מיומנו של יומם: שנתיים!!!

מצב
הנושא נעול.
מיומנו של יומם: שנתיים!!!

מיומנו של יומם: שנתיים!!!
שנתיים!!! יומני היקר. ביום שביעי לפברואר שנת 2007 לספירה מלאו שנתיים ליוממות שלי. גם באותו יום חשתי על הבוקר את ההתרגשות שעדיין נשמרת לרכבת, בדקתי שהחופשי-חודשי בתוך נרתיק המסמכים, תיקתקתי מהר את התה של הבוקר, נכנסתי לכסופה ותוך דקות הייתי ברכבת. וגם בערב, בסוף יום עבודה גלשתי לתחנה, נהניתי מהרוח הקרירה על הרציף, זכיתי לחצי שעה של שקט בקרון הריק. האמת? לא האמנתי שאתמיד ככה ברכבת. זה לא פשוט לעבור מנסיעות יומיות ברכב שבסופו של דבר מביא אותך מהר יותר לעבודה. לזכותי ייאמר שהצלחתי להתמיד בשינוי (ובגילי המופלג קצת קשה להסתגל לשינויים). ואני מכריז בגאווה שאפילו משבר, משברון לא היה לי באמצע הדרך. שנתיים תמימות אני מצליח לנסוע ברכבת כ 4 ימים בשבוע. ממש יומם. לא שיערתי גם שהצעד הזה יוביל אחריו גם שינויים במעגלים אחרים של סדר היום והחיים שלי. זוכרים את הפחח באיזור התעשיה בהרצליה? דבר דומה היה לי בנתניה כששם דווקא ביקרתי במשרד הרישוי. פשוט קרוב לרכבת.. המתחם בסגולה רואה אותי יותר ויותר, כי מה נח מלרדת, לקנות משהו בקניון שם ולקפוץ על הרכבת הבאה. אותו דבר עם קניון עזריאלי (בו ביקרתי בפעם הראשונה בחיי רק לפני כשנה...כמובן שהגעתי ברכבת). זוכרים אתן התיק הכבד שהפך לתיק בד שהפך לארנק שהפך לנרתיק מסמכים קטן שמלווה אותי גם כשאני נוהג?... הרווח הגדול הוא להיות רגוע. לא שיערתי כמה קשה לי עם הפקקים של אחרי הצהרים, במקום זה להתרווח במושב בקרון, להשען לאחור, לעצום עיניים, מוזיקה באוזניות, נופים ירוקים עוברים, אנשים שלא הייתי נחשף אליהם בהווית החיים ההומוגנית שלי, מפטפטים, קוראים עיתונים, לפעמים מתחבקים ואוהבים, חיילים וחיילות, דתיים וחילונים, עמך, ממש אנחנו. וכמובן ישנו היומן. בחיים לא כתבתי יומן ואני כידוע לחלק מכם, כותב הרבה. התבוננתי בפרקים הקודמים, חלקם טובים, חלקם טובים פחות, חלק ממש הזויים כאשר אהבתי (זוכרים את ההצעה שלי על שמות רכבות?) וחלק סתם מקטרים. אבל מהיומן משתקפת פילוסופית החיים האופטימית שלי, פיסת חיים נחמדה, דבר טוב שעשיתי לעצמי בשנתיים האחרונות. צירוף של חוויה ואהבת הרכבות עם תיקון ממש מרגיע של הדרך אותה עשיתי מהעבודה הביתה. וגם היום, בסוף יום העבודה ארד לרכבת, מה שהיה בלתי נתפס לפני חמש שנים, הופך היום למובן מעליו. רק רכבת..
 

