פרק א: "תוצאות בחירות 2013"
ביום ראשון, 30 לדצמבר 2012, נותן בית המשפט הגבוה לצדק את החלטתו, בענין פסילתה של חברת הכנסת חנין זועבי (מועמדת רשימת בל"ד לכנסת ה-19) ע"י החלטת ועדת הבחירות המרכזית.
החלטת בית המשפט ביום ראשון, היא: לבטל את החלטת ועדת הבחירות המרכזית.
ביום שלישי, 22 לינואר 2013, מתקיימות בישראל בחירות לכנסת ה-19.
להלן תוצאות הבחירות, לפי סדר גודלן של המפלגות:
אחוז החסימה: 2.4 מנדטים.
כל מספר שבור של מנדטים, מתעגל כלפי מטה - כדי לקבוע את מספר המושבים בכנסת (כך לפי חוק בדר עופר).
מספר המפלגות: 11, כדלהלן (לפי סדר גודלן של המפלגות).
בלד: 3.
חדש: 4.
רעם תעל: 4.
מרצ: 6.
יהדות התורה: 7.
יש עתיד: 7.
התנועה: 13
שס: 14
העבודה: 15.
הבית היהודי: 16.
הליכוד: 31.
שתי הערות טכניות:
1. רשימת "עוצמה לישראל", זוכה ב-2.1 מנדטים ואינה עוברת את אחוז החסימה (2.4 מנדטים). כל אחת משאר הרשימות - שהתמודדו בבחירות - ושלא עוברות את אחוז החסימה, זוכות בפחות ממנדט שלם.
2. שתי מפלגות בלבד נהנות מחתימתן על הסכם עודפים: יהדות התורה (חתמה עם שס), ומרצ (חתמה עם התנועה).
לפני המשך התחזית הפוליטית, אתנחתא מתודית - לפרשנות תוצאות הבחירות:
1. מספר המפלגות יורד באחד, מ-14 ל-11.
2. נעלמות חמש מפלגות (בעקבות פרישתה של עצמאות מהמרוץ, בעקבות האיחוד - של הליכוד עם ישראל ביתנו - ושל הבית היהודי עם האיחוד הלאומי, ובעקבות אי הצלחת קדימה ועם שלם לעבור את אחוז החסימה), ובמקומן צצות שתי מפלגות חדשות: יש עתיד (שמאכזבת ביחס אל הצפי מהסקרים), והתנועה.
3. מפלגה אחת בלבד מאכזבת ביחס למספר המנדטים שלה בכנסת היוצאת: הליכוד-ביתנו (ירידה של 11 מנדטים).
4. המפלגות השומרות על כוחן - הן שלוש: חדש, רעם-תעל, בלד.
5. כל שאר המפלגות מפתיעות לטובה, כדלהלן (לפי סדר גודלן של המפלגות): מרצ (מכפילה את כוחה), יהדות התורה (מוסיפה שני מנדטים), שס (מוסיפה שלושה מנדטים), העבודה (כמעט מכפילה את כוחה, אם כי מאכזבת ביחס אל הצפי מהסקרים), והבית היהודי (יותר ממכפיל את כחו).
המשך התחזית הפוליטית:
ראש הממשלה: בנימין נתניהו.
יושב ראש הכנסת: ראובן ריבלין.
ראש הממשלה מצליח להקים קואליציה גדולה יחסית, שבה חברים לא פחות מ-74 חברי כנסת.
בממשלה חברות חמש מפלגות, כדלהלן (לפי סדר כרונולוגי של ההצטרפות ושל החתימה על הסכם קואליציוני עם הליכוד):
1. הליכוד (התיק הבכיר: ראשות הממשלה).
2. יש עתיד (התיק הבכיר: חינוך).
3. העבודה (התיק הבכיר: אוצר).
4. שס (התיק הבכיר: פנים).
5. יהדות התורה (התיק הבכיר: איחוד של בריאות ורווחה).
באופוזיציה חברות שש מפלגות (לפי סדר גודלן):
1. הבית היהודי (סירבה להיכנס לממשלה, בעקבות התנגדות מרבית חברי הסיעה, בעקבות סירובו של ראש הממשלה להתחייב מראש על קבלת דו"ח אדמונד לוי).
2. התנועה (סירבה להיכנס לממשלה, בעקבות וטו שהוטל ע"י חברי הכנסת לבני ופרץ, בעקבות סירובו של ראש הממשלה להתחייב על מחוייבות מחודשת להצהרת בר אילן "שתי מדינות לשני עמים", אחרי שהתברר כי הצהרה זו לא הופיעה בשום מצע של הליכוד).
3. מרצ (סירבה להיכנס לממשלה על רקע אידיאולוגי).
4. רעם-תעל (כנ"ל).
5. חדש (כנ"ל).
6. בלד (כנ"ל).
ב-31 למרץ 2013, מודיע חבר הכנסת מאיר שטרית (התנועה) על פרישתו מהחיים הפוליטיים. במקומו נכנסת חברת הכנסת החדשה מירב כהן.
בעשירי לאפריל 2013, מציג נשיא ארה"ב - באראק אובמה, לראש ממשלת ישראל, הצעה חשאית - המתפרסמת שבוע מאוחר יותר בסנדי טיימס: תקיפה אמריקנית באיראן עד נובמבר 2013, תמורת הסכמה ישראלית לחלוקת ירושלים. נתניהו נוכח שכמעט כל חברי סיעת הליכוד מתנגדים למהלך, ומודיע לארה"ב כי בקונסטלאציה הנוכחית של הכנסת ה-19 אין היתכנות פוליטית לרעיון האמריקני. נשיא ארה"ב אינו מתיאש, ומציע לנתניהו הצעה חדשה - והפעם פומבית: ראש הממשלה יודיע על פיזור הכנסת ה-19, תוך עריכת בחירות חדשות לפני ספטמבר 2013. הנשיא האמריקאי אינו מודיע בפומבי מהי התמורה האמריקנית למהלך הזה, אם כי מרבית הפרשנים הפוליטיים מעריכים כי ההצעה קשורה לסוגית איראן. נתניהו מתיעץ עם נשיא המדינה, וביום 29 במאי 2013 הוא מנצל את סמכותו המוקנית לו על פי חוק ומודיע במסיבת עיתונאים על פיזור הכנסת. נקבע מועד לבחירות לכנסת ה-20: יום שלישי, 27 לאוגוסט 2013.
ב-16 ליולי 2013, מודיע חבר הכנסת עוזי לנדאו (הליכוד ביתנו) על פרישתו מהחיים הפוליטיים. במקומו נכנס חבר הכנסת החדש-ישן: כרמל שאמה הכהן.
ב-30 ליולי 2013, מתפרסם בפורום מפלגת התנועה, הפרק הבא בסידרה, ששמו: "תוצאות בחירות הכנסת ה-20".
