מיומנו של מלצר...

מיומנו של מלצר...

כבר על הבוקר זה נראה יום קצת מוזר. כשמנהלת המשמרת ביקשה ממני, דווקא ממני, לקחת את האיזור הכי יוקרתי במסעדה, לא הבנתי. רק אח``כ, כשראיתי שהוזמן שם שולחן, השולחן ``ההוא``, הבנתי למה דווקא אותי שלחו לשם. הם התחילו להגיע. אחד, ועוד אחת, ועוד אחת... משהו נראה מוזר כבר מהתחלה. הגברים לבשו תלבושת אחידה שהיה ברור שתיאמו מראש, אבל זה ששתיים מה``גרציות`` (עד עכשיו לא מבין מה זה אבל שמעתי אותם בשולחן אומרים ככה) הגיעו עם אותו זוג נעליים, זה כבר נראה לי סטיה של ממש. האמת, הם היו אנטיפטים. ``מים`` הם ירו, ``ומיד, מה אנחנו אמורים למות פה בצמא?`` נו, ואחר כך קיבלתי הנחיות מדודות ומדוייקות בקשר למה שאני אמור להביא לשולחן, מתי ובאיזו תנוחה. וכן, היתה שם ההיא מהצד שכמעט בלעה אותי במבטים שלה, לא מבין מה היא רצתה... ואז הבאתי לה סלט. זה היה החלק הקל כמובן. כעבור כמה שניות היא יורה ``רוטב, ביקשתי רוטב, לא?``. התחלתי למנות בפניה את סוגי הרטבים שיש לנו במסעדה, אחר כך את אלו שקיימים בארץ. אח``כ את אלו שהומצאו במאה השנה האחרונה על כדור הארץ, וכל הזמן הזה היא תוקעת בי מבט שגרם לי לראות את כל תמונות חיי חולפות לנגד עיני... כשחשבתי שכלו כל הקיצים ושגם מכאן עומדים לפטר אותי, הצלחתי לומר את מילת הקסם ``שום`` שהעלתה מה שיכול להתפרש כבדל חיוך על פניה. שוב ניצלתי בעור שיני... אין לי מושג ירוק על מה הם דיברו. הם השתמשו בכל מיני שמות קוד שנדמה היה לי שגם הם לא מבינים. הצחקוקים נבלעו בדרך כלל בשיחות חשאיות שהופסקו כל 17 שניות לשיחות טלפון מסתוריות ומעוררות חיוכים רבי משמעות. בקיצור, אם היתה שם רכילות - אל תבנו עלי... מצד שני, תיאבון בריא - בלי עין הרע?... איך הסתערו ה``גרציות`` על הציפס של ההוא, לא הותירו שריד ופליט, וההיא שהזמינה עופי לבן... בטח השתגעה... לקראת הסוף, פתאום נהיה יותר מרתק. לא הספקתי לשמוע הכל, אבל אחד הבחורים התחיל לדבר, ואני רואה פתאום את הפיות של כולם נפערים, לאט אבל בטוח. בעיקר ההיא עם הרוטב לסלט, התחילה לשחק עם הצעיף שלה, כאילו אנ`לא יודע מה. והבחור שישב מהצד השני - אני רואה אותו מתפתל בכסא, מת כבר להתפנות, ומתאפק בכח... אחר כך הבאתי להם עוגת שוקולד, בטח ביקשו, אז מה אני מביא להם על חשבוני? בקיצור, עוד לא הספיקו הגברים לשלוף את הכפיות, כבר נעלמה העוגה, ממש מעשה קסמים. עד היום לא יודע איך נעלמה העוגה... לפחות השאירו טיפ הנודניקים...
 

blonda

New member
נעליים גם היו שם?

היי סופר... בלעו אותך בארוחה? עשו לך עיניים? מה לא היית קשור עם מטפחת? מישל
 
אז מה היה לנו שם...