אוהד11

New member
../images/Emo140.gif, הוסף לפרקי הזכרונות היוממיים

מיומנו של יומם: שנתיים!!!
שנתיים!!! יומני היקר. ביום שביעי לפברואר שנת 2007 לספירה מלאו שנתיים ליוממות שלי. גם באותו יום חשתי על הבוקר את ההתרגשות שעדיין נשמרת לרכבת, בדקתי שהחופשי-חודשי בתוך נרתיק המסמכים, תיקתקתי מהר את התה של הבוקר, נכנסתי לכסופה ותוך דקות הייתי ברכבת. וגם בערב, בסוף יום עבודה גלשתי לתחנה, נהניתי מהרוח הקרירה על הרציף, זכיתי לחצי שעה של שקט בקרון הריק. האמת? לא האמנתי שאתמיד ככה ברכבת. זה לא פשוט לעבור מנסיעות יומיות ברכב שבסופו של דבר מביא אותך מהר יותר לעבודה. לזכותי ייאמר שהצלחתי להתמיד בשינוי (ובגילי המופלג קצת קשה להסתגל לשינויים). ואני מכריז בגאווה שאפילו משבר, משברון לא היה לי באמצע הדרך. שנתיים תמימות אני מצליח לנסוע ברכבת כ 4 ימים בשבוע. ממש יומם. לא שיערתי גם שהצעד הזה יוביל אחריו גם שינויים במעגלים אחרים של סדר היום והחיים שלי. זוכרים את הפחח באיזור התעשיה בהרצליה? דבר דומה היה לי בנתניה כששם דווקא ביקרתי במשרד הרישוי. פשוט קרוב לרכבת.. המתחם בסגולה רואה אותי יותר ויותר, כי מה נח מלרדת, לקנות משהו בקניון שם ולקפוץ על הרכבת הבאה. אותו דבר עם קניון עזריאלי (בו ביקרתי בפעם הראשונה בחיי רק לפני כשנה...כמובן שהגעתי ברכבת). זוכרים אתן התיק הכבד שהפך לתיק בד שהפך לארנק שהפך לנרתיק מסמכים קטן שמלווה אותי גם כשאני נוהג?... הרווח הגדול הוא להיות רגוע. לא שיערתי כמה קשה לי עם הפקקים של אחרי הצהרים, במקום זה להתרווח במושב בקרון, להשען לאחור, לעצום עיניים, מוזיקה באוזניות, נופים ירוקים עוברים, אנשים שלא הייתי נחשף אליהם בהווית החיים ההומוגנית שלי, מפטפטים, קוראים עיתונים, לפעמים מתחבקים ואוהבים, חיילים וחיילות, דתיים וחילונים, עמך, ממש אנחנו. וכמובן ישנו היומן. בחיים לא כתבתי יומן ואני כידוע לחלק מכם, כותב הרבה. התבוננתי בפרקים הקודמים, חלקם טובים, חלקם טובים פחות, חלק ממש הזויים כאשר אהבתי (זוכרים את ההצעה שלי על שמות רכבות?) וחלק סתם מקטרים. אבל מהיומן משתקפת פילוסופית החיים האופטימית שלי, פיסת חיים נחמדה, דבר טוב שעשיתי לעצמי בשנתיים האחרונות. צירוף של חוויה ואהבת הרכבות עם תיקון ממש מרגיע של הדרך אותה עשיתי מהעבודה הביתה. וגם היום, בסוף יום העבודה ארד לרכבת, מה שהיה בלתי נתפס לפני חמש שנים, הופך היום למובן מעליו. רק רכבת..
, הוסף לפרקי הזכרונות היוממיים
 
הקפצה לעת ערב

מיומנו של יומם: שנתיים!!!
שנתיים!!! יומני היקר. ביום שביעי לפברואר שנת 2007 לספירה מלאו שנתיים ליוממות שלי. גם באותו יום חשתי על הבוקר את ההתרגשות שעדיין נשמרת לרכבת, בדקתי שהחופשי-חודשי בתוך נרתיק המסמכים, תיקתקתי מהר את התה של הבוקר, נכנסתי לכסופה ותוך דקות הייתי ברכבת. וגם בערב, בסוף יום עבודה גלשתי לתחנה, נהניתי מהרוח הקרירה על הרציף, זכיתי לחצי שעה של שקט בקרון הריק. האמת? לא האמנתי שאתמיד ככה ברכבת. זה לא פשוט לעבור מנסיעות יומיות ברכב שבסופו של דבר מביא אותך מהר יותר לעבודה. לזכותי ייאמר שהצלחתי להתמיד בשינוי (ובגילי המופלג קצת קשה להסתגל לשינויים). ואני מכריז בגאווה שאפילו משבר, משברון לא היה לי באמצע הדרך. שנתיים תמימות אני מצליח לנסוע ברכבת כ 4 ימים בשבוע. ממש יומם. לא שיערתי גם שהצעד הזה יוביל אחריו גם שינויים במעגלים אחרים של סדר היום והחיים שלי. זוכרים את הפחח באיזור התעשיה בהרצליה? דבר דומה היה לי בנתניה כששם דווקא ביקרתי במשרד הרישוי. פשוט קרוב לרכבת.. המתחם בסגולה רואה אותי יותר ויותר, כי מה נח מלרדת, לקנות משהו בקניון שם ולקפוץ על הרכבת הבאה. אותו דבר עם קניון עזריאלי (בו ביקרתי בפעם הראשונה בחיי רק לפני כשנה...כמובן שהגעתי ברכבת). זוכרים אתן התיק הכבד שהפך לתיק בד שהפך לארנק שהפך לנרתיק מסמכים קטן שמלווה אותי גם כשאני נוהג?... הרווח הגדול הוא להיות רגוע. לא שיערתי כמה קשה לי עם הפקקים של אחרי הצהרים, במקום זה להתרווח במושב בקרון, להשען לאחור, לעצום עיניים, מוזיקה באוזניות, נופים ירוקים עוברים, אנשים שלא הייתי נחשף אליהם בהווית החיים ההומוגנית שלי, מפטפטים, קוראים עיתונים, לפעמים מתחבקים ואוהבים, חיילים וחיילות, דתיים וחילונים, עמך, ממש אנחנו. וכמובן ישנו היומן. בחיים לא כתבתי יומן ואני כידוע לחלק מכם, כותב הרבה. התבוננתי בפרקים הקודמים, חלקם טובים, חלקם טובים פחות, חלק ממש הזויים כאשר אהבתי (זוכרים את ההצעה שלי על שמות רכבות?) וחלק סתם מקטרים. אבל מהיומן משתקפת פילוסופית החיים האופטימית שלי, פיסת חיים נחמדה, דבר טוב שעשיתי לעצמי בשנתיים האחרונות. צירוף של חוויה ואהבת הרכבות עם תיקון ממש מרגיע של הדרך אותה עשיתי מהעבודה הביתה. וגם היום, בסוף יום העבודה ארד לרכבת, מה שהיה בלתי נתפס לפני חמש שנים, הופך היום למובן מעליו. רק רכבת..
הקפצה לעת ערב
וקצת לצומי
 
