת אותך.
 

noosh

New member
זה, כמובן, תלוי

רגשות גם הרבה פעמים קשורים לזכרונות. ואנשים שנפרדו מנסים לחזור להיות יחד כי הם מנסים לשחזר את מה שהיה, אבל אי אפשר לשחזר את מה שהיה. צריך ללמוד להמשיך את מה שיש. (תראי את "שיחות עם אשה אחרת"). יש אנשים שאולי באמת תאהבי לנצח, גם אם זו לא אותה האהבה (|סמירימסיקה|). ואולי לא. אולי זה באמת "יעבור לך" - העוצמה של הרגש תדהה (אמג נזכרתי במשהו שכתבתי פעם
), ואולי פשוט תביני שלא רק את השתנית - גם הוא או היא השתנו. וזה משהו שמאוד משפיע. את אוהבת מישהו ואת נשארת עם התמונה של ובראש ואת פוגשת אותו ואת לא מבינה את השינויים שהוא עבר, רק אחרי כמה זמן את תוכלי לראות את זה. והרגשות מסתדרים מחדש. כי אתם אנשים שונים. ואולי האהבה הזאת תשאר, ואולי היא לא, אני יודעת שיש אנשים שגם אחרי שהם השתנו אני עדיין אוהבת, גם כשהקשר שלנו הוא לא אותו הקשר בכלל, גם אם הם פגעו בי וגם אם הם הכאיבו לי וגם אם עברנו בנפרד דרכים מאוד שונות והגענו לכיוונים אחרים, אני עדיין אוהבת. בקטע בסיסי כזה. ויש אנשים שזה לא החזיק איתם מעמד, אפילו אם הם השתנו לי מול העיניים, יחד איתי. אני גם חושבת שמאוד קשה להגיע לאהבה, קל מאוד להתאהב (או לא קל בכלל, אבל יותר קל מלאהוב) ואפשר לחבב ואפשר גם באמת לאהוב, אבל לאהוב מישהו, עם כל המגרעות שלו וכל הדברים שפוגעים בך וכל החלקים שלא מתאימים לשלך, ובכל זאת לאהוב אותו ולהרגיש שזה לא משנה ואולי אפילו בזכות, זה לא משהו שקורה הרבה. (love me for stupid reasons I love those most) (אפילו שזה לא באמת ציטוט קשור למה שכתבתי, הו וול
אמרת לזרום עם אסוציאציות. של שרה סלין). [לפעמים זה מפחיד אותי לחשוב שאנשים שאוהבים אותי יפסיקו לאהוב אותי. אפילו שלפעמים אני קצת מייחלת לזה, זה מפחיד אותי].
 
כן, אה?

כרגע אני רואה את מה שיער הביאה לי
ספרי לי על זה בהזדמנות אם תזכרי.
 

noosh

New member
כי לפעמים הם מחליטים לאהוב אותך אחרת

ואז בא לך שהם יפסיקו עם זה.
 

behappy

New member
hi there

יו כמה זמן שלא :) אהבה זו אהבה וזה משהו ששייך להווה וחייב להיות ניזון מההווה. את לא יכולה לאהוב מישהו רק על סמך רעיון או זיכרון של משהו שהיה אי אז. אם אין לה בסיס כלשהו של כאן ועכשיו היא תישחק, תתמוסס, לבסוף גם תמות או תיעלם. אהבות דועכות כשאין מה שיזין אותן, ונוסטלגיה, עם כל כבודה ומכובדותה, לא יכולה היא בלבד להזין אהבה. היא יכולה להזין איזה פלשבק אחורנית, איזו כמיהה למשהו, או געגוע. נוסטלגיה וזיכרונות טובים של משהו שקרה כבר בזמן עבר, לא יכולה לגרום לך להמשיך לאהוב מישהו, אדם, אלא אולי- לאהוב את הרעיון שאהבת את אותו אדם פעם והיית קרובה אליו. אבל זו לא אהבה. מה שכן, זה עוד חלק ממה שגורם לך להיות שייכת לעצמך ולזיכרונות שלך. ואולי לתודעה שלך, אבל תודעה זה מושג שאני לא מבינה יותר מדי אז לא בא לי להכנס אליו. הלוך הלכתי לכתוב לימודים. שלום.
 
האמת? איכשהו דמיינתי תגובה שלך,

כשקראתי פה את התגובות - אולי שמעת אותי בטלפתיה?
[תודה.
]
 
אני מסכימה, לצערי, לחלוטין

אני עדיין אוהבת אותו ילד שאהבתי בתיכון, אהבה בלתי ממומשת לאדם מדהים ביופיו הפנימי. נזכרת בעונג רב בכל הזמן שבילינו יחד, מרגישה אהבה, עמומה ועמוקה, כזאת שאני יכולה לחיות איתה בלי שתמומש לעולם. ולצערי, כי לפעמים לא בוחרים את מי שאוהבים, ורק בדיעבד, כשהיחסים מקבלים תפנית שלילית, מבינים כמה אהבה יש לאדם מסויים, ואז מאוחר מדי, וקצת כואב לנשום, כי הוא בוחר לא להיות בחיים שלך ואתה בראש בוחר לא להיות בחיים שלו גם, אבל הלב והנשמה אוהבים עדיין. וזה באמת מסריח כשמתראים כל יום... בכלל, אהבות זה קשה, בדרך כלל הן מחוברות לאנשים, וזאת חיה מחורבנת שמתגוררת על פני האדמה והורסת כל חלקה של שפיות. מסכימה עם המחשבה שלך ביותר, ומדוכאת מהאמת הזאת שהצגת, כי באמת אבל באמת שאין לי כוח לאהוב את אותו בנאדם שהוזכר למעלה, אבל אני לא יכולה להתאפק, למרות שלא מגיע לו, ולמרות שאני בכלל לא ידעתי שזאת אהבת אמת לנפש תאומה בעולם עד שהיה מאוחר מדי, לאוו דווקא רומנטית, עד אחרי שהקשר נגדע באכזריות.
 
למעלה