`תיודע... לדעתי, במישור הקולינרי, זה לא היה משהו. שום ייחוד לא היה בזה. אולי השישליקים האלה, עם הבייקון, היה בהם משהו יעני מיוחד. ואתה אחי..., בכלל... המבורגר...?? אבל בעצם סיכמנו כבר פעם, שבאירוע כזה הקטע הקולינרי הוא הפחות חשוב, והוא סתם מהווה תירוץ לבלות כמה שעות ביחד. התרגלנו כבר לעטוף את התשוקה הזו לביחד הזה, בתירוצים של אוכל... מה שהיה יותר חשוב, זה הנוכחות שלך ושלהן שם. נוכחות כובשת. ולכן המפגש הזה נדחה ונדחה כל כך הרבה פעמים. כי רצינו להיות כולנו. וטוב שמינרבה ידידתי, הזוהרת והיפהפיה, התעקשה שזה יהיה על הים.מול המרינה, ומול היאכטות העוגנות על קו המים. כי הים, בצהרים אביבי כזה, עם השמש הנפלאה והבריזה המרעננת, נוסך על מפגש כזה קסם מיוחד. עברו כמה ימים מאז, ורק עכשיו מתחיל לעכל את כל מה שקרה שם. בכל הרבדים. מהר מאוד הן שמו לב ששנינו הופענו בתלבושת אחידה, ולא ידעו שתכננו את זה מראש. וראית איזו הופעה הנסיכות הרביצו? מינרבה, כולה חיוכים ומבטים מצועפים, עם החולצה הלבנה השקופה ההיא; בתולת הים הבלונדינית, רושפת אש חושקת מעיניה, עם האדום הזועק הזה שהבליט את חושניותה; והנסיכה עם העיניים העצובות, עם החיוך הביישני שלה... `תיודע איזה תמרונים היא עשתה כדי להיות שם איתנו? וכרגיל, שלושתן התרפקו בחלומות על פחלוסים אחרי הארוחה,, כאשר כולם עוסים בידליים וברדליים... כרגיל.... פחלוסים.... בחלומות... אבל הופעתן, לא גירתה לך את הפרפרים האלה שגורמים לך לצרוח בקולי קולות (כשאף אחד לא שומע....) ``אני אוהה אתכן!`` (אוהה אוהה, כן, אוהה; תשאל את הגרציות). מבחינתי, קרו שם דברים. היו מבטים, היו חיוכים, היו תנועות ידיים, היו קולות... ובעיקר, היו סיפורים. וגם, איכשהו, התאמצנו להפיק שנינויות. והיתה גם, איך לא (סוטה כזה אני...), המלצרית ההיא. שמת לב אליה? לא... לא לשני האהבלים האלה שמילצרו לנו בכבדות ובחוסר חן. אמנם הנסיכה עם העיניים העצובות נדלקה על תכול העיניים, והעיפה לקראתו מבטים חשקניים (אני ראיתי), אבל בתור מלצר... ממממ... לעומתם, ההיא שהושיבה אותנו, עם החולצה הלבנה הקצרה ועם הפירסינג בפופיק... זו שקראה למינרבה לטלפון של המסעדה כאשר ידידנו התקשר. (מדהימה המינרבה הזו... בכל מקום מטלפנים אליה... ולכל מקום...). מה... על תגיד לי שלא הבחנת בה. נו,טוף. היית עסוק מידי בגרציות. ובנעליים שלהן. נכון שהיית המום כשההיא הורידה את הנעל כאילו שהיא סינדרלה, והעבירה אותה ככה מעל צלחת ההמבורגר שלך? ואיזה זוג עיניים פתחת כשחתיכת הבוץ ההיא כמעט נחתה לך בתוך הגביע עם המים... אז תשמע... המלצרית היתה משהו... ובדרך אל השירותים (היו מדהימים השירותים האלה, ממש פלצניים) לא עזר לי כמה עיניים שעשיתי לה... המניאקית המשיכה בעיסוקיה ולא הסתכלה לכיוון שלי... ומה אתה אומר על ידידנו שהגיע באיחור, ולקח לעצמו רק קפה? הסתכלתי גם עליו כאשר סיפרת לנו את הסיפור המדהים שלך. הסתכלתי עליו ועליהן. אתה סיפרת, וראיתי איך העיניים של כולם יוצאות מחוריהן, איך הפיות נפערים בתדהמה, ואיך מהר מהר כולנו בודקים שהאוזניים שומעות נכון. ואתה, בשקט ובסבלנות, סיפרת לנו את הקטע ההזוי הזה, ברגישותך המיוחדת. ואני... איך שסיימת, מיד קמתי ורצתי לשירותים, בתקוה לתפוס עוד הצצה חטופה על המלצרית ההיא. ושוב התעלמה. `תיודע על מה חשבתי באוטו בדרך חזרה, בעקבות המפגש הקסום הזה עם שלושת הגרציות , חברותיי היקרות והיפהפיות, ואיתך? חשבתי על האינטימיות המופלאה ההיא, זו שאינך נותן לה לחמוק. וגם חשבתי על עוצמתה של הפגיעות. אבל על זה... בפעם אחרת. סקסופון
 