531

בני עלה והצלח
אנא כתוב יותר , גם על כמות הנוסעים והחונים בסוקולוב, מה קורה עם כביש 531.... וכו וכו.
531
האכיל אותי מרורים היום. כמקובל בארצנו בה שום דבר לא מתואם, נפתח 531 עד לכביש שש ונוספה תנועה לצומת רעננה. משום מה כוונו את הרמזורים מחדש ונותנים זמן מוגזם דווקא למי שבא מת"א לכפר סבא וחוצה את מה שהיה פעם כביש 40. וכמקובל, איש לא נותן את דעתו שהרמזור הבא בכניסה לכפר סבא נשאר כמו שהוא וכך הכמות שבאה מת"א, עוברת את כביש 40 (לשעבר) ונתקעת ברמזור הבא ומיד חוסמת את צומת הכניסה לכפר סבא... בלאגן שלא כתוב בתורה. חוצמיזה בסוף 531 עדייו בונים ו"כמובן" בשיא העומס של אחרי הצהרים חוסמים מסלול כי מתקינים של משהו שיכלו בשקט להתקין בלילה. התוצאה? מתחנת סוקולוב עד הכניסה לאחוזה, 40 דקות... ברגל, 25 דקות...
 

davidfainshtein

Member
מנהל
יאללה קיבלת צומי

מיומנו של יומם: שנתיים!!!
שנתיים!!! יומני היקר. ביום שביעי לפברואר שנת 2007 לספירה מלאו שנתיים ליוממות שלי. גם באותו יום חשתי על הבוקר את ההתרגשות שעדיין נשמרת לרכבת, בדקתי שהחופשי-חודשי בתוך נרתיק המסמכים, תיקתקתי מהר את התה של הבוקר, נכנסתי לכסופה ותוך דקות הייתי ברכבת. וגם בערב, בסוף יום עבודה גלשתי לתחנה, נהניתי מהרוח הקרירה על הרציף, זכיתי לחצי שעה של שקט בקרון הריק. האמת? לא האמנתי שאתמיד ככה ברכבת. זה לא פשוט לעבור מנסיעות יומיות ברכב שבסופו של דבר מביא אותך מהר יותר לעבודה. לזכותי ייאמר שהצלחתי להתמיד בשינוי (ובגילי המופלג קצת קשה להסתגל לשינויים). ואני מכריז בגאווה שאפילו משבר, משברון לא היה לי באמצע הדרך. שנתיים תמימות אני מצליח לנסוע ברכבת כ 4 ימים בשבוע. ממש יומם. לא שיערתי גם שהצעד הזה יוביל אחריו גם שינויים במעגלים אחרים של סדר היום והחיים שלי. זוכרים את הפחח באיזור התעשיה בהרצליה? דבר דומה היה לי בנתניה כששם דווקא ביקרתי במשרד הרישוי. פשוט קרוב לרכבת.. המתחם בסגולה רואה אותי יותר ויותר, כי מה נח מלרדת, לקנות משהו בקניון שם ולקפוץ על הרכבת הבאה. אותו דבר עם קניון עזריאלי (בו ביקרתי בפעם הראשונה בחיי רק לפני כשנה...כמובן שהגעתי ברכבת). זוכרים אתן התיק הכבד שהפך לתיק בד שהפך לארנק שהפך לנרתיק מסמכים קטן שמלווה אותי גם כשאני נוהג?... הרווח הגדול הוא להיות רגוע. לא שיערתי כמה קשה לי עם הפקקים של אחרי הצהרים, במקום זה להתרווח במושב בקרון, להשען לאחור, לעצום עיניים, מוזיקה באוזניות, נופים ירוקים עוברים, אנשים שלא הייתי נחשף אליהם בהווית החיים ההומוגנית שלי, מפטפטים, קוראים עיתונים, לפעמים מתחבקים ואוהבים, חיילים וחיילות, דתיים וחילונים, עמך, ממש אנחנו. וכמובן ישנו היומן. בחיים לא כתבתי יומן ואני כידוע לחלק מכם, כותב הרבה. התבוננתי בפרקים הקודמים, חלקם טובים, חלקם טובים פחות, חלק ממש הזויים כאשר אהבתי (זוכרים את ההצעה שלי על שמות רכבות?) וחלק סתם מקטרים. אבל מהיומן משתקפת פילוסופית החיים האופטימית שלי, פיסת חיים נחמדה, דבר טוב שעשיתי לעצמי בשנתיים האחרונות. צירוף של חוויה ואהבת הרכבות עם תיקון ממש מרגיע של הדרך אותה עשיתי מהעבודה הביתה. וגם היום, בסוף יום העבודה ארד לרכבת, מה שהיה בלתי נתפס לפני חמש שנים, הופך היום למובן מעליו. רק רכבת..
יאללה קיבלת צומי
אל תדאג - אני אישית לא מפספס אף פוסט.
 

amit1270

New member
../images/Emo51.gif רבה!!

מיומנו של יומם: שנתיים!!!
שנתיים!!! יומני היקר. ביום שביעי לפברואר שנת 2007 לספירה מלאו שנתיים ליוממות שלי. גם באותו יום חשתי על הבוקר את ההתרגשות שעדיין נשמרת לרכבת, בדקתי שהחופשי-חודשי בתוך נרתיק המסמכים, תיקתקתי מהר את התה של הבוקר, נכנסתי לכסופה ותוך דקות הייתי ברכבת. וגם בערב, בסוף יום עבודה גלשתי לתחנה, נהניתי מהרוח הקרירה על הרציף, זכיתי לחצי שעה של שקט בקרון הריק. האמת? לא האמנתי שאתמיד ככה ברכבת. זה לא פשוט לעבור מנסיעות יומיות ברכב שבסופו של דבר מביא אותך מהר יותר לעבודה. לזכותי ייאמר שהצלחתי להתמיד בשינוי (ובגילי המופלג קצת קשה להסתגל לשינויים). ואני מכריז בגאווה שאפילו משבר, משברון לא היה לי באמצע הדרך. שנתיים תמימות אני מצליח לנסוע ברכבת כ 4 ימים בשבוע. ממש יומם. לא שיערתי גם שהצעד הזה יוביל אחריו גם שינויים במעגלים אחרים של סדר היום והחיים שלי. זוכרים את הפחח באיזור התעשיה בהרצליה? דבר דומה היה לי בנתניה כששם דווקא ביקרתי במשרד הרישוי. פשוט קרוב לרכבת.. המתחם בסגולה רואה אותי יותר ויותר, כי מה נח מלרדת, לקנות משהו בקניון שם ולקפוץ על הרכבת הבאה. אותו דבר עם קניון עזריאלי (בו ביקרתי בפעם הראשונה בחיי רק לפני כשנה...כמובן שהגעתי ברכבת). זוכרים אתן התיק הכבד שהפך לתיק בד שהפך לארנק שהפך לנרתיק מסמכים קטן שמלווה אותי גם כשאני נוהג?... הרווח הגדול הוא להיות רגוע. לא שיערתי כמה קשה לי עם הפקקים של אחרי הצהרים, במקום זה להתרווח במושב בקרון, להשען לאחור, לעצום עיניים, מוזיקה באוזניות, נופים ירוקים עוברים, אנשים שלא הייתי נחשף אליהם בהווית החיים ההומוגנית שלי, מפטפטים, קוראים עיתונים, לפעמים מתחבקים ואוהבים, חיילים וחיילות, דתיים וחילונים, עמך, ממש אנחנו. וכמובן ישנו היומן. בחיים לא כתבתי יומן ואני כידוע לחלק מכם, כותב הרבה. התבוננתי בפרקים הקודמים, חלקם טובים, חלקם טובים פחות, חלק ממש הזויים כאשר אהבתי (זוכרים את ההצעה שלי על שמות רכבות?) וחלק סתם מקטרים. אבל מהיומן משתקפת פילוסופית החיים האופטימית שלי, פיסת חיים נחמדה, דבר טוב שעשיתי לעצמי בשנתיים האחרונות. צירוף של חוויה ואהבת הרכבות עם תיקון ממש מרגיע של הדרך אותה עשיתי מהעבודה הביתה. וגם היום, בסוף יום העבודה ארד לרכבת, מה שהיה בלתי נתפס לפני חמש שנים, הופך היום למובן מעליו. רק רכבת..
רבה!!
7 בפברואר תאריך חזק.
 