שרוני**

New member
הסקסופון הזה....

יודע לבנות עולמות עולמות שלמים הוא בונה לי כאן...ואני נכנסת אליהם ולא רוצה לצאת כל פעם עולם שלם חדש אחר... לא חשוב איך העיקר שאתה יודע לעשות את זה... ואתה שווה מליונים בחיי נו שרוני
 

אילה.

New member
בין ההזוי לציאותי

ולי תמיד, כל פעם מחדש, לוקח זמן להבין שהאנשים האלה שיושבים מסביב לשולחן, הם הם הניקים הניקים (לא יכולתי להתאפק) שמרצדים לי על המסך כשאני מולו. שם החוויה שלי. כאילו משהו בי מתקשה לקלוט שההיא זו ההיא ושהוא זה הוא, וכשאני רואה אותו כותב ככה, אז בטח יש לו את החיוך הזה שאני רואה עכשיו, וכשהיא כותבת את המשפט הזה, הפנים שלה בטח עוטות את ההבעה הזאת... זה מה שהמוח שלי מנסה לעבד כל הזמן... המפגש הזה, בין ההזוי למציאותי... בשבילו אני חוזרת שוב... ובשבילו, יקירי, בשבילו חייבים לאכול. הוא ה``חומר`` שבחומר למחשבה... כדי שיהיה מה לעכל... ולפרטים האלה לא ניכנס, נכון? אהבתי...
 
אינטימיות ופגיעות

איך זה שאחרי מפגש קסום שכזה אנחנו שומעים רק על המלצרים והמלצריות, הנעליים והציפס. איפה הדברים המענינים יותר? מלצריות עם פירסינג יש גם פה. מה עם הדברים שקו? תנועות העיניים, הידיים, הקולות? האינטימיות הזו שאתה חושב עליה,גרמה לגעגועים רבים במיוחד, במיוחד בגלל הדיווחים בשידור חי. אבל היא זו שדוקא מחזקת אותנו בימים קשים. דוחקת את הפגיעות הצידה. הנוכחות ההיא שלכם ושלהן שם ביחד, היא זו שדוקא אולי חידדה קצת יותר את הפגיעות. אני שמחה בשבילכם שנהניתם לכם שם מול הים. כמה שהייתי רוצה להיות איתכם שם ביחד. גם בלי הבריזה והשמש הנפלאה, אני בטוחה שהמפגש שלכם היה יוצא קסום במיוחד.
 
נטע...

נעמה לי התייחסותך. את יודעת... לפעמים אנחנו חווים דברים, דרך תנועות העיניים, הידיים, והקולות; שלא ניתן - פשוט לא ניתן - לשתף בהם את כולם... לי קרו שם דברים. היו שם סיפורים. ואולי תוכלי למצוא משהו ממה שחסר לך אם תיטיבי לקרוא בין השורות. אולי. על כל פנים, תודה על התייחסותך. סקסופון
 
נטע יקרה..