טיפ_טיפ

New member
כיף לקרוא אותך,../images/Emo51.gif../images/Emo140.gif

מיומנו של יומם: שנתיים!!!
שנתיים!!! יומני היקר. ביום שביעי לפברואר שנת 2007 לספירה מלאו שנתיים ליוממות שלי. גם באותו יום חשתי על הבוקר את ההתרגשות שעדיין נשמרת לרכבת, בדקתי שהחופשי-חודשי בתוך נרתיק המסמכים, תיקתקתי מהר את התה של הבוקר, נכנסתי לכסופה ותוך דקות הייתי ברכבת. וגם בערב, בסוף יום עבודה גלשתי לתחנה, נהניתי מהרוח הקרירה על הרציף, זכיתי לחצי שעה של שקט בקרון הריק. האמת? לא האמנתי שאתמיד ככה ברכבת. זה לא פשוט לעבור מנסיעות יומיות ברכב שבסופו של דבר מביא אותך מהר יותר לעבודה. לזכותי ייאמר שהצלחתי להתמיד בשינוי (ובגילי המופלג קצת קשה להסתגל לשינויים). ואני מכריז בגאווה שאפילו משבר, משברון לא היה לי באמצע הדרך. שנתיים תמימות אני מצליח לנסוע ברכבת כ 4 ימים בשבוע. ממש יומם. לא שיערתי גם שהצעד הזה יוביל אחריו גם שינויים במעגלים אחרים של סדר היום והחיים שלי. זוכרים את הפחח באיזור התעשיה בהרצליה? דבר דומה היה לי בנתניה כששם דווקא ביקרתי במשרד הרישוי. פשוט קרוב לרכבת.. המתחם בסגולה רואה אותי יותר ויותר, כי מה נח מלרדת, לקנות משהו בקניון שם ולקפוץ על הרכבת הבאה. אותו דבר עם קניון עזריאלי (בו ביקרתי בפעם הראשונה בחיי רק לפני כשנה...כמובן שהגעתי ברכבת). זוכרים אתן התיק הכבד שהפך לתיק בד שהפך לארנק שהפך לנרתיק מסמכים קטן שמלווה אותי גם כשאני נוהג?... הרווח הגדול הוא להיות רגוע. לא שיערתי כמה קשה לי עם הפקקים של אחרי הצהרים, במקום זה להתרווח במושב בקרון, להשען לאחור, לעצום עיניים, מוזיקה באוזניות, נופים ירוקים עוברים, אנשים שלא הייתי נחשף אליהם בהווית החיים ההומוגנית שלי, מפטפטים, קוראים עיתונים, לפעמים מתחבקים ואוהבים, חיילים וחיילות, דתיים וחילונים, עמך, ממש אנחנו. וכמובן ישנו היומן. בחיים לא כתבתי יומן ואני כידוע לחלק מכם, כותב הרבה. התבוננתי בפרקים הקודמים, חלקם טובים, חלקם טובים פחות, חלק ממש הזויים כאשר אהבתי (זוכרים את ההצעה שלי על שמות רכבות?) וחלק סתם מקטרים. אבל מהיומן משתקפת פילוסופית החיים האופטימית שלי, פיסת חיים נחמדה, דבר טוב שעשיתי לעצמי בשנתיים האחרונות. צירוף של חוויה ואהבת הרכבות עם תיקון ממש מרגיע של הדרך אותה עשיתי מהעבודה הביתה. וגם היום, בסוף יום העבודה ארד לרכבת, מה שהיה בלתי נתפס לפני חמש שנים, הופך היום למובן מעליו. רק רכבת..
כיף לקרוא אותך,
 

אורי404

New member
../images/Emo13.gif יפה מאוד.

מיומנו של יומם: שנתיים!!!
שנתיים!!! יומני היקר. ביום שביעי לפברואר שנת 2007 לספירה מלאו שנתיים ליוממות שלי. גם באותו יום חשתי על הבוקר את ההתרגשות שעדיין נשמרת לרכבת, בדקתי שהחופשי-חודשי בתוך נרתיק המסמכים, תיקתקתי מהר את התה של הבוקר, נכנסתי לכסופה ותוך דקות הייתי ברכבת. וגם בערב, בסוף יום עבודה גלשתי לתחנה, נהניתי מהרוח הקרירה על הרציף, זכיתי לחצי שעה של שקט בקרון הריק. האמת? לא האמנתי שאתמיד ככה ברכבת. זה לא פשוט לעבור מנסיעות יומיות ברכב שבסופו של דבר מביא אותך מהר יותר לעבודה. לזכותי ייאמר שהצלחתי להתמיד בשינוי (ובגילי המופלג קצת קשה להסתגל לשינויים). ואני מכריז בגאווה שאפילו משבר, משברון לא היה לי באמצע הדרך. שנתיים תמימות אני מצליח לנסוע ברכבת כ 4 ימים בשבוע. ממש יומם. לא שיערתי גם שהצעד הזה יוביל אחריו גם שינויים במעגלים אחרים של סדר היום והחיים שלי. זוכרים את הפחח באיזור התעשיה בהרצליה? דבר דומה היה לי בנתניה כששם דווקא ביקרתי במשרד הרישוי. פשוט קרוב לרכבת.. המתחם בסגולה רואה אותי יותר ויותר, כי מה נח מלרדת, לקנות משהו בקניון שם ולקפוץ על הרכבת הבאה. אותו דבר עם קניון עזריאלי (בו ביקרתי בפעם הראשונה בחיי רק לפני כשנה...כמובן שהגעתי ברכבת). זוכרים אתן התיק הכבד שהפך לתיק בד שהפך לארנק שהפך לנרתיק מסמכים קטן שמלווה אותי גם כשאני נוהג?... הרווח הגדול הוא להיות רגוע. לא שיערתי כמה קשה לי עם הפקקים של אחרי הצהרים, במקום זה להתרווח במושב בקרון, להשען לאחור, לעצום עיניים, מוזיקה באוזניות, נופים ירוקים עוברים, אנשים שלא הייתי נחשף אליהם בהווית החיים ההומוגנית שלי, מפטפטים, קוראים עיתונים, לפעמים מתחבקים ואוהבים, חיילים וחיילות, דתיים וחילונים, עמך, ממש אנחנו. וכמובן ישנו היומן. בחיים לא כתבתי יומן ואני כידוע לחלק מכם, כותב הרבה. התבוננתי בפרקים הקודמים, חלקם טובים, חלקם טובים פחות, חלק ממש הזויים כאשר אהבתי (זוכרים את ההצעה שלי על שמות רכבות?) וחלק סתם מקטרים. אבל מהיומן משתקפת פילוסופית החיים האופטימית שלי, פיסת חיים נחמדה, דבר טוב שעשיתי לעצמי בשנתיים האחרונות. צירוף של חוויה ואהבת הרכבות עם תיקון ממש מרגיע של הדרך אותה עשיתי מהעבודה הביתה. וגם היום, בסוף יום העבודה ארד לרכבת, מה שהיה בלתי נתפס לפני חמש שנים, הופך היום למובן מעליו. רק רכבת..
יפה מאוד.
נחמד לקרוא/לשמוע את החוויות האלו ועל השינוי באורח החיים, שיש ביכולתה של הרכבת.
 
כביש 531 פרק ב'

יפה מאוד.
נחמד לקרוא/לשמוע את החוויות האלו ועל השינוי באורח החיים, שיש ביכולתה של הרכבת.
כביש 531 פרק ב'
אז היום, נאמן להבטחתי לאבו איל נסעתי מירושלים דרך כביש 6 ונכנסתי במחלף חורשים לכביש 531. מהמחלף עד לכביש רמתיים - רעננה, פחות מ 10 דקות. מהצומת שמסיימת את 531, עד רחוב אחוזה - 20 דקות... הבלגאן במתחם הצמתים פשוט חוגג בגלל הרמזורים. מה זה אומר? שלהבא אבכה על המיליונים ששפכו על 531 וצומת חורשים מהכסף שלי ושלך וארד כמו קודם בקסם לכוון מורשה ומשם צפונה לרעננה...
 

amit1270

New member
שאופטימיסט כמוך יבכה בגלל קצת בלגן?