למרות אי ההכרות עימך...חייבת לומר לך שברוחך היית שם עימנו, ראיתי את עיניו שברקו וחיוכו עם כל הודעה שהגיעה ממך... ואת הדברים האמיתיים ביותר, מעבר למבטי המלצרים, לא בהרכח מועלים כאן על הכתב. דרך אגב,בקשר למלצריות... ראית סקסו את ההוא עם העיניים הכחולות? נו המלצר ההוא....ראית איך הוא עשה לי עיניים? ואח``כ שהלכתי לשרותים הפלצניים האלה... לא שמתם לב שחזרתי רק אחרי 30 דק? בתולת הים?. כמה שנים עוד אשאר בתולה? חושניות? על מה אתה מדבר? מה עוד נשאר לי לעשות עם העיניים חוץ מ ``לעשות עיניים``? ועוד בגילי ? כן הארוחות האלה, מי בכלל צריך את האוכל הזה? שמתם לב פעם על כל אחד מאיתנו,ועל דרך האכילה שלו? יכול להוות ניתוח אנליטי לא רע... פעם הבאה הניתוח עליי... מבטיחה לציין כל פרט אוראלי.... רוצה לצעוק לעולם שכולם ידעו.... א ו ה ב ת א ת כ ם !!!!!!! מישל
 
למישל המקסימה

אז בואי נכיר. הגיע הזמן. נעים מאד - אני נטע. היה לי נחמד נורא להיות איתכם שם ברוחי, למרות שהייתי מעדיפה כמובן להיות שם גם בנוכחות מלאה יותר. האמת - אני מתה מסקרנות לשמוע ניתוח אנליטי עם פרטים אוראליים מהפגישה ההיא. אז מה את אומרת? שלך, נטע
 

אורית 36

New member
נטע יקרה ...

שניה לפני הדברים המעניינים. היית שם, איתנו. בחיוך שלו,בקולו. בפגיעות ובאינטימיות. תסנני את המלצר-הוא לא היה שווה הרבה. ותתרכזי בהבעות,בחיוכים,במבוכות, של חמישה אנשים-אנחנו. שחלקינו כבר ממש ממש חברים טובים. ומצליחים לשמר לנו את חלקת אלוהים הקטנה הזו. היית שם בחיוך שלו. וכמו שהבטחתי לך אמש, את תשבי איתנו. במפגש קסום לא פחות. שלך אורית 36
 

אילה.

New member
סליחה, אוריתי...

המלצר דווקא היה לא רע בכלל... באמת :) ניסית לסנן אותו???
 

אורית 36

New member
אילה..

ניסיתי ..בחיי שניסיתי ועכשיו אני לא יודעת לאן הוא הסתנן. אוריתי.
 

אילה.

New member
פססס אוריתי...

אני דווקא כן יודעת לאן הוא הסתנן... אבל... לא מגלה ולא מגלה... ככה את חושבת עליי? שאני ישר רצה לספר לחבר`ה?
 

אילה.

New member
אוריתי, סליחה...

שכחתי שאת לא חושבת... את זוכרת לשים את עלייך את האוזניות עם ההוראות? <לנשום! לנשום! לנשום!> שלא תשכחי, אחרת... לאאאאאאאאאאאאאאאאא love u אילה
 
עכשיו זה כבר מוגזם

המלצר לא משהו? ראית את עיניו הכחולות? ואני רציתי רק קרוסטיני כבד... והעיניים שלו...........יאוורדי העיניים.......בגללן נתקעתי רק עם רוטב שום.....והשרותים............אחחח השרותים הפלצניים עם האורות העמומים.. איך שמתי לב אליהם רק לקראת סוף הארוחה? יכולתי לבלות שם שעות...שעות... מישל
 
למעלה