כביש 531 פרק ב'
אז היום, נאמן להבטחתי לאבו איל נסעתי מירושלים דרך כביש 6 ונכנסתי במחלף חורשים לכביש 531. מהמחלף עד לכביש רמתיים - רעננה, פחות מ 10 דקות. מהצומת שמסיימת את 531, עד רחוב אחוזה - 20 דקות... הבלגאן במתחם הצמתים פשוט חוגג בגלל הרמזורים. מה זה אומר? שלהבא אבכה על המיליונים ששפכו על 531 וצומת חורשים מהכסף שלי ושלך וארד כמו קודם בקסם לכוון מורשה ומשם צפונה לרעננה...
שאופטימיסט כמוך יבכה בגלל קצת בלגן?
 

קובי לו

New member
זה זמני ביותר

שאופטימיסט כמוך יבכה בגלל קצת בלגן?
זה זמני ביותר
(לא הנהי של הספל בנימין אלא התזמון של הרמזורים). מנסיון אישי עשיר מאוד של המון פרוייקטים תחבורתיים בארץ (יש לי "שריטה" לחנוך כמעט כל פרוייקט תחבורתי לא אוטומובילי אומניבוס אלא של כבישים, גשרים, מנהרות, תחנות וקווי רכבות). כמעט כל פרוייקט כזה שהיה בו גם רמזור (כמו גשר מבצע קדש, כמו חנוכת קניון עזריאלי, כמו חנוכת איילון צפון בקטע של כפר שמריהו-דרך בגין בצפון הרצליה ועוד מספר מקומות) בימים הראשונים היה בלאגן של התזמון. באיילון צפון ביום הראשון לקח מעל 30 דקות, כן, מעל חצי שעה ממחלף שבעת הכוכבים עד ליציאה הצפונית (כיום זה לוקח בין דקה לשתי דקות). בגשר מבצע קדש לקח 40 דקות לצאת מאזור תחנת הרכבת בני ברק (דן דיזיין סנטר) ועד למנהרת ראול ולנברג. כיום, בשעות הלחץ זה 5 עד 7 דקות ובשעות הלילה דקה וחצי. אותו דבר, אני מניח ומקווה, יקרה גם בכביש 531.
 

amit1270

New member
בגלל זה התגובה שלי לבני....

זה זמני ביותר
(לא הנהי של הספל בנימין אלא התזמון של הרמזורים). מנסיון אישי עשיר מאוד של המון פרוייקטים תחבורתיים בארץ (יש לי "שריטה" לחנוך כמעט כל פרוייקט תחבורתי לא אוטומובילי אומניבוס אלא של כבישים, גשרים, מנהרות, תחנות וקווי רכבות). כמעט כל פרוייקט כזה שהיה בו גם רמזור (כמו גשר מבצע קדש, כמו חנוכת קניון עזריאלי, כמו חנוכת איילון צפון בקטע של כפר שמריהו-דרך בגין בצפון הרצליה ועוד מספר מקומות) בימים הראשונים היה בלאגן של התזמון. באיילון צפון ביום הראשון לקח מעל 30 דקות, כן, מעל חצי שעה ממחלף שבעת הכוכבים עד ליציאה הצפונית (כיום זה לוקח בין דקה לשתי דקות). בגשר מבצע קדש לקח 40 דקות לצאת מאזור תחנת הרכבת בני ברק (דן דיזיין סנטר) ועד למנהרת ראול ולנברג. כיום, בשעות הלחץ זה 5 עד 7 דקות ובשעות הלילה דקה וחצי. אותו דבר, אני מניח ומקווה, יקרה גם בכביש 531.
בגלל זה התגובה שלי לבני....
 
הבעיה היא לא ביציאה מכביש 531

בגלל זה התגובה שלי לבני....
הבעיה היא לא ביציאה מכביש 531
ביציאה הזאת ימינה (לכוון רעננה) אין רמזור. הבעיה היא בצומת הכניסה לכפר סבא (ליד המשטרה) שם קיצרו באופן מוגזם את הירוק לאלה שבאים מרמתיים והאריכו באופן מאד מוגזם לאלה שבאים מת"א. רחוב הכניסה לכפר סבא לא מסוגל לספוג כמות גדולה של רכבים בבת אחת ואז הצומת נסתמת (כמובן לאלה שבאים מרמתיים שלא זו בלבד שהירוק שלהם קצר, אלא הצומת חסומה כשהם זוכים סוף סוף לקצת התיחסות). אבל זה לא נגמר שם: צומת רעננה מרכז גם היא פקוקה מכוון רמתיים/כפ"ס וזו צומת ותיקה. הפיתרון? שחלק מההשקעה האדירה בתשתיות יעבור גם לצומת רעננה מרכז ושסוף שוף יפסיקו לעשות חצי עבודה. אגב, נסיון שלי לעקוף את צומת רעננה מרכז ולנסוע צפונה לכוון צומת רעננה צפון גם הוא נכשל כי הפקק שם מגיע כמעט עד רעננה מרכז. כך שיש לי איזה 40 דקות לנהי ובכי...
 

ארזS

New member
לצערי הרב

הבעיה היא לא ביציאה מכביש 531
ביציאה הזאת ימינה (לכוון רעננה) אין רמזור. הבעיה היא בצומת הכניסה לכפר סבא (ליד המשטרה) שם קיצרו באופן מוגזם את הירוק לאלה שבאים מרמתיים והאריכו באופן מאד מוגזם לאלה שבאים מת"א. רחוב הכניסה לכפר סבא לא מסוגל לספוג כמות גדולה של רכבים בבת אחת ואז הצומת נסתמת (כמובן לאלה שבאים מרמתיים שלא זו בלבד שהירוק שלהם קצר, אלא הצומת חסומה כשהם זוכים סוף סוף לקצת התיחסות). אבל זה לא נגמר שם: צומת רעננה מרכז גם היא פקוקה מכוון רמתיים/כפ"ס וזו צומת ותיקה. הפיתרון? שחלק מההשקעה האדירה בתשתיות יעבור גם לצומת רעננה מרכז ושסוף שוף יפסיקו לעשות חצי עבודה. אגב, נסיון שלי לעקוף את צומת רעננה מרכז ולנסוע צפונה לכוון צומת רעננה צפון גם הוא נכשל כי הפקק שם מגיע כמעט עד רעננה מרכז. כך שיש לי איזה 40 דקות לנהי ובכי...
לצערי הרב
אני יכול להעיד כאלף עדים שבני צודק בנהי ובבכי שלו. אלפי אנשים [כולל רעייתי היקרה שתחי'] מצטרפים אליו לנהי ולבכי הזה מידי יום ביומו. אחת הבעיות שיש בצמתים של רעננה מרכז + רעננה צפון היא שהצמתים האלה נמצאים בתחום אחריות מתנ''א [=משטרת התנועה הארצית] בלבד [!] ואסור לאנשי משטרת רעננה או כפ''ס לטפל בהם, פרט למקרי חירום, מה שגורם לא אחת לתוהו ובוהו בצמתים האלה, ואני יכול להעיד על מקרים רבים שנתקעתי שם לשעה ארוכה. ומה שהכי מרגיז שם זה שמתנ''א דואגים שם בראש ובראשונה לכביש 4 ואם רעננה פקוקה עד לבית לוינשטיין [וזה קרה לא אחת ולא שתיים] או אם יש פקק מהוד השרון בכיוון ההפוך, זה לא הכי מעניין אותם. עוד לפני שהתחלתי להתנדב בית''מ רעננה בדקתי את הנושא כתושב רעננה שסובל סבל רב מהטימטום הזה, ולאחר שהתנדבתי התברר שאכן זה כך. כמה חבל.
 

ארזS

New member
תגובה לקובי: אנא קרא את תגובתי לבני

זה זמני ביותר
(לא הנהי של הספל בנימין אלא התזמון של הרמזורים). מנסיון אישי עשיר מאוד של המון פרוייקטים תחבורתיים בארץ (יש לי "שריטה" לחנוך כמעט כל פרוייקט תחבורתי לא אוטומובילי אומניבוס אלא של כבישים, גשרים, מנהרות, תחנות וקווי רכבות). כמעט כל פרוייקט כזה שהיה בו גם רמזור (כמו גשר מבצע קדש, כמו חנוכת קניון עזריאלי, כמו חנוכת איילון צפון בקטע של כפר שמריהו-דרך בגין בצפון הרצליה ועוד מספר מקומות) בימים הראשונים היה בלאגן של התזמון. באיילון צפון ביום הראשון לקח מעל 30 דקות, כן, מעל חצי שעה ממחלף שבעת הכוכבים עד ליציאה הצפונית (כיום זה לוקח בין דקה לשתי דקות). בגשר מבצע קדש לקח 40 דקות לצאת מאזור תחנת הרכבת בני ברק (דן דיזיין סנטר) ועד למנהרת ראול ולנברג. כיום, בשעות הלחץ זה 5 עד 7 דקות ובשעות הלילה דקה וחצי. אותו דבר, אני מניח ומקווה, יקרה גם בכביש 531.
תגובה לקובי: אנא קרא את תגובתי לבני
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה